(צילום: יהושע דירובן) (צילום: ספורט 5)
(צילום: יהושע דירובן)|צילום: ספורט 5

מרוץ מרגש ויוצא דופן התרחש הבוקר (ה') בכפר השיקומי "עדי נגב – נחלת ערן", אותו מפעילה עמותת "עדי" המטפלת בילדים ובמבוגרים עם מוגבלויות מורכבות. כ-400 רצים הוזנקו לריצה ייחודית שמטרתה לסכם את חודש העלאת המודעות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, וכמו כן לטובת התרמת כספים עבור פעילות הכפר והעמותה.

סטודנטים, בני ישיבות, תלמידי מכינות, בתי ספר, ומתנדבים רבים מהארץ ומחו"ל שהגיעו במיוחד לישראל לטובת המרוץ. יצאו לריצת 3 קילומטרים במסלול מיוחד שנבנה סביב שטח הכפר, אליהם הצטרפו הצוותים המקצועיים, תלמידי בית הספר לחינוך מיוחד, גננים עם אתגרים ובאופן סמלי דיירים המתמודדים עם מוגבלויות. אל הפודיום עלו בזה אחר זה שלושת המנצחים. הראשון שחצה את קו הסיום וזכה במדליית הזהב היה שי מרגוליס, סטודנט מאוניברסיטת מרילנד שבארה"ב. הבא אחריו היה בן אלחדד, גם הוא סטודנט מאוניברסיטת ג'ון הופינקס שבמרילנד שקיבל את הכסף והשלישי היה שי אייכלר, תלמיד ישיבת "אהבת ישראל" שבבית שמש, אשר התכבד בארד כאשר למרבה ההפתעה בן 13 בלבד. 

 מי שלקחו חלק במרוץ הם קבוצת גננים עם אתגרים, המועסקים בכפר במסגרת מיזם מיוחד הפועל בכפר ונקרא "גננים ללא גבולות". מדובר בתוכנית תעסוקתית משלבת במהלכה עובדים עם מוגבלויות מועסקים בעבודות גינון וחקלאות, כאשר המטרה היא להכשירם לקראת השתלבות במשק העבודה הכללי, והענקת הזדמנות לקיום אורח חיים יצרני ועצמאות כלכלית. בנוסף השתתפו עובדי "בית היוצר – עדי אופקים", מדובר על מרכז תעסוקתי - שיקומי לאנשים עם קשת רחבה של מוגבלויות ומטרתו להקנות למשתקמים המועסקים בו דרך להשתלב בשוק העבודה ובחברה.

הכפר השיקומי "עדי נגב  - נחלת ערן" הינו כפר ייחודי מסוגו בעולם, מרשת מרכזי "עדי" אשר כולל מרכז נוסף בירושלים. הכפר הינו מרכז קהילתי משלב, הנותן מענה טיפולי, שיקומי וחינוכי לכל אדם עם מוגבלות במגוון שירותים – מבית חולים שיקומי ועד מגורים לאוכלוסייה עם מוגבלות שכלית התפתחותית מורכבת. הכפר מהווה שדה קליני רחב ומאגד שלל של פתרונות שיקומיים לילדים ובוגרים ברמות תפקוד שונות (מלידה או פגיעה נרכשת) במסגרת מעבדות מחקר הפועלות במקום.

אבי וורצמן מנכ"ל הכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן": "המירוץ הזה הוא הזדמנות שלנו כחברה לשלב את האדם המוגבל, החלש וכך לצעוד לדרך של תיקון עולם. לראות את העיניים הבורקות של הדיירים והתלמידים, איזה שמחה, איזה אושר. אין דבר יותר נעלה בחיים מהאושר שלהם".