ההגעה למתחם האימונים בוולפסון הציפה בי תחושת פרדוקסליות בלתי מוסברת. ייתכן שברמה האישית כאוהד מכבי, תחושת ההסתננות ל"טריטוריה זרה" (בלשון עדינה) ישבה במאחורה של הראש בזמן שנדרשתי לבצע את עבודתי העיתונאית מפוזיציה אובייקטיבית, אך מעבר להתבוננות האישית, כשמגיעים למתחם האימונים של הפועל ת''א, ורואים כמויות אדירות של שחקני נוער, מלווים בהמוני הורים תומכים שנמצאים ביציעים ומסביב לגדרות, שמים לב לתפאורה יוצאת דופן לאימון של קבוצת נשים מהליגה הלאומית.
"זו אחת הסיבות למה שחקניות כן רוצות לשחק כאן. בסופו של דבר זה הפועל ת''א, השחקנית יודעות שהן מגיעות לקבוצה שיש לה מתקנים כמו שצריך, ומעטפת שאין בעוד הרבה מועדוני כדורגל נשים בארץ", סיפרה מנהלת הקבוצה, שירלי לביא-ציון. בזמן שקבוצות בליגת העל נאלצות לנדוד ממקום למקום כי אין לה מגרש אימונים קבוע, ומשחקים מתבטלים בגלל הצפות בדשא, קשה שלא להרים גבה כאשר שומעים שהשחקניות מגיעות לאימון אחרי טיפול פיזיותרפיסטי, ולצד שני המאמנים שנמצאים על הדשא, נוכחת גם המאמנת המנטלית שהקבוצה מחזיקה.
הלידה של קבוצת הנשים של הפועל ת''א התרחשה עוד בסוף המילניום הקודם, בשנת 1999. רגע השיא של הקבוצה היה בעונת 2001/2000, כשבמקביל לקבוצה המיתולוגית בגברים בהדרכת דרור קשטן, התל אביביות רשמו את הישג השיא בגזרה שלהן עם זכייה בדאבל, בקבוצה בה בלטו כוכבות כמו סילבי ז'אן ואושרת עיני. במבט לאחור הסיפור של הפועל בתחילת שנות ה-2000 מקבל מימד רומנטי, אך הרומנטיקה הזו לא התקיימה זמן מה. 4 שנים בלבד החזיקה מעמד מחלקת הנשים של הפועל, לאחר שהבינו שקבוצת נשים לא תניב רווח כלכלי משמעותי לקופת המועדון. זמן קצר לאחר הפירוק של הפועל נסגרו גם קבוצות נשים נוספות בארץ, וכיום כבר ניתן להסיק שההיעדרות של המועדונים הגדולים מכדורגל הנשים היא אחד הסיבות לכך שהענף דרך במקום.
"החזקנו סגל של 25 שחקניות, אין דברים כאלה ברמה הזאת"
כיום, במציאות של הענף ב-2022, הפועל ת''א נמצאת בפוזיציה הכי בכירה מבין ארבע הקבוצות הגדולות בישראל. אפשר לטעון שזאת לא חוכמה בהתחשב בכך שלמכבי ת''א ומכבי חיפה אין קבוצת בוגרות, ובית''ר ירושלים נאבקת על חייה בליגה הלאומית, אך בכל זאת אי אפשר לקחת את מה שהמועדון האדום השיגה ב-3 שנים. ב-2019 מרב שמש, ששימשה בתור המנהלת המקצועית, יחד עם מיכל גולדברגר, פעלו בכדי להקים מחדש את מחלקת הנשים של הפועל ת''א. המועדון נענה בחיוב לפנייה, ולאחר עבודה מאומצת שכללה גיוס שחקניות, חניכת מאמנים, וגיוס חסויות, לצד האדום בתל אביב עמדה קבוצת נשים, לאחר 16 שנות היעדרות מהמפה.
עונת 2020/2019 הייתה ניסוי כלים ראשון עבור הפועל, שהחלה את דרכה בליגה הארצית, אך עונה לאחר מכן, זה התחבר: "היה משהו מאוד מיוחד בקבוצה של שנה שעברה, עלינו לכל משחק בידיעה שהניצחון שלנו", סיפרה קפטנית הקבוצה, הדר קלינמן, "החזקנו סגל של 25 שחקניות, שזה משהו יוצא דופן ברמה הזאת, ובנינו קבוצה שהייתה באמת מעל הליגה. זה לא רק האיכות על המגרש, התקשורת בינינו הייתה מטורפת, היינו חברות גם מחוץ למגרש, וזה גם הוביל ליכולת שלנו על הדשא".
קלינמן, שלצד העיסוק ככדורגלנית, גם עובדת כעורכת דין במשרה מלאה, היא חלק מקבוצת שחקניות שמשלבות את הכדורגל לצד קריירה ראשונה. "מבחינת חומר אנושי, יש פה חבורה מדהימה של נשים", סיפרה שירלי מנהלת הקבוצה, "יש לנו בקבוצה מהנדסת, שתי הייטיקיסטיות, עוד שחקנית שמסיימת דוקטורט, עוד שתי קונדיטריות. לשחקניות פה יש חיים שלמים מחוץ למגרש, ובכל זאת הן עושות את המאמצים להגיע שלוש פעמים בשבוע להתאמן ולשחק עם הקבוצה".
לביא-ציון, שאחראית על כל מה שקורה בקבוצה, מניהול הסושיאל ועד לשיחות עם ספונסרים, הגיעה לקבוצה מתוך המערכת, "לפני 20 שנה עבדתי במחלקות הנוער של הבנים מהפועל, אני זוכרת את ביברס נאתכו ושי אבוטבול כשהם בקושי הגיעו לי לכתף. לקבוצת הזאת אני איכשהו התגלגלתי, לא הייתי בעולם הזה של כדורגל נשים בכלל לפני". מלבד העבודה בבוגרות, ציון מדגישה שהחזון בהפועל גדול יותר: "אנחנו הקמנו שתי קבוצות של ביה''ס לכדורגל לילדות, פתחנו השנה גם קבוצה לנערות א' שעושות חיל, וכרגע השאיפה היא לפתוח גם קבוצת נערות בעונה הבאה. כל דבר שאנחנו מצייצות לגביו, ועומר בוקסנבוים, שהוא המנהל המקצועי בנוער, עושה מה שהוא יכול כדי לעזור".
ולמרות ההתקדמות המטאורית של הקבוצה, כרגע הבעיה המרכזית שהפועל מתמודדת איתה היא באופן די אבסורדי, ההצלחה המטאורית. לאחר שהעפילו לליגה הלאומית, בהפועל לא היו מוכנים להסתפק בהתייצבות המערכת, בתקווה לתקוע יתד בליגה הלאומית. למרות שהתמודדה העונה עם יריבות הרבה יותר חזקות בלאומית, הפועל נמצאת היום במקום השלישי בטבלה, ושלושה מחזורים לסיום העונה, בעמדה ריאלית להילחם על כרטיס העלייה לליגת העל.
"יצרנו תשתית מספיק חזקה כדי שהפועל תשרוד"
עליית ליגה, כמו שחובבי הכדורגל מכירים מליגות הגברים, כרוכה בקפיצת מדרגה ושינוי מקצועי נרחב, אך כשזה מגיע לכדורגל הנשים בארץ, מדובר במעבר כמעט בלתי אפשרי מבחינה תקציבית או ניהולית. הסיפור הבולט ביותר שמתאר את המצב הנוכחי הוא של בנות עירוני מודיעין, שבשנה שעברה העפילה לליגה העל, אך מכיוון שלא עברה בבקרה התקציבית, לא יכלה לשחק בליגת העל, וזמן קצר לאחר מכן פעילותה הופסקה. כשנעשתה פנייה לשאר קבוצות הלאומית, אף אחת מן הקבוצות לא הביעה רצון לתפוס את מקומה בתור העולה החדשה.
ליאור עטר, אחת השחקניות המובילות בהפועל, הייתה חלק מאותה קבוצה במודיעין. עטר, שחוותה על בשרה את הבעיה של "הצלחת היתר" בכדורגל הנשים בארץ, מסרבת לקבל את הרעיון שהפועל תימנע מעלייה, בגלל קפיצת המדרגה המשמעותית: "אנחנו חד משמעית רוצות לעלות. גם אם זה אומר שאולי חלק מהבנות לא ימשיכו בקבוצה, ושנצטרך לעשות שינויים רציניים, אנחנו עדיין מכוונות לשם. אני באופן אישי רוצה לדעת שאני חתומה על ההישג הזה של החזרת הפועל ת''א לליגת העל".
יממה לפני המשחק המכריע מול הפועל קטמון, היריבה הישירה בקרב על המקום השני בטבלה שמוביל לליגת העל, בקבוצה כבר התחילו לחשוב על המעבר האפשרי מרמת חובבניות, שבמסגרתה הקבוצה מתאמנת פעמיים בשבוע, למעבר לרמת מקצוענית, שידרוש הרבה יותר.
"אני יכולה להגיד שכבר התחלתי לברר איך אני משיגה עוד ספונסרים לקבוצה, ולראות מה העלויות של שחקניות זרות בקבוצה", שיתפה שירלי מנהלת הקבוצה, "זה חתיכת אתגר, אני לא אשקר. קבוצה כמו מ.ס קריית גת יכולה להרשות לעצמה להביא כמה זרות איכותיות כי הן הקבוצה היחידה בעיר שלהן, והן מקבלות תמיכה נוספת כי מדובר בקבוצה בפריפריה. לעומת זאת בת''א יש עוד 5-6 קבוצות נשים נוספות שמקבלות עזרה מהעירייה, ככה שהנתח שאנחנו מקבלות הרבה יותר קטן". ולמרות האתגר, נראה שבהפועל לא מסתכלים על המשחק או העונה הבאה, והביטחון שקיים בקבוצה נובע ממה שרוצים לראות נבנה לשנים הבאות: "בסוף גם אם לא נעלה, או שנעלה ונרד חזרה ללאומית, אני מרגישה ביטחון לגבי מה שיש לנו כאן. יצרנו לעצמנו תשתית אנושית מספיק חזקה כדי שהדבר הזה ישרוד. הפועל ת''א לא תתפרק עוד פעם".
