בראשית דבריי, מבקש להביע תנחומים למשפחות הנרצחים בפיגוע הנתעב ביום שישי בירושלים, ולשלוח ברכת רפואה שלמה לכל הפצועים. מאחל ומייחל שנדע שקט ושלום, כי בלעדיהם כלום לא שווה.
לענייננו: הגם שהתיקו בדרבי התל אביבי בהחלט החזיר צבע ללחיים והותיר, על אף פשלה בבית מול ריינה, את הפער ממכבי תל אביב על כנו, אין בו באמת בכדי לנחם או להרגיע בכל מה שנוגע ליכולת שלנו.
עזבו כרגע את מכלול התירוצים, עייפות (איזו עייפות בדיוק?), שעה מנחוסית, הקמע המכוער החדש, ההפנינג, ירידת מתח ועליית סמך - זה באמת לא משנה למה, השורה התחתונה היא שאנחנו נראים רע. גרועים. חסרי מעוף. שבלוניים. וגרוע מכל - סובלים מאובדן ראש ברגעים הקשים.
אין לי תלונות על הרצון, כולם רצו, כולם ניסו, הלחץ היה שם, אבל בשליש האחרון, הכל נעשה בכזה חוסר דיוק, לאות ורגליים כבדות, שאפילו מול בני ריינה, השם ישמור, אנחנו לא מצליחים לייצר יותר ממצב אחד ראוי לשמו בכל מחצית. כוכבי ליגת האלופות בירוק לא מצליחים לייצר אפילו גיץ אחד, שלא לדבר על ניצוץ של יצירתיות.
בני ריינה, מכולם. פאקינג בני ריינה, לקחה השנה חמש נקודות ממכבי חיפה. כאילו, הם לקחו ארבע, אבל... בקיצור הבנתם. זה בלתי נתפס, איך מול קבוצה חלשה שלא מצליחה לנצח גם כשחייה, ליטרלי, תלויים בכך, ומתפרסמת בגלל שערוריות אלימות, מכבי חיפה לא מצליחה להשיג אפילו שער בודד.
אחת הקלישאות הכי מטופשות שיש בכדורגל גורסת ש"אסור שדבר כזה יקרה" לקבוצה כמו מכבי חיפה. נו, ברור שאסור. אסור להפסיד למכבי תל אביב כמו שהפסדנו, אסור להפסיד לריינה ולהינגף מול הפועל ירושלים, אסור לא לנצח בבית מול איצטדיון כמעט מלא (נקווה שזו הייתה הפעם האחרונה שנסגר בה יציע).
נו, אסור. אבל זה קורה! זה קורה בכל שנה, זה קורה לכל קבוצה, גדולה ככל שתהיה, בארץ ובעולם. לא לחינם קבוצות ישראליות שסיימו את דרכן בליגת האלופות לא הצליחו לייצר מומנטום מחודש והפסידו את התואר. לא שאני חושב שזה מה שיקרה עכשיו, אבל הנפילה הזו לא מקרית ולא חד פעמית, ולא ייחודית לקבוצה הזו. עם או בלי קמפיין אירופי, כולן מפסידות נקודות לקבוצות קטנות יותר, כולן נקלעות לתקופות פחות טובות, הכדורגל היה הרבה פחות מעניין אם כל תוצאה בו הייתה ידועה מראש.
האמת שריינה היא בכלל לא האישו כאן, היא נקלעה לסיטואציה של מכבי חיפה בשני מקרים - האחד בעומס יתר מטורף, והשני, במהלך תקופה באמת רעה מאוד שמלווה בכדורגל קשה לצפייה, ועוד אחרי תבוסה קשה לנמסיס מקרית שלום.
מכבי חיפה נמצאת כרגע בתקופה נוראית, כמו זו שהייתה לה לפני שנה ולפני שנתיים. דברים לא מסתדרים, שחקנים נטולי חדות וביטחון והכל נראה שחור משחור. שרי, אצילי, חזיזה, דין דוד, פיירו - אפשר ששחקן אחד לא יהיה מאה אחוז, שניים. כשכולם רעים, אין תקומה.
וצריך להיות אמיתיים, התגלגלנו וגנבנו נקודות, גם כשלא הגיע, ביכולת לא טובה, במשך תקופה ארוכה. אולי זה מה שהוריד את מפלס הדריכות והאינטנסיביות, לבכר ולצוות הפתרונים במקרה הזה. מבחינתנו, כאמור, רק דבר אחד מעניין - איך יוצאים מהלופ הזה של צורת משחק נרפית וחסרת מעוף וחוזרים לשחק את הכדורגל שקבוצה עמוסת כוכבים וקליברים כזו יודעת וצריכה לשחק.
מאוד חבל שלא נצליח לשים ידינו על שחקן התקפה שיוכל לתת רגליים וראש טריים, ואולי להכניס קצת פלפל תחרותי בישבנם של כמה טעבנים בחלק הקדמי. מצד שני, צריך להודות - באמת שאני לא רואה כאן יותר מדי אופציות לשידרוג. חמודי כנעאן, כמובן, מתאים בהחלט מקצועית, אבל מסתבר שלא רק מכבי חיפה מאמינה שתשלום של 4 מיליון יורו על שחקן סגל משלים הוא, מעט, ממש טיפה מוגזם.
דיא סבע הולך לכסף גדול, גדול בהרבה ממה שנוכל להציע לו, ובליגה טובה יותר. דוידה? לא ברור, אולי מאמץ אחרון יוכל להביא אותו לכאן, אבל הוא בכל מקרה לא השחקן שאנחנו צריכים לכסות את עמדה 10. זה באמת שוק נוראי, נטול פרופורציות ונטול אופציות. לא לחינם הרכש הגדול שלנו היה גוני נאור (שהיה, אגב, לא רע בכלל) - שחקן משלים, שמגיע כגיבוי למוחמד אבו פאני, עלי מוחמד וג'אבר.
זה מבאס, חבל לי מאוד שלא הצלחנו לשדרג ולרענן, אבל אם לומר את האמת - איחרנו את הרכבת, ואת ההזדמנויות לחיזוק היינו צריכים לנצל בחלון ההעברות בקיץ. בחלון הנוכחי, באמת שלא היה כאן ח'יר.
שמעתי גם כל מיני מבריקים שקוראים לשחרר את פיירו או אחד הבלמים בכדי להביא זר להתקפה. מעבר לעובדה שגם זרים שווים לא פשוט להביא בחלון הזה, לפרק כרגע משהו ממצבת הזרים באמת יהיה הרסני וטיפשי, כולל פיירו המאכזב. אלו גם אותם האנשים שקראו לשחרר את עבדולאי סק אחרי שני משחקים, קשה לי לומר שאני מופתע.
חוסר הפרופורציה המוחלט וזעקות החורבן של אוהדי מכבי חיפה ברשתות באמת מהממים אותי, אבל זה מה יש. כל אובדן נקודות, בטח ברצף, הוא סימן לפירוקה המוחלט של הקבוצה, וכולם עוזבים וכולם גרועים והדשא של השכן...
בסופו של דבר, זו תקופה רעה לקבוצה אולי אחת הכי טובות שיצא לי לראות בירוק. כמו לפני שנה, כמו לפני שנתיים. יש לקבוצות של בכר באמצע העונה ירידה (לפני שנתיים איבדנו 8 נקודות יתרון בראש הטבלה פחות או יותר באיזור הזה של השנה), בכל עונה צ'ארון שרי הופך לניצב מלח במשך חמישה-שישה משחקים, אצילי נראה כמו כלום וחזיזה מתרוצץ בלי תכלית ומרים כדורים ליציע. מה מקורה ומה טיבה של אותה ירידה, צריך לברר. מצד שני, לא צריך לאבד את העשתונות, מכבי חיפה עדיין מוליכה את הטבלה. באדיבות הפועל תל אביב, היא אפילו יצאה איכשהו במינימום נזק מהפאדיחה הזו.
מה הלאה? חזרתם של ג'אבר וקורנו ודאי תוסיף עוד איכות שהייתה חסרה, אבל ללא התעשתות של הפיקוד הקדמי, אצילי שרי חזיזה חלוצים, לא נזכה ללקק דבש.
אז מה עושים? שום דבר מיוחד. ממשיכים לשחק כדורגל. בסוף, כמאמר ע.אדם המשורר הלאומי, הכל חולף. גם התקופות הרעות. וזה גם מה שיקרה עכשיו. אולי זה ייקח עוד משחק, שניים, רחמנא ליצלן, אבל בסוף מכבי חיפה תחזור לשחק כדורגל טוב ולנצח. יש לנו את כל הכלים לכך, גם ללא רכש מפוצץ בינואר. הסגל הזה מספיק רחב וטוב לתת מענה לכל בעיה. אולי, בנוסף, ברק בכר צריך להאמין בו קצת יותר ולתת יותר הזדמנויות לצעירים ולאלו שרעבים לדקות.
יאללה, יום שלישי, נתניה, גביע. משחק סופר קשה מול יריבה שהולכת ומתחברת, ובטח לא תעשה שום הנחות לוולבו המקרטעת שלנו. זמן מצויין לשים מאחור את השבוע הנוראי שעברנו, וללחוץ על כפתור הריסטארט.
שבוע טוב וירוק לכולם.
