"אני רוצה שיכירו אותי בתור קרלוס אלקרס, לא היורש של רפאל נדאל". כך התבטא הטניסאי בריאיון שערך למגזין העולמי "Men's Health", מעט אחרי שהפך לצעיר ביותר שזוכה בטורניר ATP 500 כשקטף תואר באליפות ריו הפתוחה בגיל 18 בלבד. בגמר הוא ניצח את דייגו שוורצמן, כיום המדורג 14 בעולם, והוא עשה זאת בקלילות כשהוא גובר על יריבו המנוסה יותר והמדורג גבוה יותר, 4:6, 2:6. רצה הגורל ובטורניר אינדיאן וולס שמתרחש בימים אלה בקליפורניה, קיבלנו מפגש בין אלקרס לנדאל בחצי הגמר, ולמרות הרצון שלו לא להיות מוכר "כיורש", כשמסתכלים על השניים ומשווים את הנתונים שלהם, קשה שלא לראות את הדימיון בין "השור ממאיורקה" לבין בן ארצו הצעיר, שעדיין לא זכה לקבל כינוי משלו. אז נכון, יש הרבה ספרדים בעולם ואי אפשר להשוות את כולם, אבל המוצא שלהם הוא לא הדבר היחיד שהשניים חולקים יחדיו. כשצוללים פנימה, מגלים עד כמה הדימיון בין השניים גדול.
דומיננטיות בגיל צעיר
אלקרס, שנולד במורסיה, החל את הקריירה המקצועית שלו בסבב ה-ATP כשהוא בן 16 בלבד, אז השתתף באליפות ריו הפתוחה ב-2020, שנתיים לפני שהפך לצעיר ביותר שזוכה בה. מנגד, נדאל רשם את ניצחון ה-ATP הראשון שלו כחודשיים לפני שחגג את יום הולדתו ה-16, כשגבר על ראמון דלגאדו באליפות מאיורקה הפתוחה. "הוא היה ילד", נזכר דלגאדו, שהפך לקורבן הרשמי הראשון של "השור ממאיורקה", "דיברו עליו הרבה באותה התקופה, אמרו שיש לו עתיד מזהיר. הגישה, התשוקה למשחק, האינטנסיביות, זה לא היה רגיל עבור נער בגיל הזה". ואכן, כמו במקרה של נדאל, כך גם במקרה של אלקרס. הדומיננטיות הכמעט פשוטה בה הוא שולט ביריביו מאז נכנס לסבב ה-ATP לא חמקה גם מעיניו של דודו ומאמנו של הספרדי הוותיק, טוני נדאל, שקרא לאלקרס "המחליף הטבעי" של חניכו.
נתונים פיזיים
קשה שלא לשים לב לדימיון הפיזי שיש בין השניים. אומנם אלקרס לא הצמיח את שערו בצורה בה הכרנו את נדאל לראשונה, אבל בשאר הנתונים, הדימיון בין השניים לא קטן. שניהם בגובה 1.85 מטרים ואומנם נדאל שוקל יותר מבן ארצו, אבל בצורה בה אלקרס מתפתח פיזית, הפער הזה הולך להצטמצם מהר מאוד. באותו ריאיון שערך למגזין "Men's Health" הצטלם אלקרס לשער המגזין (הצעיר ביותר שהיה התמונה הראשית של המגזין, אגב), שם היה ניתן לראות את מסת השריר שהעלה מאז שפרץ לסבב ה-ATP. אם תחילה היה מדובר בטניסאי רזה וגמלוני, כיום הוא כבר פיתח לעצמו את הפיזיות שדרושה כדי להתמודד עם מתחרים גדולים ומנוסים ממנו בהרבה. "חייבים להזכיר את חבטת כף היד שלו", אמר אגדת העבר מאטס ווילאנדר, "הזרוע שלו בגיל 18 כל כך חזקה, היא מזכירה לי את הכוח של נדאל כשהיה בן 18, אותה רמת עוצמה ואינטנסיביות". גם מאמן הכושר של אלקרס התייחס לשינוי: "אנשים הופתעו תחילה מהשינוי הפיזי שעבר, משום שהוא נעשה בזמן קצר מאוד. יש לנו עוד קצת עבודה לעשות, אני חושב שהוא מתקרב למיקסום הפוטנציאל הפיזי שלו".
הצלחה מוקדמת
שני הטניסאים הללו נהנו, אחרי הרבה מאוד עבודה קשה, מהצלחה בגיל צעיר. בגיל 17 אלקרס העפיל לאוסטרליה הפתוחה והיה לצעיר ביותר באותו הטורניר. הוא ניצח בבכורה שלו בטורניר גראנד סלאם, אך הודח מעט לאחר מכן. באליפות מדריד הפתוחה, הוא הפך לצעיר ביותר שמנצח משחק בטורניר, לאחר ששבר את השיא של נדאל עצמו, שהתחרה בגיל 18 ב-2004. בנוסף לכך, כמובן, זכה הספרדי הצעיר גם באליפות ריו הפתוחה. ומה עם נדאל? "השור ממאיורקה" זכה ב-2003 בתואר השחקן החדש הטוב ביותר ובאותה שנה הפך לשחקן הצעיר ביותר שמגיע לסיבוב השלישי של ווימבלדון, מאז בוריס בקר, כעשרים שנה לפני כן. ב-2004 הגיע התואר המשמעותי הראשון של הספרדי, שניצח את אנדי רודיק (שהיה אז המדורג שני בעולם) כדי לעזור לנבחרת ספרד לגבור על נבחרת ארה"ב בגמר גביע דייוויס. נדאל, איך לא, היה הצעיר ביותר שניצח משחק עבור נבחרת זוכה.
סגנון המשחק
בנושא הזה הדעות מעט חלוקות. מצד אחד, החבטה המזוהה ביותר עם נדאל היא חבטת כף היד, וכך גם עם אלקרס. ב"בליצ'ר ריפורט" דירגו את חמש החבטות הטובות ביותר של נדאל, כשבמקום הראשון, כמובן, הייתה חבטת כף היד: "אי אפשר להתכחש לעובדה שזו החבטה הטובה ביותר שעולם הטניס ראה, טובה יותר משל חובטים טובים כמו חואן מרטין דל פוטרו, רובין סודרלינג וחואן קרלוס פררו". ובכן, אם נסתכל על רשימת השמות שציינו במאמר, השם האחרון הוא זה של מאמנו של אלקרס. עם זאת, כששואלים את אלקרס ומאמנו, הם חושבים שסגנון המשחק של הספרדי הצעיר דומה יותר לשל רוג'ר פדרר: "הוא משחק בצורה מאוד אגרסיבית מהבייסלין", סיפר פררו, "אם אני צריך להשוות את המשחק שלו למישהו זה יהיה לרוג'ר פדרר, או נובאק ג'וקוביץ'. הם גם כאלה שיכולים לסיים את הנקודה מהרשת".
אז הלילה (שבת), "השור ממאיורקה" יפגוש את מי שעל פי כל תחזית אמור להמשיך לשאת את הלפיד של הטניס הספרדי קדימה ולהצעיד אותו להישגים נוספים. כדי להגיע למעמד נדאל היה צריך לנצח בקושי רב את ניק קיריוס, ריילי אופלקה וסבסטיאן קורדה. מנגד, אלקרס ניצח בקלילות רבה יריבים כמו רוברטו באוטיסטה אגוט וגאל מונפיס (שהדיח את דניל מדבדב, המדורג ראשון בעולם, סיבוב לפני כן), כשבחצי הגמר הביס יריב נוסף לא פשוט - קמרון נורי, האלוף המכהן של אינדיאן וולס (צפו במשחק שלהם בנגן הוידאו למעלה). יש שיטענו כי אלקרס מגיע כפייבוריט מסוים, אחרי שדילג מעל יריבים קשים בטורניר הזה בקליפורניה, בעוד נדאל המשיך את שנת 2022 המושלמת שלו בקושי מסוים מול יריבים שפעם היה חולף על פניהם. אם יליד מורסיה יהיה זה שיעצור את הרצף המושלם של בן ארצו ב-2022, יהיה קשה לטעון נגד אילוסטרציית חילופי הדורות המתבקשת כאן. מצד שני אם נדאל יהיה היחיד שיצליח לגבור על אלקרס הצעיר במשטח הקשה בארצות הברית, אולי אותם חילופי דורות יתבצעו במאי, על המשטח האהוב של נדאל ברולאן גארוס.
