קורונה - סגר - הגבלות. את מה שרובנו רואים כגזרת גורל, רעות מיכאלי ראתה כהזדמנות. מיכאלי, רק בת 18, החליטה שזה בדיוק הזמן לצאת לשחק בחו"ל וחתמה בסגנית אלופת קפריסין בכדורגל, אפולון לימסול.
מיכאלי ספגה את יסודות הכדורגל באקדמיה למצוינות של מכון וינגייט והתחנכה בתוכנית של אתנה ג'וניור מגיל 15. היא עברה בנבחרות הצעירות, אבל עם פרוץ מגפת הקורונה מאמן הנבחרת הבוגרת, גבי בורשטיין, הבהיר לה מה היא צריכה לעשות: "הוא אמר שלהישאר בישראל בתקופה הזו זה בזבוז. לקחתי סוכן, הוא הביא לי את ההצעה הכי טובה בשבילי וחתמתי. גבי דוחף כמה שיותר בנות לשחק בחו"ל".
את לא חושבת שגיל 18 זה קצת מוקדם לצאת לשחק בחו"ל, בלי משפחה ובלי חברים?
"שלוש השנים שביליתי באקדמיה של וינגייט די הכינו אותי למה שאני הולכת לעבור בקפריסין. אמנם זה פרק זמן ארוך יותר שבו אני לא אראה את המשפחה והחברים שלי, אבל אני מקווה שאחרי הקורונה הם יבואו לבקר אותי. האמת שמקבלים אותי כאן ממש יפה. הקפריסאים הם אנשים חמים ומדברים אנגלית, אז בינתיים אני מרגישה כאן ממש טוב".
את הריאיון אנחנו עורכים כשהיא כבר יותר משבועיים בקפריסין, וכמובן שהשיחה נפתחת קודם כל בנגיף שמשגע את העולם. "קפריסין כרגע נראית כמו ישראל לפני הקורונה", היא מספרת. "הכל דומה מאוד לישראל, רק בלי ההגבלות. רק מדי פעם יש חנויות מסוימות בהן מבקשים ממך לשים מסכה, אבל חוץ מזה לאף אחד לא כל כך אכפת. אני מבינה שמצב התחלואה כאן לא כזה גרוע, למרות שיש גם כאלה שטוענים שהקפריסאים לא כל כך בודקים אז אי אפשר לדעת".
"הבנים הבינו שאני משחקת טוב מהם"
איך הגעת לעולם הכדורגל?
"אני משחקת כדורגל מאז שאני זוכרת את עצמי. יש לי אח שקטן ממני בשנה, אנחנו כמו תאומים. יש לנו חברים משותפים ומגיל ארבע בערך הייתי משחקת איתו ועם שאר הבנים כדורגל. תמיד הייתי משחקת עם הבנים. לפעמים היו כאלה שזורקים הערות כמו 'אבו-גבר' וכאלה, אבל אחרי שהם ראו איך אני משחקת, לפעמים אפילו טוב יותר מהם, הם הפסיקו לקרוא לי ככה והתלהבו ממני".
איך השפיעו עלייך כינויי הגנאי האלה?
"האמת שזה מחזק את האופי. בהתחלה בכיתי בגלל זה המון. הייתי בוכה לאמא שלי ושואלת אותה 'למה הם לא מבינים ומקבלים את זה שאני אוהבת לשחק את אותו משחק כמוהם?', אבל היא פשוט אמרה לי תעשי מה שאת אוהבת ומה שאת רוצה בלי להתייחס להערות. היום אני שמחה מאוד שהמשכתי לשחק ולא הלכתי לעשות משהו שנחשב יותר 'נשי'".
מתי הבנת שהתחביב יכול להפוך למקצוע?
"עד גיל 12 שיחקתי בקבוצות בנים, אבל זה הגיל שבו בנות לא יכולות יותר לשחק בליגות של בנים - אז עברתי לקבוצת הילדות של הפועל קטמון. חשבתי שאשחק עד כיתה י' ואז אפסיק, אבל בתום אחד המשחקים פנה אליי גיא עזורי, מנהל האקדמיה בוינגייט, ואמר לי לבוא. בהתחלה לא חשבתי שאוכל להתנתק מכל החיים שלי רק בשביל הכדורגל, אבל כשהחלטתי לעשות את המעבר זו הייתה נקודת המפנה שבה אמרתי לעצמי שאני לוקחת את הכדורגל עד הסוף".
ההתמקדות בכדורגל לקחה משהו מהילדות שלך?
"אני לא חושבת שזה לקח ממני המון. אמנם יצאתי וביליתי פחות מבני נוער אחרים בגילי, אבל היה לי את הזמן לזה. הרווחתי הרבה דברים מיוחדים שנערים אחרים לא חווים, כמו טיסות לחו"ל עם נבחרת למשחקים, אז אני לא מרגישה פספוס בכלום".
"לא מתייחסים ברצינות לכדורגל נשים בישראל"
מה ההבדל ברמת ההשקעה בכדורגל נשים בין קפריסין לישראל?
"הרמה של הליגה עצמה בערך זהה, אבל את ההבדלים רואים באימונים ובהתייחסות לכדורגל לפני ואחרי משחקים. אחרי המשחקים, למשל, יש פיזיותרפיה ואימון שחרור, כשבישראל ישר אחרי המשחק הולכים הביתה לנוח. ההרגשה בקפריסין היא שהכדורגל יותר מקצועני".
בישראל בכלל לא בדיוק ברור מתי הליגה לנשים תחזור.
"זה משהו לא הגיוני בעיניי. כדורגל הגברים בישראל חזר לאימונים ומשחקים, אבל על הנשים אף אחד לא חושב. לא רק שלא ברור מתי הליגה תחזור, אלא גם המתכונת שלה לא בדיוק ברורה. חושבים לעשות ליגה קצרה בלי עולות ויורדות - אז בשביל מה לעשות ליגה? פשוט לא מתייחסים ברצינות לכדורגל נשים בישראל".
.jpg)
אם נסתכל חמש שנים קדימה, איפה את רואה את עצמך?
"אני מקווה שבליגה בספרד, החלום זה ברצלונה. אם לא שם אז באחת הליגות המובילות האחרות. לשם אני שואפת. אני מקווה מאוד שהנבחרת תצליח להגיע להישגים. אני מאמינה שנבחרת הנשים תגיע למונדיאל לפני הגברים. לאט לאט מתחולל בישראל שינוי תפיסתי ויותר בנות מגיעות לכדורגל. עם קצת עבודה ואמונה אנחנו נגיע למונדיאל".