גיא הראל הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר בכדורסל הישראלי בכלל, ובהפועל ירושלים בפרט. בשנים האחרונות הוא ממעט להתראיין, אבל לפני מספר שבועות הוא הרצה בפני חניכי קורס "מאמני דור העתיד" של המכון הלאומי וינגייט, בניהולם של יעקב ג'ינו ויונתן אלון, שם הוא דיבר בהרחבה על הנושאים המעניינים והמשמעותיים ביותר - הן בהפועל ירושלים והן בענף כולו. לערוץ הספורט הגיעה ההרצאה המלאה. הנה עיקריה.
הכניסה של אורי אלון להפועל ירושלים
הראל: "במשך 13 שנה ייצגתי שחקנים במסגרת הסוכנות הכי גדולה באירופה ולקראת סוף ימיי בתחום חבר מארה"ב שלח לי מייל ואמר לי שמגיע בחור שמעוניין לקנות את הפועל ירושלים. ישבתי עם אורי אלון לפגישה ראשונה של 5 שעות שבהן ניסית לשכנע אותו לא לקנות את הפועל ירושלים… ברור שאמרתי לו שבמקומו בטח שהייתי קונה, אבל אני דפוק כי לא הייתי ממליץ את זה לאף אחד… כי זה עסק מפסיד והספורט פה מתנהל בצורה לא הכי טובה".
"חיברנו קבוצת שותפים והראשון שנכנס היה איל חומסקי. אני זוכר שאורי אמר לי משהו שהולך איתי שנים קדימה: 'אני מבין שזה עסק שמפסיד, אבל גם עסק מפסיד צריך לנהל כמו עסק. אז בסוף החודש במקום למשוך דיבידנד של מיליון שקל אני יודע שאני ארשום צ'ק של מיליון שקל, אבל ההתנהלות חייבת להיות הכי מקצועית'. אז הוא וחומסקי לא מכירים את ניהול הספורט בארץ, אחד מכיר גוגל וטוויטר ואחד זה אדלר חומסקי. ההתייחסות להפועל היתה כזו מהיום הראשון".
ההבדל בין אירופה ל-NBA והמשמעות של "פרוסס"
הראל: "בסלטיקס, דני איינג' נחשב לאחד המנהלים הכי מבריקים ב-NBA. בראד סטיבנס נחשב מאמן עילוי מטורף. ב-20 שנה, איינג' הביא אליפות אחת, ובכל השנים של בראד כמאמן לא הגיעו אפילו פעם אחת לגמר. המקבילה באירופה היא, למשל, ריאל מדריד. אתם רואים מצב כזה שריאל ב-20 שנה לא לוקחת תארים עם אותם מנהלים? זה לא יכול לקרות. ב-NBA כשאומרים 'פרוסס', זה 'פרוסס', אצלנו אומרים 'פרוסס', אבל במשחק השלישי שורקים למאמן בוז ובמשחק בחמישי הוא כבר בבית. ככה זה ברוב הכדורסל האירופאי, זו המציאות, אנחנו אחרים".
הגדרת תפקידים בקבוצת כדורסל, או: כך הבאנו את טיישון תומאס
הראל: "אני 30 ומשהו שנה בתחום, אבל כשמנהלים שיחת כדורסל אני יודע באיזו רמה אני נמצא ובאיזו רמה המאמן נמצא. אני כמובן חלק מאוד גדול מהשיח אבל זה בעיקר כדי לעשות את התהליך. הדוגמא הכי טובה היא סיפור טיישון תומאס. עודד (קטש) ויונצ'וק (יונתן אלון) רצו ואני התחלתי עם כל הקלישאות הרגילות - איך אפשר להביא עוד 4 בלי קליעה אם כבר יש לנו את ליאור אליהו, איך אפשר בלי סטרץ' 4? שניהם לא הבינו בכלל איך מקיימים את הדיון הזה, ואני אומר לכם שעפו כיסאות בחדר. אבל מה? בסוף ברור שיש בנאדם אחד שמחליט, וזה המאמן. כי כשמנהלים דיון, איש המקצוע צריך להחליט. אם מדברים בענייני רפואה בסוף הרופא יחליט ואם זה עניינים לוגיסטיים בסוף מנהל הקבוצה יחליט".
"יש מחלה, שהיא הזויה בעיני. אני יכול לצאת מהחדר, להגיד 'אין בעיה מביאים את טיישון תומאס', ואז להפיל את המו"מ על כל דבר שארצה. על כרטיס טיסה, אורך החוזה, אופציות יציאה, על הכל. ואז לבוא למאמן תשמע אין מה לעשות, זה נפל. וזה מדהים אותי. מנהלים שעושים סבוטאז'ים לקבוצה של עצמם. אתה בעל הבית! אתה לא רוצה? תגיד לעודד: שמעתי אותך, אין טיישון תומאס. זכותך. בסוף המאמן עובד אצלך ולא אתה אצלו. אחרי שבועיים טיישון נתפס על סמים על העונה הקודמת. אמרתי 'הנה, הזדמנות, אפשר להיפטר ממנו', הם אמרו לי 'מה להיפטר? תנצל את זה, תוסיף עוד שנה בחוזה'. אז השיח היה הזיה ובסוף אתם יודעים איך זה הצליח".
עונת הקורונה המיוחדת (19/20)
הראל: "השנה הראשונה של עודד היתה קסומה ואז באה השנה השנייה וגרמה לה להיראות כמו חור שחור. היינו הפאקינג ביטלס. היתה הרמוניה מושלמת, ואיפה אתה מבין שהיא היתה מושלמת? כשג'ייקובן בראון עוזב, וג'יימס פלדין, שהוא הכוכב של הקבוצה, אומר שיש בעיה כי השחקן הכי טוב שלנו עזב. פה אתה מבין שהכל בסדר, שהכל בריא. הקורונה שיבשה את הפועל ירושלים. עד אז היתה לנו תרבות מאוד ברורה. בסוף העונה ההיא, כשאדם (אריאל) דפק לנו את השלשה, עודד בא ואמר לי 'גיא, צריך לפרק פה את העסק'. זה מחזיר אותי לסיפור של להקת ה"ווינגס", אתם מכירים? הווינגס היתה הלהקה שפול מקרטני הקים אחרי שהביטלס התפרקו. אי אפשר לשחזר את הקסם הזה. זה קסם שהיה, אי אפשר לשחזר, אתה רק תעשה לעצמך ולכולם נזק יותר גדול".
"כולכם ראיתם את "הריקוד האחרון". כולם אומרים ג'רי קראוס הנוול. אני חושב, אי אפשר לדעת, שאם לא כולם ידעו שעוד שנה העסק מתפרק, אולי כבר באותה שנה הוא היה מתפרק. כי היו בעיות אגו והכל אבל כשיודעים שיש קו סיום כולם מתאחדים סביב אותה מטרה, שזה מעין אויב משותף. אני תמיד אומר שיש כמה דברים שגורמים להם לשחק כמו יחידה אחת לוחמת. יש קבוצות מצליחות מאוד בכדורסל הישראלי שמה שהצליח זה שכולם בחדר ההלבשה שנאו את המאמן, וזה בסדר. אני לפעמים הייתי נכנס לחדר ההלבשה ומתנהג כמן בן ז***. למה? כדי שכולם ישנאו אותי וירגישו ביחד. כל מה שגורם לכולם להתאחד סביב אותה מטרה - צריך לעשות".
הדור החדש של המאמנים
הראל: "לי יש אכזבה גדולה ובעיה גדולה עם הדור הצעיר של המאמנים. אתה צריך לבנות את עצמך כמאמן. היום אנשים לא רוצים לשלם את המחיר. כשיונצ'וק התחיל לעבוד בהפועל זה היה בתקופת ארקדי גאידמק והוא הביא כסף מהבית כדי לעבוד פה, גרם לכך שהמערכת צריכה אותו. מודי מאור, כשאימן בחולון, קנה מזרן וישן באולם הפחים, אמיתי. לא היה לו כסף. כשאני התקשרתי אליו לבוא לירושלים, הוא בכלל לא דיבר איתי על כסף. אם אתה רוצה להיות מאמן, כדי להיות עוזר בנס ציונה, אילת, אולי תצטרך להביא כסף מהבית. זה המחיר שמשלמים כשאתה רוצה להיות רופא, או עורך דין, לא כולם באו מכסף".
"כולם כאן רוצים להיות ישר צ'יפים ולא אינדיאנים. התנאי הבסיסי ההתחלתי לבוא לעבוד בהפועל ירושלים זה קודם כל, תבוא לגור בירושלים. ראיין פאנון שעבד אצלנו, היה יושב עם אשתו לראות סרט ואם שחקן היה מתקשר והיה רוצה אימון אישי הוא היה קם ומשאיר את אשתו ככה. הבאנו עכשיו מאמן כושר מסרביה, אלה אנשים שכל מה שמעניין אותם מהבוקר עד הלילה זה הפועל ירושלים. יותר מדי אני נתקל בזה שלא מתאבדים. תתאבדו כדי להיות מאמנים, תתאבדו כדי להיות עוזרי מאמן. המאמנים צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמם ולשאול למה קבוצות מעדיפות להביא מאמן זר, וזה לא בגלל כסף. המאמנים הישראלים צריכים לעשות בדק בית".
"תראו מי אימן אצלנו בהפועל מאז שאני במערכת: בראד גרינברג, אחד שעבר כמה דברים, דני פרנקו שהוא מאמן ותיק מאוד. היה מאמן נבחרת איטליה, מאמן נבחרת יוון, מאמן נבחרת ישראל, מאמן נבחרת ליטא. בעולם שלי, כל יום אני צריך לקבל טלפון ממאמן צעיר שמבקש לבוא להיות לידנו שבוע, חודש שנה. שיבקש לבוא לראות אימון. איך יכול להיות שמאמנים צעירים לא רוצים לבוא להיות חלק מהדבר הזה? כשאנחנו הבאנו את קציקאריס עודד התקשר ושאל אם הוא יכול לבוא לראות אימון שלו. אגב מאמן אדיר, פספוס ענק שלנו, ענק".
הנסיבות שהובילו למינוי של הלפרין
הראל: "קרו בהפועל המון המון דברים בלמעלה של הקבוצה, לא קשור לעניינים מקצועיים. אני חושב שגם אם עודד היה נשאר בעונה שעברה, אולי זה לא היה נגמר כל כך רע כמו שזה נגמר, אבל זה לא היה נגמר בחגיגות. היתה קבוצה עם המון המון בעיות, מלמעלה עד למטה. היינו בירידה בלי ברקסים ואף אחד לא היה מציל אותנו. עם אורן (עמיאל) זה הגיע למצב שזה לא היה יכול להימשך. גם מבחינתנו וגם מבחינתו. זה היה כמו צוללת, צריך ששני אנשים יסובבו את המפתח. אם אורן היה אומר חבר'ה, עזבו, תנו לי, הכל בסדר אבל אני יודע לאן אנחנו הולכים, יכול להיות שהוא היה נשאר מאמן הפועל ירושלים. הוא לא היה יכול, אני לא בא אליו בטענות, ואף אחד לא ראה את זה מגיע. אני היום במצב שאם אני מפטר מאמן אני רוצה לדעת שיש לי אלטרנטיבה יותר טובה. כך קרה עם אדומייטיס, היה לי ברור שיונצ'וק אלטרנטיבה יותר טובה בסיטואציה ההיא שנוצרה, אחרת הייתי נלחם להשאיר אותו".
"אז ברגע שקרה המקרה של אורן, למחרת קודם כל אמרנו ליותם 'אתה נקרא לדגל, יש לך תעודת מאמן, אתה כרגע מאמן הקבוצה ובוא נראה מה יהיה'. ומה שקרה באותה נקודה זה שהמציאות הכתיבה את היום-יום ולא ההיפך וזה הדבר שאני הכי שונא בהפועל ירושלים, הכי שונא. הרי בעונות קודמות החתמנו את שלווין מאק, ואת עמנואל טרי שהיה פוטנציאל גדול - אבל אנחנו שלטנו במצב, זה לא שהחתמנו אותם כי היתה קטסטרופה. אז השנה המציאות מכתיבה לנו. לשמחתי יותם הוא הפועל ירושלים, הוא איתי מהיום הראשון בהפועל ואני מאמין שהוא יהיה בהפועל עד מתי שהוא רוצה. והוא גם היה חלק גדול בהחלטה, אם הוא היה בא ואומר תקשיבו חייבים למצוא מאמן - אז היינו מחפשים. יש מהלכים שאנחנו צריכים לעשות כדי לחזור להיות הפועל ואני מאמן שעד הקיץ זה יקרה. יש עוד סערות בדרך".
צפו בהרצאה המלאה:
