אין סרט שאין פלייאוף
לא יכול להיות שמכבי תל אביב לא תעפיל העונה לפלייאוף של הליגה השניה בטיבה בעולם. אמרתי, ואני חוזר: אין שום סרט בעולם שמכבי לא עושה השנה שמיניה. כי נכון, בעונה רגילה, בשלב הזה ועם מאזן שכזה היא אמורה הייתה להיות בחוץ. אבל זאת הכל חוץ מעונה רגילה. ואחרי שיד אלוהים/ידו של פוטין הביאו ככל הנראה להרחקת שלוש הקבוצות הרוסיות פלאס אחרי שההנהלה המושמצת של הצהובים הצליחה לנצח את הקרב האמיתי במוסדות היורוליג, באופן שהביא לכך שהשיטה המושלמת עבור נציגתנו המשוריינת היא זאת אשר נבחרה, לא יעלה על הדעת שהמסלול הזה לא יסתיים, לכל הפחות, בסדרת רבע גמר.
בשנת 2004, בעיצומה של אינתיפאדה מדממת בכלל ולאחר חיסול השייח יאסין בפרט, הצליחו מקבלי ההחלטות בצהוב גם לזכות בנצחון טכני על ולנסיה, שחששה בזמנים כאלה לטוס לתל אביב, וגם לשמר את הפיינל פור בעיר העברית הראשונה. ובשלב הזה היה ברור לכולם שמכבי עושה פיינל פור. וכן, היו כל מיני טנוקה בירדים, גוסטאסים, דרק שארפים וגור שלפים שהפכו את הנצחון על השולחן הירוק לכזה שהושג, עם התערבות אלוהית, על הפרקט – אבל זה קרה.
ולהבדיל, כך חייב לקרות גם הפעם. כי מכבי תל אביב, גם אחרי עוד תצוגה מביכה בבלגרד, נמצאים כרגע במאזן 11-11 (לאחר ניכוי קבוצות רוסיות ולאחר אימוץ השיטה שטובה ליהודים) ובמקום השביעי. ונכון, אלופת ישראל משחקת נורא מחוץ לישראל, אבל מתוך ששת המשחקים שנותרו, ארבעה ישוחקו ביד אליהו הישן. ומתוך שני משחקי החוץ שנותרו, אחד יתקיים באתונה, מול פנתינאיקוס הבינונית ומטה.
ולא צריכים הרבה כדי להבטיח שמיניה ראשונה. שלושה נצחונות יספיקו בהחלט. אולי אפילו שניים. מכבי תל אביב מעולם לא הופיעה במשחק במשחק פלייאוף מאז עברה היורוליג לשחק במתכונת של ליגה. ואם העונה הזאת לא תסתיים בהופעה היסטורית שם, זה יהיה הכשלון הגדול ביותר בעת החדשה. לא פחות מכך.
או פלייאוף, או כשלון קולוסאלי.
יש סרט שאין פלייאוף
אז אחרי שהסברנו שאין מצב שלא, עכשיו נדבר כדורסל. וזה אלמנט שבו מכבי תל אביב טובה פחות. ואם נדבר כדורסל נטו, מינוס רחשי רקע או ענייני קהל, אז נגיד שהכדורסל הנוכחי של מכבי תל אביב לא שווה אוטומטית שום נצחון גם ממה שנותר, אולי למעט המשחק נגד וילרבאן בבית. ואם נדבר ספציפית על תקופת האבן, אז צריך לומר שאחרי השפלות במינכן ובאיסטנבול, לא ראינו שום שיפור במשחק החוץ בבלגרד. ונכון, המשחק הסתיים רק במינוס 7. ונכון, מכבי חזרה מפיגור משמעותי ומוקדם עד לכדי יתרון ועד לכדי תחושה שהיא מרחק נגיעה ממהפך ומנצחון, אבל תחושות הן דבר מתעתע. וההבדל האמיתי בין הקבוצות אתמול היה שווה נצחון בהפרש דו ספרתי לבעלת הבית הסרבית.
לפני תחילת המשחק, כשברור היה שהכוכב האדום בלגרד היא קבוצה הרבה יותר קשוחה, אגרסיבית והגנתית ממכבי, ההבנה הייתה שאת המשחק הזה יכולה שגרירתנו לנצח רק בכדורסל.
ואכן, בכל הנוגע לפרמטרים של לוחמה בשטח בנוי, זה היה קרב במעמד צד אחד. כי נכון שראינו כמה הבלחות והשתטחויות של דיברתולומיאו האנרגטי, אבל בעיקר חזינו בחמישה שחקנים מארחים שמזיזים כל יריב בדרך לאיסוף כדורים מלמעלה ומלמטה. מהים, האוויר והיבשה.
ובכל הנוגע לכדורסל הטקטי/היצירתי/הכשרוני, אם מישהו חשב ששם תייצר לעצמה אלופת ישראל יתרון, אז הצחקתם ממש את רדוניץ', מאמנה של רד סטאר, בתוספת אלפי המשוגעים שעמדו, שרו וצרחו בבית המשוגעים שפעם קראו לו אולם הפיוניר.
הרבה קרדיט מגיע לבוסים הצהובים על היכולת שלהם לנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכם ולהציב את הקבוצה שלהם במצב שבו אין סרט שאין פלייאוף. ואם במקרה יהיה סרט שאין פלייאוף, אז אותה הנהלה תוכל רק לשאול עצמה אם עשתה כל מה שיכולה הייתה, למשל בגזרת המאמן, כדי לוודא שהפעם זה קורה. כדי למנוע כשלון קולוסאלי.
כשהרעיונות ההתקפיים של מכבי פגשו את המציאות בבלגרד
למכבי תל אביב יש לא מעט שחקנים שיודעים לעשות נקודות כשהכדור בידיים שלהם. ווילבקין ודאי. נאנלי גם. ז'יז'יץ'? בהחלט. על הנייר, גם וויליאמס וריינולדס. ולא דיברתי בכלל על שחקנים נוספים שאוחזים בטיקט של יכולות תאורטיות. ולמכבי תל אביב יש גם תרגילי התקפה, שאת חלקם הלא קטן עיבד/קיצץ/התאים/שינה/החליף אבי אבן, כדי להתאים לסט היכולות שיש לו. וכבר בשלבים מוקדמים, כפי שעשתה ללא מעט יריבות אחרות, כפי שעשתה גם ביד אליהו, השמידה ההגנה הסרבית את כל התכנונים המוקדמים. היא פירקה את שלבי הכניסה לתרגילים. היא פירקה את החסימות, הריווח והתזמון של התרגילים. היא פירקה את זוויות המסירה. הקיצר, היא פירקה. ואז, די מהר, נזנחו הרעיונות המוקדמים. ובמקום חלומות של הרכבי כשרון/ הרכבי שלושה נמוכים וכו' גו', חזרו להם ההרכבים המוכרים מפעם. כולל קאלויארו בעמדה מספר 3. וחזר לו הכדורסל המוכר מפעם. שבו ווילבקין (או נאנלי) מנסים להציל את המולדת. וזה עבד לפרקים מסוימים, אין ספק. וזה לא קידם את מכבי תל אביב לשום מקום.
כשסקוטי פגש את קליניץ'
הכוכב האדום, לפני הכל, שמה לעצמה למטרה להצר צעדיו של הווילבקין. ולשם כך הקדישה לו תשומת לב מיוחדת. ולשם כך הצמידה אליו שומר אחד קשוח שאליו מצטרפים עוד שניים-שלושה שאורבים ברעש בצד. ועכשיו נראה איך.
רבע ראשון. פיק אנד רול גבוה של ווילבקין וז'יז'יץ'. עכשיו עזבו רגע את הכדור ותסתכלו בשלושת השומרים שרחוקים מהכדור. שימו לב בבקשה למיקום של וולטרס. למיקום של ארון ווייט. למיקום של קליניץ' המדהים, שנכנס לקו המסירה ומייצר, במקרה הזה, רק דיפלקשן (ולא איבוד).
נשארים ברבע הראשון. זוכרים את הפיק אנד רול הספרדי שלגביו אנחנו מבלבלים לכם כל הזמן במוח? נו, אז הנה מה שקורה כשסרבים פוגשים את האלמנט מספרד. שימו לב, בבקשה, למה שמתרחש כששעון המשחק מראה 4:59. כמה שחקנים מקיפים את ווילבקין? ארבעה. אחד מהם קליניץ', שחותר למגע ונותן ביס לכדור. עכשיו רבע רביעי. זמן להריץ עוד מהלך פיק אנד רול ווילבקין את ז'יז'יץ'. ועכשיו תסתכלו בבקשה על לאז'יץ'. ועל מיטרוביץ'. ועל כל האיץ'ים שמסביב, שמדגימים איך עושים את זה נכון. ה צ ג ה. ולא שלאחרים היה כיף גדול כשפגשו את קליניץ'. הנה למשל דריק וויליאמס, ששיחק בעונה שעברה בולנסיה לצידו של הקליניץ'. וחשב, כאן, שהוא יכול לקחת אותו עם הגב לסל. ועכשיו תנו רגע מבט בדובריץ', שגם מעיף את נאנלי מדרכו וגם מצטרף לקליניץ', שסגר לוויליאמס כל נתיב אפשרי, כדי למעוך את וויליאמס ולהשתלט על הכדור. מי שלא אוהב את מה שהכוכב האדום יודעת לעשות, פשוט לא אוהב כדורסל.אין הגנה. אין ריבאונד. קשה, קשה
אז אחרי שהתעלפנו כאן מההגנה של הכוכב האדום, חשוב להבין עד כמה מדובר בקבוצה מוגבלת. כמה מוגבלת? אל המשחק אתמול היא הגיעה כקבוצת ההתקפה הלפני אחרונה ביורוליג, עם 72.7 נקודות בממוצע למשחק וכקבוצת הקליעה משלוש הגרועה במפעל, עם 32.2% בהטחת טריצות. אה, וכקבוצת ריבאונד התקפה טובה, שמצליחה ללקט 11 כדורים חוזרים מתחת לסלה של היריבה. שזה יפה.
אז אתמול, מול מכבי, היא קלעה אפילו נמוך וחלש מהממוצע העונתי שלה בזריקות מבחוץ, עם 11 מתוך 35 לשלוש (רק 31.4%), אבל הצליחה לייצר 84 נקודות. והרבה מזה, כי היא פגשה בהגנה של פראיירים. כי קחו למשל את המהלך הראשון של המשחק. המהלך שלקראתו מדברים הכי הרבה, מתכוננים הכי הרבה ואולי אפילו מחויבים הכי הרבה. ושימו לב לקליניץ', כן, שוב הוא. שמקבל חסימת SHUFFLE על הגב מוולטרס. ועכשיו, מישהו צריך לשים עליו גוף. קודם כל ולפני הכל, קינן אוונס הנעלם. אבל הוא אפילו לא עושה קולות של נדמה לי, וז'יז'יץ' דווקא כן (עושה קולות של נדמה לי). וזהו.
או במהלך הזה. בסוף, מגיעים לפיק אנד רול פשוט באמצע, מול ז'יז'יץ'. זוכרים איך הכוכב האדום מטפלת במהלכים דומים? אז הנה, ווילבקין מתייצב באיחור במרכז הרחבה, במה שנראה כמו שוער ששוכח לצאת מול בעיטת קרן. האם התיוג ההגנתי אמור להגיע ממנו, או אולי מאחר? בין הפותרים נכונה יוגרל מישהו שרוצה לשמור.אה, ויש את עניין ריבאונד ההתקפה. אמרנו כבר שהכוכב האדום טובה בזה. אבל אתמול, מול החבורה המוותרת של מכבי תל אביב, היא קטפה לא פחות מ-21 כאלו (!!). כשמכבי, מנגד, מצליחה לקחת רק 23 כדורים חוזרים בהגנה. כלומר, מתוך 44 ריבאונדים מתחת לסל של הצהובים כחולים, הצליחה המתנגדת להשתלט על קרוב למחצית. ולא, לא כולם היו באוויר או על גבוהים. חלקם הגדול נבעו פשוט מרצון מוגבר של צד אחד, אל מול אדישות ואפילו עצלות מהצד האחר. למשל כאן.
הכוכב מריצה כאן תרגיל מאוד יפה (כולל שיקגו + טוויסט, למי ששואל) אבל בסוף מחטיאה. ומחטיאה. ושימו לב בבקשה לכל שחקן בכחול שלא עונה על השם ז'יזי'ץ' ומידת המעורבות או העניין שהוא מגלה במהלך.
ישראלים
כולם יודעים שאת הקהל של מכבי תל אביב מעניינת סוגיית שיתוף הישראלים רק כשמפסידים. כי כשמנצחים, זה לא באמת משנה כמה דקות משחק בילו על הפרקט שחקנים כחול לבן. אבל זהו, שגם את המשחק מאמש הפסידו הצהובים, אז זמן לבדוק מה עשו הישראלים. אז ככה: עוז בלייזר לא התלבש. רומן סורקין ויפתח זיו, לכאורה במגמת שיפור בקדנציית אבן, כן התלבשו. לא שיחקו. וג'ייק כהן, עד ממש לא מזמן הגבוה ששב לרוטציה ביג טיים? אז עכשיו הוא יצא מהרוטציה ביג טיים. באמת לא משנה מי מתלבש ומי משחק כל עוד מנצחים. וכל עוד מפסידים, לגמרי כן משנה מי מתלבש ומי משחק. רק אומר.
איזה יופי
ולו למיטיבי לכת, קחו לסיום שני מהלכי התקפה נהדרים של הכוכב האדום בלגרד, שעל הדרך ומעבר להכל, גם הראתה לנו רמת ביצוע טקטית שממנה אפשר רק להתענג.
הראשון – חסימת הסטפ-אפ הנהדרת שמקבל קליניץ' מדובריץ', בדרך למהלך גב לסל. ואז מסירה, מסירה, מסירה וטריצה תוצרת דבידובאץ.
השני – מהלך שמשלב גם את האלמנט על שם שיקגו, גם חסימה נהדרת לצד החלש – ושוב, הכדור פנימה למהלך גב לסל. ושוב לקליניץ'. והפעם מול ווילבקין שנאלץ להחליף. ועכשיו קוז'מיץ'. ועכשיו סל קל. תענוג. שבת שלום.