פרספקטיבה היא הכל בחיים. על מה אתם חושבים כשעולה לראש נבחרת צרפת, סגנית אלופת העולם שתעלה היום (שישי) לרבע גמר היורו מול פורטוגל? רובכם כנראה תחשבו על זה שהם בלי שער שדה אחד, למרות הנוכחות של קיליאן אמבפה בעל המסכה, אנטואן גריזמן ושחקנים בולטים נוספים. מעטים, אם בכלל, יחשבו על זה שהם לא ספגו שער שדה אחד.
עד עכשיו, מול נבחרות טובות (הולנד שברבע הגמר, אוסטריה ההתקפית, בלגיה ופולין), הם ספגו פעם אחת, גם היא מפנדל ספק-חוקי של פולין. הם כמעט ולא עשו טעויות עד עכשיו, מה שמאפשר לנו להאמין בהם כפייבוריטים. ההתקפה יכולה להיות טובה יותר, והם מרחק שלושה משחקים מזכייה ביורו.
זה קרה גם בזכות טורניר הקאמבק של נגולו קאנטה וגם בזכות היכולת הנפלאה של מייק מניאן, אולי השוער הטוב בעולם כשהוא מצליח להשלים ארבעה משחקים רצופים ומעלה, אבל בעיקר בזכות ז`ול קונדה, הבלם שהפך למגן ימני. הוא לא רצה לשחק כמגן ימני, כפי שהודה בעצמו, אבל עושה עבודה נפלאה.
קונדה פתח כמגן ימני גם בגמר המונדיאל, במה שדידייה דשאן הכתיר כ"פרויקט של שנים שהבשיל". הוא עשה את זה רוב העונה בברצלונה לצד צמיחתו של פאו קובראסי, כשהוא הגרסה של צ`אבי למה שפפ גווארדיולה עשה עם קייל ווקר או מיקל ארטטה עם בן ווייט. המגן הימני המודרני הוא בלם.
קונדה החל את דרכו כבלם, אבל השילוב של מהירות יוצאת דופן והעדר יתרון פיזי משמעותי (למרות שהוא 1.80 מ`) הופכת אותו לשחקן שיכול לרדוף אחרי הכדור. לכן צ`אבי הציבו כמגן, מה שהחל כמצוקה בהתחשב בפציעות וביכולת של ז`ואאו קנסלו אותו יפגוש הערב והפך לפיתרון לא רע. בראש ובראשונה, בדומה למה שקורה עם ווקר או ווייט, מדובר במהלך הגנתי.
אם לקבוצות יריבות יש יוצרים בכנף, אז ברגע שיש בלם שמתפקד כמגן וסוגר אותם קל יותר. לא מקרי שקודי גאקפו בעט פעם אחת למסגרת מול צרפת והבקיע בכל משחק אחר. לא מקרי שז`רמי דוקו רשם משחק נפל, או שמרסל זביצר לא היה במיטבו. שלושתם היו צריכים להתמודד עם קונדה, והוא עשה עבודה לא רעה.
בכנות, קשה להגיד אותו דבר על מה שהוא עשה רוב השנה בברצלונה. לקח לו זמן להתרגל לעמדה, והוא אמר גם בפומבי וגם באופן אישי לצ`אבי שהוא רוצה לשחק כבלם. "אני לא אסרב לשחק כמגן, אבל בשנים המעצבות שלי הייתי בלם. יש לי יותר ביטחון כבלם", אמר בראיון ל"אל פאיס" הספרדי. הוא החל להתאמן לאחר משחקים בניסיון לשפר את הכושר ולהתמודד עם הדרישות של תפקיד המגן, מה שהפך לשדרוג כחלק מהשיפור של בארסה בהמשך העונה. הוא עשה עבודה טובה על קיליאן אמבפה במשחק הראשון של ברצלונה מול פ.ס.ז`, משחק אחריו צ`אבי אמר שהוא "אחד משחקני ההגנה הטובים בעולם".
"לוקח זמן להפוך למגן אחרי 15 שנים כבלם, אני עדיין לומד את העמדה. לכן החלטתי להתאמן הרבה יותר, הבנתי ששליליות לא תקדם אותי. עכשיו אני כאן לשירות הקבוצה ומרגיש שאני מתקדם מיום ליום", אמר. ההתקדמות הזאת באה לידי ביטוי בעיקר בהתקפה, למרות שגם הוא הודה שהמשימה שלו בראש ובראשונה הגנתית.
הביטחון הזה עלה בחודשים האחרונים, ואיתו הגיע גם השיפור בהתקפה. קונדה אמנם משחק בתפקיד אחורי יותר מתיאו הרננדס, הוא סיים עם 5 מסירות מפתח מול הבלגים, נתון אותו עקף רק כריסטיאן אריקסן במשחק אחד ביורו. הוא אמנם לא בועט לשער בעצמו, אבל מתקדם בהתקפה ומוסר מעט מאוד כדורים ארוכים. יש לו 29 מסירות למשחק בחצי המגרש של היריב, נתון טוב ב-82% הצלחה, ומסירות מפתח משמעותיות. הוא יכול גם לסגת ולשחק כבלם שלישי בזמן שהרננדס עולה קדימה, וגם להניע את הכדור בעצמו. "הוא לא מגן טבעי טהור שרץ באגף", נכתב באתלטיק, והם לא טעו. למרות זאת, הוא יכול להשפיע בהתקפה.
הוא יודע למצוא את תוראם או את אמבפה, גם אם צרפת טרם הבקיעה שער שדה. תיאו הרננדס אולי יותר פעיל בהתקפה ממנו, אך מייצר פחות מצבים משמעותיים. אם הנבחרת תבחר להחזיר את אנטואן גריזמן לקישור ולהעלות קיצוני ימני מהיר יותר, אז אולי יהיה גם שיפור בהתקפה של הנבחרת. בינתיים, הכדורגל של "איטליה החדשה" לא זוהר אבל עובד. הרבה מזה מתחיל מקונדה.
חצי בלם
המטרה בטורנירי נוקאאוט, בטח בכדורגל הנבחרות, היא לא לטעות. יש לצרפת מספיק כישרון ומספיק אופי בשביל להבקיע שערים או להישאר ממוקדים ולהאמין שהשער יגיע, בדומה למה שקרה מול בלגיה, והם פשוט צריכים לא להקלע לפיגור. זאת אולי האופנה שמאפיינת את מועדוני הענק בעולם. מנצ`סטר סיטי שיחקה במשך שנים עם ז`ואאו קנסלו כמגן, עד שהוא רב עם פפ גווארדיולה, נודה מהקבוצה, הושאל לברצלונה ויובש שם.
ארסנל משחקת עם בן ווייט כמגן ימני ומצרפת את ריקרדו קאליפיורי במה שעשוי להוביל לרביעייה אחורית שמורכבת מארבעה שחקנים שגדלו ופרצו כמגנים, בזמן שריאל מדריד משחקת בעמדה הזאת, במשך הנצח האחרון, עם דני קרבחאל שגם הוא שחקן הגנתי יותר מהתקפי.
יכול להיות שזאת האופנה החדשה של הכדורגל, בעידן שיא של שחקני כנף שיכולים לייצר מצבים. אם פעם חלוצים גדולים היו כאלה שמעסיקים את ההגנה, היום מגנים עושים את זה וקבוצות לא מפחדות לשחק עם מגן התקפי יותר ומגן אחד שמצטרף לבלמים. צרפת עושה את זה לפרקים, ליברפול עשתה את זה השנה עם טרנט אלכסנדר-ארנולד ואנדרו רוברטסון עד פציעתו של האחרון.
קונדה מהיר יותר מדני קרבחאל למשל, מה שמאפשר לו לתרום להתקפה ולנצל את החופש באגף בזמן ששאר כהדורגל מתנהל באגף השני ולסייע בהתקפה. כשאורליאן טשואמני וקאנטה יכולים לשלוח כדורים ארוכים, זה עובד היטב ומסייע לכבוש שערים.
למרות זאת, כל הכישרון שיש לצרפת או לקבוצות אחרות מקדימה לא באמת צריך את העזרה של קונדה. סיטי, למשל, משתמשת בווקר בעיקר בשביל לא לספוג בזמן שדה בריינה, פודן, הולאנד וחבריהם בעקבות השער. כשקבוצות מוכשרות מאי פעם ומחזיקות ב-6/7 שחקנים שיכולים לייצר בעיטה, מגנים שיודעים לשמור באחד על אחד הפכו לנכס.
לכן, אגב, קונדה נראה כמו שחןק שמבוסס בברצלונה בזמן שקנסלו, שיפתח מולו, אולי בדרך לערב הסעודית. קנסלו הגיע לבארסה במעבר מעניין אבל לא שמר על מקום בהרכב, כשהוא לא הצליח להתמודד אישית עם המשימות ההגנתיות של המגן. כקבוצה שמניעה כדור כל ריצה נגדו עלולה להיות חצי גול, וזה אולי גם הסיפור של צרפת, נבחרת לא מלהיבה אך אחת שהחזיקה בכדור ב-55% מהזמן נגד בלגיה ו-63% נגד הולנד, שני משחקים בהם היו לה 33 מצבים במצטבר.
כשהקבוצה או הנבחרת כל כך טובה, השאלה היא מתי ואיך יצליחו להפיל אותך. השילוב בין מוסר העבודה, היכולת באחד על אחד והריכוז של קונדה הפכו אותו לשחקן שקשה מאוד להפיל ומי שלקראת סיום העונה התרגל לתפקיד המגן הימני, אולי בדרך לדיון על המגן הימני הטוב בעולם. אם לפני שלוש שנים דיברנו על קנסלו ועל אלכסנדר-ארנולד כעתיד הכדורגל, שחקני הכנף שמניעים הכל, היום המטוטלת בכיוון ההפוך. עתיד העמדה הוא השחקנים שמצליחים לעצור אותם.
המטרה בטורנירי נוקאאוט, בטח בכדורגל הנבחרות, היא לא לטעות. יש לצרפת מספיק כישרון ומספיק אופי בשביל להבקיע שערים או להישאר ממוקדים ולהאמין שהשער יגיע, בדומה למה שקרה מול בלגיה, והם פשוט צריכים לא להקלע לפיגור. זאת אולי האופנה שמאפיינת את מועדוני הענק בעולם. מנצ`סטר סיטי שיחקה במשך שנים עם ז`ואאו קנסלו כמגן, עד שהוא רב עם פפ גווארדיולה, נודה מהקבוצה, הושאל לברצלונה ויובש שם.
ארסנל משחקת עם בן ווייט כמגן ימני ומצרפת את ריקרדו קאליפיורי במה שעשוי להוביל לרביעייה אחורית שמורכבת מארבעה שחקנים שגדלו ופרצו כמגנים, בזמן שריאל מדריד משחקת בעמדה הזאת, במשך הנצח האחרון, עם דני קרבחאל שגם הוא שחקן הגנתי יותר מהתקפי.
יכול להיות שזאת האופנה החדשה של הכדורגל, בעידן שיא של שחקני כנף שיכולים לייצר מצבים. אם פעם חלוצים גדולים היו כאלה שמעסיקים את ההגנה, היום מגנים עושים את זה וקבוצות לא מפחדות לשחק עם מגן התקפי יותר ומגן אחד שמצטרף לבלמים. צרפת עושה את זה לפרקים, ליברפול עשתה את זה השנה עם טרנט אלכסנדר-ארנולד ואנדרו רוברטסון עד פציעתו של האחרון.
קונדה מהיר יותר מדני קרבחאל למשל, מה שמאפשר לו לתרום להתקפה ולנצל את החופש באגף בזמן ששאר כהדורגל מתנהל באגף השני ולסייע בהתקפה. כשאורליאן טשואמני וקאנטה יכולים לשלוח כדורים ארוכים, זה עובד היטב ומסייע לכבוש שערים.
למרות זאת, כל הכישרון שיש לצרפת או לקבוצות אחרות מקדימה לא באמת צריך את העזרה של קונדה. סיטי, למשל, משתמשת בווקר בעיקר בשביל לא לספוג בזמן שדה בריינה, פודן, הולאנד וחבריהם בעקבות השער. כשקבוצות מוכשרות מאי פעם ומחזיקות ב-6/7 שחקנים שיכולים לייצר בעיטה, מגנים שיודעים לשמור באחד על אחד הפכו לנכס.
לכן, אגב, קונדה נראה כמו שחןק שמבוסס בברצלונה בזמן שקנסלו, שיפתח מולו, אולי בדרך לערב הסעודית. קנסלו הגיע לבארסה במעבר מעניין אבל לא שמר על מקום בהרכב, כשהוא לא הצליח להתמודד אישית עם המשימות ההגנתיות של המגן. כקבוצה שמניעה כדור כל ריצה נגדו עלולה להיות חצי גול, וזה אולי גם הסיפור של צרפת, נבחרת לא מלהיבה אך אחת שהחזיקה בכדור ב-55% מהזמן נגד בלגיה ו-63% נגד הולנד, שני משחקים בהם היו לה 33 מצבים במצטבר.
כשהקבוצה או הנבחרת כל כך טובה, השאלה היא מתי ואיך יצליחו להפיל אותך. השילוב בין מוסר העבודה, היכולת באחד על אחד והריכוז של קונדה הפכו אותו לשחקן שקשה מאוד להפיל ומי שלקראת סיום העונה התרגל לתפקיד המגן הימני, אולי בדרך לדיון על המגן הימני הטוב בעולם. אם לפני שלוש שנים דיברנו על קנסלו ועל אלכסנדר-ארנולד כעתיד הכדורגל, שחקני הכנף שמניעים הכל, היום המטוטלת בכיוון ההפוך. עתיד העמדה הוא השחקנים שמצליחים לעצור אותם.
