כריסטיאנו רונאלדו זכה היום (שישי) לכתב הגנה ממקום לא צפוי. רגע לפני שיעלה מול צרפת ואחרי שספג ביקורת מכל כיוון אפשרי, החלוץ האגדי אלן שירר הגן על הפורטוגלי ועל הדרך בה הוא בחר לסיים את הקריירה.
שירר כתב באתלטיק: "האגו של רונאלדו נלחם בגופו. הייתי שם, חיכיתי לשאגה האחרונה שלי. המשחק אולי הרגיש כמו פרודיה של רונאלדו על עצמו, אבל גם אני הייתי שם. גם אני שיחקתי בזמן שכולם חשבו שאני הופך את עצמי לסיפור. ראיתי אריה זקן, חבול ועייף, אבל אריה שלא מוכן או לא רוצה לשחרר".
"רונאלדו עדיין רעב לשערים כמו תמיד, אבל יש יופי בדרך שבה הוא מנסה להילחם נגד הזמן. יש משהו קסום באריה שמסובב את גבו לשעון. אנדי מארי ומארק קבנדיש עשו דברים דומים. לפעמים אני נותן כאן פרשנות טקטית, לפעמים אני מראיין. הפעם אני משתף מהחוויה שלי, כדי לנסות להסביר איך המוח של ספורטאים מובילים עובד", אמר מלך שערי הפרמייר ליג מאז הקמתה ב-1992.
"אני לא משווה את עצמי לרונאלדו, אבל שיחקתי ברמות הגבוהות ביותר לאורך כל הקריירה. אני מחשיב את עצמי למומחה בכל מה שקשור להתמודדות עם דעיכה. מתישהו צריך להחליט מתי לפרוש, אבל יש איזון בין מורשת ובין הרצון לשחק. הבקעתי שערים כמעט עד הסוף, והתחלתי להתעצבן על זה שאני צריך להגן על כל חופשית וכל קרן בגיל מתקדם. אהבתי כדורגל ואהבתי להבקיע, אבל זה התחיל להרגיש כמו מטלה".
"רואים מה זה עושה לקבוצה, וזאת בדיוק הבעיה שלי עם רונאלדו. הוא פתח בכל משחק, כולל אחד שהיה לפרוטוקול, ולוקח את כל הבעיטות גם כשברונו פרננדש לצידו. הוא נראה כאילו הוא עומד להתמוטט אחרי ההחטאה מול סלובניה ואז כבש. איך אפשר לא לאהוב את זה? רונאלדו לקח את הרף של הכושר הגופני לרמה חדשה לגמרי, אבל הוא לא יכול לנצח את הזמן. הקבוצה צריכה להגיע במקום הראשון. זה לא אומר שרונאלדו צריך לפרוש, רק הוא יחליט, אבל הוא לא יכול לעשות הכל. כשאני שיחקתי רציתי שליטה, רציתי לעזוב בתנאים שלי, אבל קשה לזהות את הרגע הזה".
"יש לך שני קולות בראש. אחד זה האגו שלך שאומר שאתה השחקן הכי טוב, והאמנתי בזה גם כשהגוף שלי התפרק. הקול השני מזכיר שאתה כבר לא רץ הכי מהר, שכואב לך. כולם יודעים שהפכת לדמות משנה. לצאת מהמיטה בבוקר הרגיש כמו עינוי. היה לי מזל, אבל הסוף הגיע מוקדם משחשבתי. נפצעתי במשחק מול סאות`המפטון, אבל הייתה תחושת הקלה גדולה".
"אני זוכר את העונה הראשונה שהתחילה בלעדיי. לא ידעתי מה לעשות. תהיתי למה אני יוצא מהמיטה, מלבד להוריד את הילדים בבית הספר. למה אני הולך לחדר כושר? כל מה שידעתי לעשות נעלם. הייתי חייב להמציא את עצמי מחדש. אני יכול להבין את הדחף למשוך את זה ליום נוסף, חודש נוסף, עונה נוספת. רונאלדו יכול לשחק עוד חמש שנים אם הוא רוצה. לכן אני מעריך אותו, גם אם הוא לוקח את כל החופשיות. גם אריות לא יכולים לברוח מהצל של עצמם".
שירר כתב באתלטיק: "האגו של רונאלדו נלחם בגופו. הייתי שם, חיכיתי לשאגה האחרונה שלי. המשחק אולי הרגיש כמו פרודיה של רונאלדו על עצמו, אבל גם אני הייתי שם. גם אני שיחקתי בזמן שכולם חשבו שאני הופך את עצמי לסיפור. ראיתי אריה זקן, חבול ועייף, אבל אריה שלא מוכן או לא רוצה לשחרר".
"רונאלדו עדיין רעב לשערים כמו תמיד, אבל יש יופי בדרך שבה הוא מנסה להילחם נגד הזמן. יש משהו קסום באריה שמסובב את גבו לשעון. אנדי מארי ומארק קבנדיש עשו דברים דומים. לפעמים אני נותן כאן פרשנות טקטית, לפעמים אני מראיין. הפעם אני משתף מהחוויה שלי, כדי לנסות להסביר איך המוח של ספורטאים מובילים עובד", אמר מלך שערי הפרמייר ליג מאז הקמתה ב-1992.
"אני לא משווה את עצמי לרונאלדו, אבל שיחקתי ברמות הגבוהות ביותר לאורך כל הקריירה. אני מחשיב את עצמי למומחה בכל מה שקשור להתמודדות עם דעיכה. מתישהו צריך להחליט מתי לפרוש, אבל יש איזון בין מורשת ובין הרצון לשחק. הבקעתי שערים כמעט עד הסוף, והתחלתי להתעצבן על זה שאני צריך להגן על כל חופשית וכל קרן בגיל מתקדם. אהבתי כדורגל ואהבתי להבקיע, אבל זה התחיל להרגיש כמו מטלה".
"רואים מה זה עושה לקבוצה, וזאת בדיוק הבעיה שלי עם רונאלדו. הוא פתח בכל משחק, כולל אחד שהיה לפרוטוקול, ולוקח את כל הבעיטות גם כשברונו פרננדש לצידו. הוא נראה כאילו הוא עומד להתמוטט אחרי ההחטאה מול סלובניה ואז כבש. איך אפשר לא לאהוב את זה? רונאלדו לקח את הרף של הכושר הגופני לרמה חדשה לגמרי, אבל הוא לא יכול לנצח את הזמן. הקבוצה צריכה להגיע במקום הראשון. זה לא אומר שרונאלדו צריך לפרוש, רק הוא יחליט, אבל הוא לא יכול לעשות הכל. כשאני שיחקתי רציתי שליטה, רציתי לעזוב בתנאים שלי, אבל קשה לזהות את הרגע הזה".
"יש לך שני קולות בראש. אחד זה האגו שלך שאומר שאתה השחקן הכי טוב, והאמנתי בזה גם כשהגוף שלי התפרק. הקול השני מזכיר שאתה כבר לא רץ הכי מהר, שכואב לך. כולם יודעים שהפכת לדמות משנה. לצאת מהמיטה בבוקר הרגיש כמו עינוי. היה לי מזל, אבל הסוף הגיע מוקדם משחשבתי. נפצעתי במשחק מול סאות`המפטון, אבל הייתה תחושת הקלה גדולה".
"אני זוכר את העונה הראשונה שהתחילה בלעדיי. לא ידעתי מה לעשות. תהיתי למה אני יוצא מהמיטה, מלבד להוריד את הילדים בבית הספר. למה אני הולך לחדר כושר? כל מה שידעתי לעשות נעלם. הייתי חייב להמציא את עצמי מחדש. אני יכול להבין את הדחף למשוך את זה ליום נוסף, חודש נוסף, עונה נוספת. רונאלדו יכול לשחק עוד חמש שנים אם הוא רוצה. לכן אני מעריך אותו, גם אם הוא לוקח את כל החופשיות. גם אריות לא יכולים לברוח מהצל של עצמם".
