הרבה מהתקוות של הפועל ת"א העונה נשענות על הכתף החבולה של ג'ייקובן בראון. מבחינת כישרון הגארד מתאים ליורוליג או אפילו ל-NBA, אבל היסטוריה של פציעות עצרה את ההתקדמות שלו ובעונה הנוכחית הוא ינסה להוביל את האדומים כמה שיותר רחוק בפלייאוף. רגע לפני שהוא פותח עונה, סיפר הגארד: "המצב שלי משתפר, אני מרגיש הרבה יותר טוב מהרגע שבו נפצעתי. אני פשוט נהנה מכך שאני חוזר לשחק כדורסל עכשיו".
בראון התחיל את דרכו בישראל בגלבוע/גליל, אבל הפך לאליל בהפועל ירושלים. כעת הוא מספר איך הגיעה החתימה במועדון השלישי שלו בארץ הקודש: "הייתי בבית, נהניתי מהזמן שלי, ואז ראיתי את השם של בר טימור מופיע על צג הטלפון שלי חשבתי לעצמי 'הוא בטח רוצה לשאול מה שלומי'. ואז הוא שאל אותי 'מה אני צריך לעשות כדי להביא אותך לכאן?'. עניתי לו 'אחי, אם אתה רוצה אותי כאן, תעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה'. אחרי 30 דקות זה קרה. דני (פרנקו) התקשר. זה היה כ"כ פשוט וקל".
"החלטתי להגיע בשביל בר", סיכם בראון, "אם אני רוצה לעשות מתיחה למישהו, אני תמיד יכול לבקש מבר והוא תמיד זורם. זו האהבה שיש לנו אחד לשני. היו עוד כמה קבוצות שבאו בחשבון בקיץ, אבל שום דבר לא היה מובטח. בשלב המאוחר של הקריירה שלי, אני לא חושב שיש סיבה לפקפק במה שאני מראה".
הגארד מודע לכך שהוא שחקן עם אופי מיוחד, וכך צריך להתייחס אליו: "חדר ההלבשה צריך להתאים לי, אני צריך להרגיש בנוח, לא לחוץ, לאו דווקא מכיוון השחקנים... אני רוצה להיות במצב שבו אוכל להגיע ולעשות את העבודה שלי כל יום מבלי להסתכל מעבר לכתף ולדאוג אם משהו מטורף קורה".
בראון עזב את הפועל ירושלים בשיא התפרצות הקורונה, כשהקבוצה הפגינה יכולת אדירה: "ללא ספק, הרגשתי שהייתי חלק מאחת הקבוצות הטובות ביותר לפני שהקורונה הכתה. הקבוצה שעודד (קטש) בנה היתה 'מפחידה'. נהניתי מכל שניה, הלוואי שהדברים לא יהיו נלקחים מאיתנו ככה בפתאומיות, אבל ככה זה בחיים, המשכתי קדימה. נתתי להם את הלב שלי במשך שלוש שנים, הם נתנו לי את הלב שלהם במשך שלוש שנים. היתה שם רק אהבה, אבל אני יודע שיש להם קבוצה לעודד ומספר 69 כבר לא שם. כשהמשחק ייגמר ואצא החוצה, הם יקבלו אותי בחיבוק ענק ויתנו לי האהבה שהם תמיד נתנו לי".
