לפני פחות מחודש נרצח תומר מורד, אוהד מסור של הפועל ת"א, בפיגוע הנוראי בבר ה"אילקה" בתל אביב. אין זמן נוח לקבל בשורה כזו, על מוות מיותר כל כך, של אדם שהיה יקר לך כל כך, אך נדמה שהפעם התזמון היה קשה אפילו יותר. רק יום אחרי שקמו משבעה, משפחתו כבר נאלצה להתמודד עם ליל סדר ראשון בלעדיו, והיום, בטרם מלאו 30 יום למותו, הם חווים יום זיכרון ראשון כמשפחה שכולה.
"מאז מה שקרה, כששואלים אותי מה שלומי אני מחזירה פשוט בשאלה 'מה שלומך?', כי אין לי תשובה לזה. אנחנו ברכבת הרים של עליות וירידות, מוסחים מהיומיום ונופלים פתאום כשמבינים מה קרה", משתפת טל מורד, אחותו הגדולה של תומר, שהסכימה בפתיחות וכאב לספר על מי היה תומר ועל הימים הקשים שהם עוברים לאחר היוודע הבשורה הקשה.
תומר היה בנם של אתי ובני, אח קטן לטל ועומרי ובן זוג לאריאל, לה היה אמור להנשא בקרוב. "תומר היה הכי קטן במשפחה. הוא היה מאוד מיוחד, ואני לא אומרת את זה בגלל שהוא היה אח שלי או בגלל הסיפור הטראגי הזה", מוסיפה טל, "הוא היה ילד מלא באור, תמיד עם חיוך על הפנים, גבוה מאוד ועוטף סביבו אנשים עם הזרועות הרחבות שלו. כבר מילדות, אם היה רואה ילדים בכיתה שטיפה פחות מחוברים, הוא היה מוצא דרך להכנס להם ללב".
"בצבא הוא היה מפקד ומנהיג אמיתי, המשיכה טל, "לא על כל מפקד אפשר להגיד שהוא גם מנהיג אבל תומר היה כזה. החיילים שלו היו כל כך חשובים לו וגם בשבעה הם באו וסיפרו שהוא היה כמו אבא בשבילם. הוא היה איש של ערכים ועקרונות. היה עקשן במובן הטוב של המילה, הולך עם העקרונות שלו עד הסוף. המשפחה היתה לו מאוד חשובה, בחיים הוא לא היה מוותר על סופי שבוע בבית בכפר סבא, גם אם זה לבוא באוטובוס האחרון בשישי בצהריים שיורד ממש רחוק מהבית וללכת ברגל. כבר בימי חמישי הוא היה שולח הודעות לשאול איפה אוכלים ואם לא מסתדר בשישי היה דואג שנתראה בשבת, רק שההורים לא יהיו לבד".
חוץ מהמשפחה ומארוסתו, היתה לתומר עוד אהבה גדולה בחיים, האהבה להפועל תל אביב. "כשתומר נולד, היינו גרים בראשון לציון והיינו שכנים של משפחת בלילי. בגלל השכנות נוצר קשר טוב בין המשפחות ואבא שלי מאוד אהב והתחבר לפיני. זו היתה תקופה של הצלחות בהפועל, ואבא שלי לאט לאט זנח את האהבה למכבי נתניה, עיר הולדתו, ועבר להפועל ת"א בעקבות פיני בלילי. שנה אחרי שתומר נולד, עברנו לכפר סבא אז הוא כבר גדל כאוהד הפועל מלידה, אבל לא זכה להנות מהשכנות עם פיני. היתה פעם אחת, כשתומר היה בן 6 בערך, קבענו כמשפחה לעשות ארוחת שישי עם משפחת בלילי. עשינו לו הפתעה ופתאום פיני בלילי הופיע בדלת ותומר לא היה מסוגל לדבר מרוב התרגשות".
המשפחות המשיכו לשמור על קשר ובאחד המפגשים אף צולם תומר, לבוש בבגדי הפועל תל אביב כשלצידו פיני בלילי, אותו העריץ. עם פרסום שמו של תומר בתקשורת לאחר הפיגוע, בלילי אף הגיע לנחם את המשפחה והתמונה הישנה נמצאה בתוך אלבומי התמונות.
הראשונה לקבל את הבשורה המרה על מותו של תומר היתה טל: "באותו יום ההורים שלי היו בנופש באילת ואחי הגדול בארה"ב, שם הוא גר. אני הייתי בבית, בדיוק הבאתי צלחות לשולחן לקראת ארוחת ערב כשהתחילו דיווחים ראשוניים על פיגוע בדיזינגוף. התקשרתי לתומר והוא לא ענה אז התקשרתי לאריאל, ארוסתו, והיא אמרה שהוא באילקה עם איתם (חבר ילדותו, גם הוא נרצח בפיגוע). ברגע שהגיעו תמונות ראשונות מהאירוע מיד זיהינו שזה באילקה, אבל ממש לא היתה מחשבה שמשהו קרה".
"הטלפון שלו צלצל אז אמרתי שבטח עוד מעט הוא יענה לנו. שלחתי גם לו וגם לאיתם הודעות, אבל הם לא השיבו. אחרי חצי שעה התחלנו לדאוג ולהתקשר לבתי חולים כדי לשאול אם הוא בין הפצועים אבל הוא לא ענה לתיאור של אף פצוע, אז התקשרתי לאמא שלי והרגעתי אותה, אמרתי לה 'אמא, הכל בסדר, הוא לא בין הפצועים. תני לו כמה דקות, אומרים שיש טלפונים ומפתחות זרוקים על הרצפה שם, בטח הוא עוד מעט ימצא דרך ליצור איתנו קשר'. אבל הזמן עבר והוא לא יצר קשר".
"רציתי לנסוע לבית החולים, אבל אמרו לא להתקרב לתל אביב כי המחבל עדיין מסתובב. אבל מצד שני, איפה אח שלי? לא משנה מי מסתובב בתל אביב אני רוצה ללכת לחפש אותו. כשהודיעו בטלויזיה שהפצועים הם הרוגים אמרתי 'די' ונסעתי לאיכילוב. כל הדרך לשם דיברתי עם עומרי אחי הגדול שרצה להזמין כרטיס טיסה לארץ ואני אמרתי לו לחכות, שאולי זה רק ירי ברגל או ביד, באמת שלא היה לי שום ספק שהכל יהיה בסדר. לא יכול להיות שלא, זה לא שלנו, זה לא אנחנו, אין סיכוי בחיים שמשהו יקרה לתומר".
"בכניסה לבית החולים הבנתי שזהו. פגשה אותי עובדת סוציאלית שהציעה לי קפה אבל אני רק רציתי שהיא תגיד לי איפה אח שלי. אחרי 20 דקות שהרגישו הרבה יותר נכנס רופא, הסתכל עלי ואמר בלקוניות 'אני מצטער, תומר נפטר'", משתפת טל בבכי. "הוא שאל אם יש לי שאלות, אז שאלתי אם הוא הגיע לבית חולים ללא רוח חיים כי רציתי לדעת אם הוא סבל, והוא אישר לי שהוא הגיע ללא רוח חיים. בשלב הזה ההורים שלי היו כבר בדרך חזרה מאילת, התקשרתי אליהם ושאלתי אם הם רוצים לחכות עד שיגיעו או שאגיד להם עכשיו, אמא שלי אמרה 'תגידי לי הכל', אז אמרתי לה שאנחנו גמורים'".
מסע ההלוויה של תומר יצא לדרך שלושה ימים לאחר מכן כשלמעלה מאלף איש הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. בין המלווים, גם מאות אוהדי הפועל תל אביב, אחים ואחיות שלו ליציע. "רק כשהתחלנו ללכת אל חלקת הקבר אחרי ההספדים הבחנתי בנוכחות הכבדה של אוהדי הפועל. ידענו שהם שולחים אוטובוסים לאירוע, אבל לא הבנו שזה יהיה בכזאת כמות. מה שמאוד זכור לי מהלוויה זה שאחרי שקברנו אותו, עמדתי מעל הקבר ולא רציתי ללכת משם".
"פתאום איזה בחור התחיל לשיר שיר של הפועל, 'לעולם לא תצעדי לבד' וכולם שרו אחריו. זה היה באמת מרגש. הרגשנו את החיבוק החם של הקבוצה, של השחקנים, ההנהלה והאוהדים גם בשבועות שאחרי, עם הטקס שעשו במשחק לפני שבועיים. הפועל ת"א היתה חלק משמעותי מחייו של תומר, הוא לא היה מוותר על משחקים והיה הולך אחריה בכל העולם. אנשים בעבודה שאלו אותי אם זה לא היה לי מוגזם כל מה שהיה בהלוויה עם הפועל ת"א ואני עניתי שאי אפשר שלא לקבל ולחבק את כל הכבוד שהם נותנים לו. זה מחמם את הלב לראות איך הספורט מאחד את כולם. שמעתי שהיו בהלוויה גם אוהדי מכבי. זה כיף לראות שבסוף, למרות כל היריבות, הספורט יודע לאחד את כולם, כולנו מאותו דם וכולנו כואבים כשקורה דבר כזה נורא".
כשטל מספרת על הילדים שבבית, היא מתכוונת ליהונתן ואלמה, הילדים שלה והאחיינים של תומר. "מאז שאלמה נולדה תומר היה מאוד מחובר אליה. בשבת האחרונה שהיינו ביחד לפני האסון, היה איזה רגע שהוא ישב על הכורסה בסלון והאכיל את יהונתן בבקבוק. עלמה הסתכלה עליהם וכל כך התמוגגה אז היא פשוט באה ונכנסה לו מתחת לבית שחי ושמה שם את הראש שלה כשהוא מאכיל אותו, זה היה כל כך מרגש. אחד הדברים שהכי כואבים לי בטרגדיה הזו, זה שהיא לא תזכה שהוא יהיה דוד שלה יותר. זה גומר אותי. יש להם כל כך הרבה חוויות יחד, זה קורע לי את הלב שהוא לא יהיה חלק מהחיים של הילדים שלי. שאני אצטרך לספר על הדוד שהיה להם".
"אנחנו בתהום מאוד גדולה וכאב מאוד גדול, אבל הלוואי שנצליח לשמור על הרוח של תומר חיה, ונצליח לחזור לשמוח ונלמד לחיות את החיים בלעדיו, אבל גם קצת כמוהו, עם מלא אור, אהבת אדם, אהבת הארץ, הנאה ותאבה לכל דבר שעה", סיכמה טל בכאב.
תומר מורד ז"ל היה סטודנט להנדסת מכונות באוניברסיטת תל אביב, הוא התקבל לעבודה בחברת הייטק בה היה אמור להתחיל מיד אחרי פסח. בן 27 היה במותו.
