"תודה לך וינס"! במילים אלה נפרדו סטפני מקמהן והקהל של "סמקדאון" מווינס מקמן, האיש שהמציא את WWE ועמד בראשה, אשר הודיע על פרישה בגיל 77 לפני מספר ימים.
עם כל ההערכה לווינס ולהישגים שלו, ויש רבים כאלה, הפרישה שלו איננה סתם פרישה. בכל זאת דחקו אותו החוצה, בצדק, אחרי שהתגלה שהוא שילם מיליוני דולרים לנשים שעבדו ב-WWE כדמי שתיקה על הטרדות מיניות לכאורה. האלמנטים המוסריים כאן הם חומר לטור אחר (אחרי הכול, אנחנו מדברים על קהל שחלקים גדולים ממנו עדיין סוגדים לכריס בנואה שרצח את משפחתו, אז מה זה כבר הטרדה מינית ושחיתות תאגידית), אבל מכיוון שכולם היו בטוחים שווינס יוציא את נשמתו מאחורי הקלעים במהלך "רו" או "רסלמניה", ובמקום זה מראים לו את הדלת, מדובר בסיפור ענק. כל כך ענק, שהוא חורג מגבולות עולם ההיאבקות וקשור בצורה חזקה לתהליכים מדיניים ופוליטיים שעוברים כיום על ארה"ב.
הפרישה של וינס מקמהן משתלבת בשני תהליכים חשובים שקורים בימים אלה. האחד הוא ביקורו של הנשיא ביידן במזרח התיכון באמצע יולי. המדיניות של ביידן כלפי ערב הסעודית שונה ב-180 מעלות מזאת של קודמו, דונלד טראמפ, החבר הטוב של מקמן (ומי שמינה את אשתו לינדה לתפקיד בכיר בממשל שלו). שני אלה דוגלים בגישה לפיה אין מקום לערכים בפוליטיקה ובעסקים. לכן טראמפ הפך את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן (MBS) לאחד מבעלי בריתו המשמעותיים ביותר.
במקביל, וינס העמיק את שיתוף הפעולה עם הממלכה שבשנים האחרונות הכניסה ל-WWE סכום מצטבר של יותר מ-350 מיליון דולר. תמורת הסכום הזה וינס ארגן שורת מופעים בריאד ובג'דה, אבל גם דאג שהצופים ישמעו מסרים שמהללים את משפחת המלוכה, ובמקביל התעלם ממצב זכויות האדם בממלכה, מרצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י בהוראת MBS, מסירובם של מתאבקים בכירים כמו ג'ון סינה ודניאל בריאן להופיע שם וממצב הנשים בערב הסעודית. למעשה, עד 2019, שלוש שנים אחרי ההכרזה על מהלך Women’s Revolution ששינה את מעמדן של המתאבקות (כבר לא דיוות) בארגון, נשים כלל לא יכלו להתאבק בסעודיה. עם זאת, כנראה שאחרי שהן הופיעו במיין איבנט של "רסלמניה", וינס כבר לא היה יכול להצדיק את הדרת המתאבקות בסעודיה.
ביידן עושה REBOOT
המדיניות של הממשל הדמוקרטי, שנכנס לבית הלבן בינואר 2021, היתה שונה בתכלית. הנשיא ביידן, שעוד במהלך הקמפיין סימן את משפחת המלוכה הסעודית, ובייחוד MBS, כגורמים שליליים, ניסה לצנן את היחסים איתה. זה עבד עד הפלישה הרוסית לאוקראינה ומשבר האנרגיה העולמי, שהקפיץ לשמיים את מחירי הנפט בכל העולם, לרבות מחירי הדלק בתחנות בארה"ב. כאשר הוא ניצב לפני בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר הקרוב, שם צופים למפלגה הדמוקרטית מפלה, לא הייתה לביידן ברירה והוא הלך לקנוסה וביקש מהסעודים להגדיל את התפוקה. הם כמובן שמחו להשפיל אותו, ועשו זאת היטב, אבל, עם או בלי קשר לביקור ביידן ולצעדים שהסעודים נקטו, כעבור מספר שבועות מחירי הנפט בעולם אכן מתחילים לרדת, אז הוא כן יכול להציג הישג בפני הבוחרים בבית.
לכאורה, יש פה ניצחון לגישה של טראמפ ו-וינס – הנה, אפילו ג'ו ביידן הבין שהמציאות הפוליטית מחייבת לשים בצד את הערכים ולשתף פעולה עם הסעודים, בדיוק מה שהם טוענים כבר שנים. רק שזה מגיע מעט מדי ומאוחר מדי. בזמן שהמדיניות שלהם מנצחת, וינס וטראמפ נמצאים אולי בנקודות השפל העמוקות ביותר שלהם, וזה קורה בו זמנית לשניהם.
כן, לא רק וינס בשפל - גם טראמפ נמצא בדרכו למטה. האחד, בן 77, נאלץ לפרוש (לכאורה, אם נאמין לו) מהחברה שהוא הפך לאימפריה; השני, בן 76, מתחיל להפוך לנטל על צווארה של המפלגה עליה הוא התעלק בדרך לבית הלבן. האיש שהתפאר שהוא יכול לירות באדם בשדרה החמישית ועדיין לא לאבד קולות, מתחיל לאבד גובה כתוצאה מחקירת מעורבותו באירועי גבעת הקפיטול ב-6 בינואר, ותוצאותיה עלולות להשאיר אותו במאר-א-לאגו במקום להחזיר אותו לוושינגטון.
לעוף קרוב מדי לשמש
איך קרה ששני טפלונים, שעד היום הצליחו לצאת נקיים מדברים שהיו מחסלים קריירות של אחרים (ואני לא מתכוון לזוועתון בין לאשלי לאומאגה מ"רסלמניה 23"), נפגעים דווקא עכשיו? התשובה היא יוהרה. אחרי שווינס שרד את חקירות הסטרואידים ואת התחרות המלוכלכת מול טד טרנר, איזו סיבה הייתה לו לחשוב שהוא אינו בלתי פגיע? אחרי שטראמפ נבחר למרות כל השערוריות, ההקלטות על "תפיסה בפו*י" וההצלחה שלו לשנע אלפי תומכים לפרוץ לקונגרס האמריקאי – ברור שהוא יחשוב שהוא בן אל חסין בפני הכול, אבל מה לעשות שכמו ריצ'רד ניקסון והצוות שלו, הם הבינו מאוחר מדי שהממזרים שינו את הכללים ולא הודיעו להם. כעת, שניהם כנראה מגיעים לסוף דרכם.
לא אכחיש - אני רואה בזה דבר חיובי. למעשה, שניהם כבר היו צריכים ללכת הביתה מזמן. סטפני מקמהן הוכיחה שהיא ירשה מווינס ומלינדה חושים עסקיים מפותחים (ובניגוד לאחיה, גם את התשוקה לנהל את העסק). במקביל, בעלה טריפל אייץ' הראה בשנים האחרונות שהוא ראוי לשמו The Game ושיש לו עין טובה לזיהוי טאלנטים.
במקביל, איוונקה טראמפ הוכיחה חוש עסקי מוצלח וכמו סטפני, לה יש פוטנציאל להצעיד את WWE להישגים חדשים, גם היא יכולה להתעלות על אביה (לא שזה יהיה קשה - היא בסך הכול צריכה לא לפשוט רגל או להביך את עצמה כל שבועיים). בסוף, כמו המיין איבנט של "רסלמניה 35", כנראה נקבל את ההוכחה שהנשים עושות גם את זה טוב יותר.
הכותב הוא ראש מערך המדיה במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית באוניברסיטת רייכמן
