אומרים שכלי התקשורת אחראים לניפוח הסיקור של מחאת האוהלים, אבל האמת היא שהמהפכה הזאת לא נולדה בעיתוני הבוקר ואפילו לא אצל יונית לוי. אומרים ש-300 אלף איש יצאו לרחובות וזעקו למען צדק חברתי, אבל המהפכה הזאת לא באמת יוצאת משדרות רוטשילד. המהפכה הזאת התחילה, בעבעה, וקיבלה חיים משל עצמה ברשתות החברתיות באינטרנט.
את מקומם של הפובליציסטים החליפו הציוצים בטוויטר, את כותרות העיתונים החליף פיד החדשות של הפייסבוק. המנטליות הישראלית הגיעה כמובן גם לשם. מי שהיום נמשח למלך, מחר עלול לאבד את ראשו בכיכר העיר. ככה זה.
מניתוח של חברת Buzzilla לשיח הגולשים ברשתות החברתיות בשלושת השבועות האחרונים, ניתן להסיק שלמרות מאות האלפים שצעדו במוצאי שבת ברחובות תל אביב והתמיכה התקשורתית – הגולש הישראלי כבר לא תומך במאבק ללא תנאי.
התגובות ברשת פחות חיוביות
לפי המחקר שנערך במיוחד עבור mako, התגובות החיוביות הרבות (45%) של הגולשים עד לפני שבוע, הפכו לתמיכה פחותה בהרבה (22%) בשבוע האחרון. לפי התגובות, הגולשים מרגישים שיש מחלוקת לגבי מטרות המחאה, הם מבקרים את המעורבות הפוליטית ומביעים ספקות כלפי מנהיגי המאבק.
במקביל, כמות התגובות המתנגדות למאבק זינקה מ-7% בשבועיים הקודמים, ל-12% בשבוע האחרון. בהקשר זה מעניין לשים לב שמאבק הרופאים ממשיך לזכות ליחס חיובי רחב מהציבור, ונשאר עקבי לאורך שלושת השבועות האחרונים.
החשש העקבי שמארגני המחאה לא ממוקדים הוא הסיבה העיקרית לשינוי בשיח האינטרנטי בשבוע האחרון, אבל לא רק. נראה שהגולשים פחות נלהבים מה"מחאה למען המחאה" שמנסים ליזום מארגני המאבק, ומנסים להתמקד בפתרונות לבעיות ספציפיות – עם התעסקות חוזרת בהורדת מיסים על דלק, ביטול חוק הוד"לים ועוד.
בנוסף, הגולשים מציינים את העובדה שבספטמבר הילדים והסטודנטים יסיימו את החופש ויחזרו לשגרת יומם, דבר שעלול לפגוע קשות בהיקף המאבק של מעמד הביניים.
רק 20% מהאזכורים של דפני חיוביים
הפנים של המאבק, לפחות בעיני הגולש הישראלי, הם פני העלומים של דפני ליף. למרות החשיפה התקשורתית המוגברת שמקבלים בימים האחרונים חבריה למאבק, רגב קונטס וסתיו שפיר, שניהם ביחד לא זוכים לכמות האזכורים ברשת שמקבלת ליף. קונטס ושפיר מסתפקים ב-30 עד 60 דיונים ביום שבהם הוזכרו, בעוד שליף מוזכרת ב-160 דיונים ביום בממוצע, כאשר בימי שיא (כמו בעצרת במוצ"ש) היא מדגדגת את ה-400.
אבל עם החשיפה הגדולה, באה גם הביקורת. לראיה: רק 20% מהאזכורים של דפני ליף הם חיוביים. למעשה, גם בקרב תומכי המחאה יש דעות חלוקות בהקשר של המנהיגה הבולטת. בין הביקורות הבולטות נגד דפני ניתן למנות את הגורמים הבאים שהוזכרו על ידי הגולשים: תאוות פרסום ושיכרון כוח (עם דגש על הדרישה להציב מצלמות במו"מ עם נתניהו), העובדה שהיא לא שירתה בצה"ל (בעיקר בפורומים ימניים ודתיים) והשתייכותה המובהקת לגוש השמאל.
נראה שהתחושה אצל רבים מהישראלים שמזדהים עם המאבק היא שהם לא ביקשו לעצמם מנהיג, ובטח לא מישהי שמוזכרת שוב ושוב אצל הגולשים כנטולת ניסיון וחסרת יכולות ורבליות מרשימות. בנוסף, לא מעט גולשים אוהבים להזכיר את העובדה שמדובר בבת 25 מכפר שמריהו, לכן היא לא באמת יכולה להבין את מצוקת מעמד הביניים.