בגיל 21, סתיו למקין מגיע לאתגר הגדול בקריירה שלו. עוד פחות משבוע, נבחרת ישראל תעלה - לראשונה מאז 1976 - למשחקים האולימפיים בפריז. רגע לפני המשימה הייחודית, הוא הגיע לראיון מיוחד בערוץ הספורט: על הפציעה, על המלחמה, וגם על האתגר שעומד בפני הנבחרת בעיר האורות.
תחילה, למקין התייחס לפציעה שעבר: "זה התחיל טוב בשחטאר. התחלתי לשחק, פתחתי בליגת אלופות ואז הפציעה שהיתה לא קלה. חזרתי ממש לפני פגרת החורף, ואז עשינו חודש מחנה אימונים בטורקיה. שוב התחלתי להיכנס לעניינים, ובמשחק האחרון של המחנה זה היה באותו שריר ירך אחורי, טיפה במקום שונה. זה השבית אותי שוב לחודשיים. השיקום שלי היה לא פשוט, כי בפציעה השנייה, אמרו לי חודש ולקח לי חודשיים וקצת. לא הצלחתי להתגבר על זה, יכול להיות שגם מנטלית פחדתי מפציעה חוזרת ולהפסיד את האולימפיאדה".
תישאר בשחטאר?
"אני כרגע שחקן שלהם, כמובן שהכדורגל הוא דינמי ואי אפשר לדעת מה יהיה. אני כולי מרוכז באולימפיאדה".
איך זה לשחק באוקראינה תחת המלחמה שלהם? חווית רגעים מלחיצים?
"היה לנו משחק, מחזור לפני אחרון בדניפרו, שזה הכי קרוב לרוסיה בגבול. יש שם כל שעה אזעקה, אז המשחק נמשך איזה שבע שעות.. אתה משחק רבע שעה, אתה מתקרר, נכנס פנימה, יושב שעה. יוצא, משחק שתי דקות, שוב אזעקה.. חוויה לא פשוטה".
איך גילית על המלחמה בישראל?
"הייתי עם חברה שלי ואמא שלי בדירה. בחמש בבוקר קמתי לשירותים, ואמא שלי מראה לי: יש מלחמה. אמרתי לה: אני יודע שיש מלחמה, אני פה כבר חצי שנה.. אז היא אמרה: לא פה (באוקראינה), בישראל. ואז התחילו כל ההודעות והסרטונים, זה היה כמו התקף חרדה שלא נגמר".
איך התגובות באוקראינה?
"שם ממש תומכים, הם באותה סיטואציה.. מי שהתחיל, אשם. לא הייתי צריך להתווכח, כולם מסכימים איתי בכל מה שאמרתי. יותר קיבלתי תמיכה, אחרי משחק ילדים עם דגלי ישראל ותמונות עם מדים של ישראל, וזה הרבה יותר כיף מלקבל דגל פלסטין. באוקראינה לא חוויתי את זה".
קרה עוד דבר בזמן שהיית שם - הפועל תל אביב ירדה ליגה. עקבת אחריהם?
"כל משחק.. ראיתי הכל. לא חשבתי שהם יירדו, תמיד האמנתי שהפועל הסגל על הנייר יותר טוב. אני מקווה מאוד שהם יצליחו לצאת מזה. גם אח שלי עלה שם לבוגרים, ואני אמשיך לעקוב כל הזמן".
על אחיו, עמית למקין, אמר סתיו: "אני מאוד מקווה שהוא ישחק, הוא שחקן מצוין בלי קשר לזה שהוא אח שלי.. מי יותר טוב? כל אחד בעמדה אחרת. הוא יותר מוכשר, הוא יותר עם הכדור, הוא פשוט שחקן מצוין".
אולימפיאדה בעוד שבוע. איך ההרגשה?
"מיום ליום ההתרגשות גוברת, אנחנו רוצים להגיע לשם ולהתחיל עם הטירוף הזה. יש נבחרת מאוד מאוד מוכשרת, כולם רוצים את זה מאוד בגלל המצב. לא רוצה בגלל המצב שנשים אקסטרה לחץ. בטוח שנעשה את זה ונגיע רחוק".
איך ההתמודדות עם הציפיות, אחרי הקיץ שעבר?
"זה כיף דווקא שיש ציפיות והייפ סביב הטורניר, מאשר שנעבור את הבתים שיתחילו לראות כמו בארגנטינה. אנחנו באים באנדרדוג - מקום אחד לפני אחרון בהימורים. אין לנו מה להפסיד, באים רק ליהנות לשחק ולהראות את הכדורגל שלנו, להראות שאנחנו לא נופלים מאף אחד".
באשר לאווירה האנטי ישראלית, אמר למקין: "אנחנו באים מפוקסים, ובאמת לא להיכנס לריבים מיותרים, לא להתייחס לפרובוקציות או למהומות ולשמור על הפאסון שלנו. אם יש דברים כמו דגלי פלסטין, לא להגיב לדברים כאלה.. אם מישהו יריב איתי, אני אענה לו על המגרש. אני ארצה לנצח אותו עוד יותר. זה טוב לי, אני רוצה שיבואו אנשים וישנאו אותי. שישנאו, אני אענה להם על המגרש. כולנו פה, אנחנו באים להראות לכל העולם".
תחילה, למקין התייחס לפציעה שעבר: "זה התחיל טוב בשחטאר. התחלתי לשחק, פתחתי בליגת אלופות ואז הפציעה שהיתה לא קלה. חזרתי ממש לפני פגרת החורף, ואז עשינו חודש מחנה אימונים בטורקיה. שוב התחלתי להיכנס לעניינים, ובמשחק האחרון של המחנה זה היה באותו שריר ירך אחורי, טיפה במקום שונה. זה השבית אותי שוב לחודשיים. השיקום שלי היה לא פשוט, כי בפציעה השנייה, אמרו לי חודש ולקח לי חודשיים וקצת. לא הצלחתי להתגבר על זה, יכול להיות שגם מנטלית פחדתי מפציעה חוזרת ולהפסיד את האולימפיאדה".
תישאר בשחטאר?
"אני כרגע שחקן שלהם, כמובן שהכדורגל הוא דינמי ואי אפשר לדעת מה יהיה. אני כולי מרוכז באולימפיאדה".
איך זה לשחק באוקראינה תחת המלחמה שלהם? חווית רגעים מלחיצים?
"היה לנו משחק, מחזור לפני אחרון בדניפרו, שזה הכי קרוב לרוסיה בגבול. יש שם כל שעה אזעקה, אז המשחק נמשך איזה שבע שעות.. אתה משחק רבע שעה, אתה מתקרר, נכנס פנימה, יושב שעה. יוצא, משחק שתי דקות, שוב אזעקה.. חוויה לא פשוטה".
איך גילית על המלחמה בישראל?
"הייתי עם חברה שלי ואמא שלי בדירה. בחמש בבוקר קמתי לשירותים, ואמא שלי מראה לי: יש מלחמה. אמרתי לה: אני יודע שיש מלחמה, אני פה כבר חצי שנה.. אז היא אמרה: לא פה (באוקראינה), בישראל. ואז התחילו כל ההודעות והסרטונים, זה היה כמו התקף חרדה שלא נגמר".
איך התגובות באוקראינה?
"שם ממש תומכים, הם באותה סיטואציה.. מי שהתחיל, אשם. לא הייתי צריך להתווכח, כולם מסכימים איתי בכל מה שאמרתי. יותר קיבלתי תמיכה, אחרי משחק ילדים עם דגלי ישראל ותמונות עם מדים של ישראל, וזה הרבה יותר כיף מלקבל דגל פלסטין. באוקראינה לא חוויתי את זה".
קרה עוד דבר בזמן שהיית שם - הפועל תל אביב ירדה ליגה. עקבת אחריהם?
"כל משחק.. ראיתי הכל. לא חשבתי שהם יירדו, תמיד האמנתי שהפועל הסגל על הנייר יותר טוב. אני מקווה מאוד שהם יצליחו לצאת מזה. גם אח שלי עלה שם לבוגרים, ואני אמשיך לעקוב כל הזמן".
על אחיו, עמית למקין, אמר סתיו: "אני מאוד מקווה שהוא ישחק, הוא שחקן מצוין בלי קשר לזה שהוא אח שלי.. מי יותר טוב? כל אחד בעמדה אחרת. הוא יותר מוכשר, הוא יותר עם הכדור, הוא פשוט שחקן מצוין".
אולימפיאדה בעוד שבוע. איך ההרגשה?
"מיום ליום ההתרגשות גוברת, אנחנו רוצים להגיע לשם ולהתחיל עם הטירוף הזה. יש נבחרת מאוד מאוד מוכשרת, כולם רוצים את זה מאוד בגלל המצב. לא רוצה בגלל המצב שנשים אקסטרה לחץ. בטוח שנעשה את זה ונגיע רחוק".
איך ההתמודדות עם הציפיות, אחרי הקיץ שעבר?
"זה כיף דווקא שיש ציפיות והייפ סביב הטורניר, מאשר שנעבור את הבתים שיתחילו לראות כמו בארגנטינה. אנחנו באים באנדרדוג - מקום אחד לפני אחרון בהימורים. אין לנו מה להפסיד, באים רק ליהנות לשחק ולהראות את הכדורגל שלנו, להראות שאנחנו לא נופלים מאף אחד".
באשר לאווירה האנטי ישראלית, אמר למקין: "אנחנו באים מפוקסים, ובאמת לא להיכנס לריבים מיותרים, לא להתייחס לפרובוקציות או למהומות ולשמור על הפאסון שלנו. אם יש דברים כמו דגלי פלסטין, לא להגיב לדברים כאלה.. אם מישהו יריב איתי, אני אענה לו על המגרש. אני ארצה לנצח אותו עוד יותר. זה טוב לי, אני רוצה שיבואו אנשים וישנאו אותי. שישנאו, אני אענה להם על המגרש. כולנו פה, אנחנו באים להראות לכל העולם".
