הוא התיישב על כסא הדיין כשמשה קצב היה נשיא המדינה, אהוד אולמרט ראש הממשלה, סדאם חוסיין עוד נשם אוויר צח ונועה קירל בנתה מגדלים מקוביות בגן רבקה. גם אם עורך הדין ישראל שמעוני היה גאון הדור, עילוי משפטי ופורץ דרך בהלכות הכדורגל – והוא לא, ממש לא – אין בעולם הצדקה לקדנציה של שש-עשרה שנים (לא סופי) שמתחילה, כך אומרים, לעורר אי נוחות אפילו בארמון המלכה בלונדון.
בית הדין של ההתאחדות לכדורגל שבר השבוע את כל שיאי ההזיה, אבל לא צריך היה את השיא הזה כדי לדעת שמישהו צריך לנער שם את האבק, להרעיד את האדמה ולהסביר לדיינים (המכובדים) שכדורגל הוא משחק שנולד בשביל הקהל, שאין כדורגל בלי קהל, ושהניסיון שלהם לחנך ולהרתיע הוא פארסה בלתי נגמרת של בושה גדולה.
האמת שהייתי צריך לקרוא שלוש פעמים כדי להבין שאני מבין. דרבי בלי קהל, דרבי! בלי! קהל, בשם אלוהים, מה קורה כאן? שחקן שיורק בכיוון של שחקן אחר מורחק לשלושה משחקים, בית דין שיורק בפנים של 20 אלף בני אדם, מקבל שכר טרחה וחניה חינם. ואז, אז הגיעה הפצצה – יהיה קהל בדרבי, תודה אלוהים ותודה לסגנו של אלוהים עורך הדין שמעוני, אבל במשחק נגד באר שבע ימכרו כרטיסים רק לקהל החוץ. ענק. המצאת החשמל אאוט, שמעוני הפקות בע"מ אין. מה זה? מאיפה זה?
לא מכבי חיפה ומכבי תל אביב צריכות לעתור נגד המהתלה הזאת. כל קבוצות הליגה צריכות להתקומם. בדרך כלל, ככה זה אצלנו, כשבית הדין דופק את הפועל, אוהדי מכבי צוהלים, וכשהוא דופק את חיפה, כולם מחייכים. זה לא מה שצריך לקרות. האוהדים, רק הם, אם ההנהלות ישנות ומנהלת הליגה מקבלת בהכנעה, האוהדים צריכים לקום ולהפגין מול המוסד הזה, אפוף האבק וכורי העכביש. בעיקר אוהדי הגדולות, שהם סם החיים של הליגה השישית בטיבה בעולם – הצהובים והאדומים והירוקים של נתניה ובאר שבע, של חיפה ובית"ר ומכבי ת"א והפועל ת"א, צריכים להראות לשמעוני ולחברים שלו שהם כולם באופסייד, ואפילו לא צריך VAR כדי להכריע. אוהבי הכדורגל נגד מחרבי השמחות.
הזעקה היא ברורה וחדה. די, פשוט די, לעונשים הקבוצתיים המיושנים, הפוגעים, פוגעים יותר מכל חפץ שעף לדשא. רדיוס זאת תחנת רדיו ויציע ריק יש רק בקורונה. תתכבד משטרת ישראל, תגייס את אמצעיה הטכנולוגיים, תציב את השוטרים עם הפנים ליציע ולא עם התחת לקהל, ותצליח לאתר, לעזאזל, את מי שפוגע. יש מולכם יציע של 1,000 אולי 1,500 איש – זאת לא מחט בערימת שחת. זה אפשרי. ומי שיתפס, עונש הרחקה מהיציע לשלוש שנים, חמש שנים, לכל החיים מצידי. אבל די עם הענישה הבטלנית, הטיפשה כל כך, הענישה הקבוצתית.
אם אפשר לשנות חוקי יסוד ולבטל עונשים פרימיטיביים וחשוכים, אפשר גם להילחם באלימות בלי להרוס את הכדורגל. אל תצפו משמעוני להבין את זה. הוא של פעם. הוא לא ישנה כלום. תרימו קול צעקה, אוהדים, מנהלים, שחקנים, עיתונאים. קחו את הכדורגל משמעוני ושות', תחזירו אותו אלינו.
