יוסי שושן ז״ל נולד וגדל באופקים כבן למשפחה בת שבעה ילדים. כבר מגיל צעיר יוסי בלט כספורטאי מחונן, הוא שיחק כדורגל ועד מהרה בלט כשוער מצליח. במשך שנים יוסי עמד בשערה של עירוני אופקים ואחרי התפרקותה, הצטרף לבית"ר באר שבע. במקביל, שיחק כשוער בכדורגל אולמות בשערה של קבוצת אס"א בן-גוריון מבאר שבע וביוני 2011 זכה איתה באליפות המדינה. יוסי היה גם שוער נבחרת ישראל בכדורגל אולמות.
בזמן שיוסי היה שוער פעיל, הוא עבר בהצלחה קורס מאמנים במכון וינגייט. בראשית 2011, כשפרש ממשחק פעיל, יוסי מונה להיות מאמן שוערים במחלקת הנוער של הפועל באר שבע. במקביל, הוא עבד כמאמן נוער במתנ"ס אופקים. בכל אותה תקופה המשיך יוסי להיות שוער פעיל בנבחרת ישראל בכדורגל אולמות.
יוסי נישא ללילך, וביחד איתה הקימו את ביתם באופקים. בסוף שנת 2004 נולדה ליאור, ובסוף 2007 הגיעה לאוויר העולם גם ליהי. יוסי עבד כפקח בעיריית אופקים, הוא היה מוכר בעירו ואהוב על כולם. הוא המשיך בעבודה הזאת גם כשהמשפחה עברה לגור בבאר שבע.
"כבן משפחה, יוסי היה ילד שגידלתי", מספר נורברט בוקובזה, גיסו של יוסי. "כשהכרתי את אשתי הוא היה בן 8, וכבר מאז היה מחובר לספורט. הכאב הוא עז. אדיר. לא רק ביום הזיכרון, היום הזה רק מחדד ומזכיר יותר אבל הכאב לא מרפה. זה כאב שמלווה אותנו במשך כל השנים וזה לא פשוט. יוסי לא היה רק ספורטאי, אלא אדם משכמו ומעלה ובעל חוש הומור מאוד מפותח. באותו יום ארור שבו גראד פגע בו, איבדנו ילד למופת ואבא מצוין. המשפחה מלווה ומחבקת עד היום, ללילך יש הורים מדהימים שמלווים אותה במשך כל השנה, אנחנו משתדלים לעשות את הכל אבל יוסי חסר".
"הייתה לי את הזכות לשחק עם יוסי ולאמן אותו", סיפר חברו של יוסי ומאמן בני יהודה בהווה ניסו אביטן. "הוא אמור היה לחבור אליי גם לצוות המקצועי במחלקת הנוער של הפועל ב"ש. אבל הזכות הגדולה באמת הייתה להיות חבר של יוסי. בימים האלה אין אדם שאין לו נגיעה כזאת או אחרת לשכול ואתה נזכר בכל אותם אנשים שעזבו מוקדם מדי. יוסי היה אדם מיוחד, יצא לי לדבר על זה עם נורברט ולהעלות קצת זכרונות וזה רגע עצוב מבחינתי, כי הוא היה צריך להיות פה ולחיות חיים מאושרים עם המשפחה שלו".
אביטן נזכר ברגע בלתי נשכח שלהם ביחד: "כששיחקנו יחד באופקים זאת הייתה עונת הפרישה שלי. באופן ספונטני התקשרתי ליוסי ואמרתי לו שאנחנו טסים היום בערב לראות את מכבי חיפה בקפריסין במשחק מול מנצ'סטר יונייטד. נסענו כמו אחרוני האוהדים וזאת הייתה חוויה מדהימה של 24 שעות ביחד. המאמן שלנו מאוד כעס ויוסי היה לחוץ אם נשחק או לא נשחק בשישי. אחרי שראינו את ה-0:3 האדיר של חיפה שנינו היינו תמימי דעים שזה היה שווה, ובסוף גם חזרנו לארץ, שיחקנו וניצחנו. זה רגע שהולך איתי לכל החיים.
"יוסי היה שוער מאוד מוכשר", סיפר אביטן. "הוא היה עילוי בכדורגל אולמות ובנבחרת הוא היה מאוד מוכשר. כל פעם שמעלים זכרונות זה צובט לי בלב, כל פעם מחדש. אני חושב שיוסי יכול היה לעשות קריירה כמאמן שוערים, הוא היה אדם מוכשר, יסודי ומקצועי. זה גורם לי לשברטון לב, הוא היה בחור שכיף להיות לידו. אני לא זוכר פעם שמישהו היה לידו ולא נהנה מאותו הערב, מאותו אימון".
בוקובזה תיאר את הדמות שהיה יוסי: "התכונה הכי בולטת שלו הייתה כיבוד הורים. אבא שלו חלה במחלה קשה ויוסי לקח חופשה של שנה שלמה ממקום העבודה שלו. באותה תקופה הוא עבד בבזק, וליווה את אבא שלו עד מותו במשך שנה שלמה. כך היה גם עם אימו. הוא היה אדם מאוד חם, מאוד אוהב. אדם של נתינה אינסופית. היה לו חוש הומור מפותח מאוד, מכל דבר הוא עשה בדיחה והיה חבר מאוד טוב שלכולם. הוקם לזכרו היכל ספורט עירוני שמגיעים אליו ילדים מכל בתי הספר, כל שנה יש טורניר או משחק לזכרו. יוסי לא איתנו אבל אנחנו חשים אותו. אם הוא היה היום אני בטוח שהוא היה רוצה להיות חלק מהכדורגל הישראלי".
יוסי שושן ז"ל
1973-2011
יהי זכרו ברוך
