בימים של מהפכות והפגנות, מי בעד הדיור ומי בעד הדלק, החלטנו לצאת לשטח ולבדוק נושא שנשכח מעט על ידי נושאי השלטים - חיי הבליין. למרות שמצד אחד נראה כאילו מדינת ישראל בוערת ומעמד הביניים קורס, נתוני הלמ"ס והתאחדות התעשיינים מראים דווקא על עלייה בצריכה; יותר ישראלים קונים ויותר יוצאים לנופש ולחו"ל.
הישראלים מבלים, ובכמויות. אבל איפה יותר יקר לבליין הממוצע, במרכז או בפריפריה? כדי לנסות ולהגיע לתשובה רצינית יצאנו לבילוי ממוצע בשתי ערים מייצגות: תל אביב ובאר שבע. בעוד תל אביב נחשבה מאז ומעולם למרכז התרבות הישראלי ולעיר של חיי לילה סוערים, עד לפני מספר שנים נחשבה באר שבע לעיר אפרורית בתחום, עם מספר פאבים באזור העתיק של העיר וכמה בתי קפה ומסעדות של רשתות גדולות. אבל בחמש שנים האחרונות החלה פריחה של ממש בחיי הלילה של הבירה הדרומית שלנו; פאבים רבים נפתחו בעיר, כמו גם לא מעט בתי קפה ומסעדות. גם בתחום המועדונים יש עדנה אבל יש עוד מה להשלים.
אז כמה יעלה לבלות בכל מקום? המבחן שביצענו זכה לשם "מבחן ה-500": כמה יספיק לנו הסכום הזה במרכז, וכמה בדרום.
תל אביב: צריך לשלם בכניסה למועדון
את הערב שלנו בתל אביב התחלנו בפאב שכונתי. מכיוון שאנחנו רציניים התחלנו ישר בכבד, וודקה עם XL, עלות 45 שקלים. הזמנה של שתי כוסות ערק אשכולית הוסיפה למאזן עוד 35 שקלים לכוס. יחד עם טיפ השארנו במקום 120 שקלים חדשים.
משם עברנו לאחד הפאבים היותר גדולים ומוכרים, מה שנקרא מגה בר, לשם הגענו אחרי שהשארנו לנהג מונית לא פחות מ 40 שקלים וזה על נסיעה קצרה שכללה פקק תל אביבי ארוך. כמובן שלא חיכינו הרבה זמן והטבענו את יגוננו בעוד כוס של וודקה, הפעם עם בלו, מה שאומר שהפעם נפרדנו מסכום של 55 שקלים. מבואסים מהסכום הזה החלטנו להירגע מעט עם שליש קרלסברג: לא פחות מ-29 שקלים.
לפני היציאה למועדון החלטנו לעצור במה שנקרא בשפת העם "פיצוציה" ולקנות בקבוק וודקה נוסף עם כמה משקאות אנרגיה. פה כבר שלחנו למוכר 130 שקלים.
אחרי שפתחנו באר-בגאז' משלנו נסענו למועדון גדול ומוכר והפסדנו בכניסה לא פחות מ 80 שקלים, מה שהשאיר אותנו עם 60 שקלים ומכיוון שלא שותים ונוהגים וצריך לחזור במונית נשאר לנו כסף רק לבירה אחת בלבד. הייתי מספר לכם מה היה בשעות הקטנות של הלילה, אם הייתי זוכר.
באר שבע: כל מה שבתל אביב, עם עודף לוויסקי, טוסט וסיגריות
את היום נצלנו לשינה ארוכה כי משימה זו משימה וחיכה לנו עוד ליל בילויים ארוך בבירת הנגב. פה לא ניתן למצוא פאבים שכונתיים, אלא אם כן אתם רוצים לשבת בפיצוציה או באחד ממספר הפאבים הסטודנטיאלים. אנחנו כמובן לא סירבנו וישבנו באחד כזה. כמו בתל אביב התחלנו בוודקה עם XL וקינחנו בשני כוסות ערק אשכוליות. שלא כמו בתל אביב השארנו במקום 100 שקלים כולל טיפ.
שמחים וטובים תפסנו מונית לאחד הפאבים הגדולים בעיר וגם פה נהג המונית התחשב בנו ופחות או יותר על אותו מרחק נסיעה כמו בתל אביב, כמובן בלי פקקים, שילמנו רק 25 שקלים. גם פה נאמנים למשימה הקשה הזמנו כוס וודקה עם XL והסכום נשאר נמוך: 45 שקלים לכוס. כדי להישאר אמינים הזמנו בירה אבל הפעם התפנקנו על שני חציים של קרלסברג, להפתעתנו שילמנו 25 שקלים בלבד.
כמובן שלפני היציאה למועדון עצרנו בפיצוציה מקומית ומצאנו שיש דיל לוודקה טובה עם 5 פחיות אנרגיה, 100 שקלים בדיוק.
נסענו למסיבה באחד המועדונים הוותיקים בעיר. מכיוון שהגענו לפני 23:30 בלילה לא שילמנו כניסה כלל מה שאומר שהצלחנו להזמין כוס וויסקי בעלות 45 שקלים וחצי גולדסטאר במחיר 25 שקלים. אפילו נשאר לנו כסף לקנות טוסט של אחרי יציאה בעלות של 20 שקלים בלבד. אני יכול לספר לכם שגם אחרי המונית נשאר לי כסף לשתי חפיסות סיגריות.
שורה תחתונה: איפה כדאי לגור תחליטו לבד, אבל לפחות בעניין הזה המתמטיקה פשוטה: יותר זול לבלות בדרום. מצד שני, בתל אביב יש ים. מצד שלישי, יש לכם מושג כמה יקר לשכור דירה ברוטשילד? אולי שווה לפתוח במחאה...