ב-11 בספטמבר 2001, הייתה בוני מק'נני מחוץ למשרדה בזמן שבעלה, אימון, ששהה בדיוק במגדלי התאומים ניסה ליצור עימה קשר. מי שענתה הייתה העוזרת שלה. "הוא התקשר לומר שהוא אוהב אותי ואת הילדים, והוא עושה כל שביכולתו למצוא דרך החוצה".
עשור לאסון התאומים - פרויקט מיוחד
"פתאום נשבה רוח והבנתי שהוא כבר לא איתנו"
שבוע לפני כן, אימון סיפר לבוני שיש לו תחושה מוקדמת שהעיר ניו יורק תותקף על ידי טרוריסטים, וזה יקרה בקרוב. בוני תהתה מה פשר החלום הקודר הזה כל כך, ואף חששה שמא בעלה סובל מדיכאון. ב-9 בספטמבר, יומיים בלבד לפני האסון הגדול, בוני מספרת כי אימון פנה אליה, בזמן שצפו בטלוויזיה, ואמר לה: "אני רק רוצה שתדעי שאני יכול להתמודד עם המוות שלי כרגע". ביום ה-11 לחודש, אימון סבל מסחרחורת חריפה באמבטיה, אך התאושש, התארגן ויצא לעבודה. ליומו האחרון.
את היממה הארורה של ה-11 בספטמבר בוני לא תשכח לעולם. ביחד עם ארבעת ילדיהם ומשפחתו של אימון, ניסו כולם לאתר אותו בבתי החולים. "הייתי מתוסכלת. חיפשנו במהלך כל היום, וכשהגענו הביתה, יצאתי לחצר ומצאתי את עצמי צווחת לשמיים: 'בבקשה תגיד לנו איפה אתה'. זה היה יום בו האוויר עמד במקום. כשצעקתי את הקריאה הזאת, פתאום משום מקום - רוח גדולה החלה לנשוב ולהניע את ענפי העצים, ונופפה את החצאית שלבשתי. בדיוק ברגע זה הבנתי שאימון כבר לא איתנו, ונכנסתי הביתה להגיד למשפחה".
זו הייתה סדרת הסימנים הראשונה שגרמה לבוני לכתוב ספר שנקרא: "הודעות: סימנים, ביקורים ותחושות מוקדמות של האוהבים עלינו שהלכו ב-9/11". כחלק מהתחקיר שערכה, בוני החלה לחקור ולראיין אלמנות נוספות שאיבדו את יקיריהן באסון, והאם קיבלו סימנים בדומה לה. "אני מאמינה באלוהים, אבל מעולם לא חוויתי דברים כאלה", אומרת בוני. "כשהתחלתי לשאול נשים אחרות, זה היה מדהים לגלות שכולן חוו דברים מיסטיים דומים. הייתה אחת למשל שפתאום הריחה בבית את ניחוח המקטורת שעישן בעלה המנוח. כולן היו משוכנעות שלא מדובר באשליה, אלא במסר מכוון".
"אהבה חוצה את כל הגבולות - גם חיים ומוות"
בעוד שבתחילת הדרך ניסתה בוני לנתח את הסימנים בצורה מדעית, היום היא משוכנעת שאימון, כמו נשמות רבות, מוצא דרכים משלו לשמור איתה על קשר. "האם זה לא נעים יותר להרגיש שיש כאן משהו מעבר? אתה לא מרוויח דבר כשאתה מנסה להתעלם מהסימנים האלה. להאמין במשהו נותן לך משמעות ותמיכה להתמודד עם המקומות השחורים".
רק ב-2006, אחרי שחשה שבעלה נח במקום טוב, התפנתה לכתיבת הספר. אימון ובוני היו נשואים 19 שנים, והביאו לעולם 4 ילדים – היום בני 16 עד 22. "היה לי ברור שלא משנה כמה רע הרגשתי, הייתי חייבת להיות חזקה עבורם. זה בסדר גמור לחשוף את רגשותייך, אבל אסור היה לי לשכוח שהם סמכו עליי". היא מעדיפה שלא לחשוף את מצבה הרומנטי היום, אך אומרת כי כל מה שהיא רוצה להעביר בסיפור שלה הוא ש"אהבה היא הכוח הכי חזק ביקום הזה. ורק בגלל שאיש אחד הולך לעולמו, לא אומר שהוא נעלם מכאן לנצח. הוא אולי הלך במובן הפיזי שלו, אבל הוא שומר על קשר. אהבה חזקה דיו מצליחה לחצות גבולות, גם של חיים ומוות".