גדולי האמנים במדינת ישראל כמו שלמה ארצי, יהודית רביץ וריטה התייצבו לעצרת המחאה החברתית בתל אביב. מוש בן ארי ואמנים נוספים מופיעים הערב בעצרת בירושלים.
שלמה ארצי פתח את הופעתו בעצרת בתל אביב עם השיר "שיר בבוקר בבוקר (פתאום קם אדם)" שכתב המשורר אמיר גלבוע. "אני מאוד מתרגש" אמר ארצי, והמשיך לאחד משיריו הגדולים "תחת שמי ים התיכון", שכולל את השורה "עולה עולה לנו, כמה זה עולה לנו".
השיר השלישי שבחר ארצי לשיר הוא הבלדה הגדולה "ירח", שכוללת את השורה "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". בסיום השיר אמר ארצי: "אתם דורשים צדק חברתי, גלעד שליט צריך לחזור הביתה, לכל אחד מגיע בית, לכל אחד מגיעה משפחה".
השיר הרביעי ששר ארצי הוא להיט האיצטדיונים הגדול "ארץ חדשה". ארצי העלה לבמה את מנהיגי מחאת האוהלים, ביניהם המנהיגה המובילה דפני ליף, שהיו לצדו על הבמה בזמן ביצוע השיר, רקדו, קפצו ושרו איתו "עוד נגיע, נגיע לארץ חדשה!". ארצי המשיך את הופעתו עם להיט סמלי נוסף: "לא עוזב את העיר (עבור אף אחד)".
ריטה: "וזה יבוא, אתם תראו"
ריטה הקריאה מעל הבמה בעצרת שורות מתוך השיר "מחכה" ("וזה יבוא, אתה תראה") אותו כתבה, וביצעה אותו על הבמה וגם את שירה "בוא".
"אילו היו מספרים לי לפני שלושה שבועות שמדינה שלמה תצא לרחובות לבקש ליצור משינה שנותנת לאזרחיה: ילדים, זקנים, צעירים, אמהות וכל סקטור באשר הוא - חיים הוגנים, שמכבדים אותנו, הייתי אומרת לעצמי שזה חלום. על התסכול והכאב היינו מדברים בחדרי חדרים וממשיכים ביום יום כרגיל. לא להאמין שיש אפשרות לשנות משהו. אבל הנה זה קורה , ויש כאן דבר מדהים - הרצון לחזק את עצמנו מבפנים ולשנות סדרים. פרצנו את הסכר, פרצנו את הקירות".
יהודית רביץ: "אני חוששת שהדור הזה יירד מהארץ"
יהודית רביץ, ששרה הערב על הבמה בתל אביב את שירה "לקחת את ידי בידך", שכתב יעקב רוטבליט עם השורה "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
"מאז שהתחילה המחאה הזו אני מרגישה שמדובר בחג", אומרת רביץ ליונתן ריגר כתב חדשות ערוץ 2. "אני בעד המחאה, בעד שזה יצליח, ואנחנו האמנים כאן כדי לתמוך ולתת רוח גבית. החשש הגדול ביותר שלי הוא שהדור הנפלא הזה יתייאש ויעזוב את הארץ כי הוא יאבד תקווה ומזה אני חוששת".
ריגר: "המחאה הזו החזירה לחיים את הרוק הישראלי?
רביץ: "אני לא צריכה את המחאה הזו כדי לחיות או להתפרסם. אני פה למען המטרה".
מוש בן ארי בירושלים: "אני פה למען הילדים שלי"
_b.jpg)
הזמר והיוצר מוש בן ארי מופיע הערב בעצרת המחאה החברתית בירושלים, ומבצע על הבמה לפי בקשת המארגנים את שירו "סתכל לי בעיניים", מתוך אלבומו האחרון, שיר שיצא לפני כחצי שנה והפך לאחד משירי המחאה המזוהים ביותר עם המאבק החברתי הנוכחי.
-מוש, כשכתבת את השיר חשבת שהוא ישמש בכזה מאבק חברתי לשינוי פני המדינה?
"כתבתי את השיר לפני שמונה חודשים והוא יצא לפני חצי שנה. אני עם הסביבה הקרובה שלי מדבר כבר הרבה זמן מדבר על הקושי ועל איך זה להיות ישראלי. הרבה זמן, בתוכי, ידעתי שמתישהו זה יקרה, זה היה ברור ומי שלא ראה את זה העדיף כנראה לא לראות. מתישהו אנשים פה היו צריכים להתעורר ואני שמח שזה קרה".
-מחמיא לאגו שמאמצים שיר שלך?
"כשהוצאנו אותו זה לא היה כמו השיר 'משא ומתן' למשל, בהכי כיף, היה לי קשה להוציא את 'סתכל לי בעיניים' כסינגל והנה הוא הפך ללהיט. כל שיר מחאה יוצר דיאלוג ומתחילםי לדבר על הנושא שבו הוא עוסק יותר מאשר על הדיסק. היה ברור שאם הוא יהיה להיט זה יהיה בגלל מה שהוא אומר. זה סוג של דגל. לכל מהפכה בעולם יש דגלים והשיר הזה הוא סוג של דגל".
-בהתחלה ביקרו את האמנים שלא באו, והיום אתם מתייצבים מתי שקוראים לכם.
"אמנות צריכה להיות ראי ממש חזק לחברה ולאיך שאנחנו נראים. בעיני זה מובן מליו שמוזיקה צריכה להתגבש עם מה שקורה בעם ולייצג את הלך הרוחות, זה לא רק מופעים גדולים וכיף וטורים, היא צריכה להיות נאמנה לאנשים. לא חיכיתי שיקראו לי ואחרי כמה ימים יצרתי קשר בעצמי עם המארגנים ואמרתי בעצמי, לא דרך מי שמארגן אותי שאם יצטרכו אני נמצא וזה קרה עכשיו. אמן שלא קוראים לו להגיע לאירוע כזה צריך אולי לבדוק את עצמו על מה הוא כותב רוב הזמן".
-לאן כל המחאה הזו הולכת?
"אני יכול להתפלל שזה ילך למקום שיביא תוצאות. היא לא מופנית רק לממשלה הזאת אלא גם לאלה שיבואו אחריה, לכל מי שיבוא וייצג אותנו, שיבין שהאזרחים פה צריכים לקבל מדינה שכיף לחיות. אנחנו כאן כדי להשיג דברים הכי בסיסיים, וכדי להרגיש שהם קיימים ולא צריך להילחם עליהם ביום יום. אנחנו כבר למזלנו לא בעידן המלחמות הגדולות של צה"ל. המלחמה היום היא על לחם, על הבית, על הדברים הבסיסיים. אני מתפלל ורוצה להאמין שמה שקורה עכשיו יביא באמת לשינוי אמיתי, שלדורות הבאים יהיה יותר קל".
"המדינה לוקחת ממך 60 אחוז מיסים ממה שאתה מרוויח"
_b.jpg)
-נשמעה ביקורת על אמנים גדולים שמחיר כרטיס להופעה שלהם יקר מדי, מעל 200 שקלים.
"זה גם תוצר של המדיניות הממשלית. במדינה מתוקנת יש סל תרבות כמו שצריך והיא עוזרת לעבוד על דיסקים ולאמנים להחזיק את עצמם בתקופות ביניים. אני לא שופט אף אחד מהאמנים הגדולים שמבקשים הרבה כסף. צריך להסתכל על הדברים בגדול וזה תוצר של כל כך הרבה דברים לא נכונים ביסודות של התרבות, שנמצאת כיום במקום הכי רע, שזה אומר שאין כלום".
"המדינה לוקחת ממך 60 אחוז מיסים ממה שאתה מרוויח ולא נותנת לאמנים עזרה. המדינה לא מפרגנת לתרבות ואז האמנים מתנהגים ככה ודבר מוביל לדבר. אם החשיבה תהיה חיובית, שאזרח יש לו תרבות, שהמוסדות התרבותיים יושבים טוב, ולא מתייאשים מחוסר תקציב ולא נסגרים מחוסר תקציב אז דברים ייראו אחרת. התרבות חייבת תיקונים, היא חייבת להיות במקום הרבה יותר בריא".
"הבית שלי שייך לבנקים"
-בניגוד לאמנים אחרים אתה הצלחת לקנות בית.
"אני עושה את זה בשביל הילדים שלי. יש לי משכנתא של 25 שנה. שום דבר לא מובטח לי. הבית שייך לבנקים ואם אתה לא מתפקד איזושהי תקופה ולא משלם את המשכנתא שלך בזמן - אין כלפיך שום סלחנות. כל מי שיש לו בית זה השתעבדות ל 25- 30 שנה ועושים את זה כדי שיהיה להעביר הלאה. החלטתי לקנות את הבית כי אם לא אעשה משהו למען הילדים שלי - להם יהיה קשה פי עשר".
"כמדינה אנחנו גדלים בכמות האנשים, וזה על פחות אדמה ובתים. אני מקווה שזה ישתנה ושיבינו שהמשחק של הנדל"ן לא יכול להיות פה, כי זה לא אמריקה ואירופה. אין פה שטח ענק. אנחנו מדינה קטנה עם אפשרות מצומצמת לתת מענה אמיתי לכל מי שרוצה בית וצריך בית. המשחק הזה לא יכול לקרות פה כי הוא גדול מדי. נשאר רק להיאבק ולקוות שהמקום הלא טוב שבו אנחנו נמצאים כרגע באמת ישתנה".