בעוד חמישה ימים יציין העולם עשור לפיגועי 11 בספטמבר, מתקפת הטרור הקשה ביותר שידעה האנושות. ההלם, הבהלה ומניין הקורבנות שגבתה הולידו את המונח "המלחמה בטרור" שהטביעו בלשונותיהם אנשי ממשל בוש – והובילו את החיילים האמריקנים אל המערכה בעירק ובאפגניסטן.
כיום, עשר שנים אחרי, עדיין מרחף סימן שאלה גדול מעל תוצאותיה של אותה מלחמה. על דבר אחד נראה שלא ניתן לערער: אותו "קמפיין" הכתיר כמנצחת את לא אחרת מאשר האויבת המרה והמושבעת של ארצות הברית – הרפובליקה האסלאמית של אירן.
עשור לאסון התאומים – פרויקט מיוחד
"אני סבור שאין כאן כלל שאלה. אירן היא המרוויחה הגדולה ממה שנקרא 'המלחמה בטרור'", הסביר פרשן. "הפעולות שלנו וחלק מהצעדים השגויים שנקטנו אחרי 11 בספטמבר, קידמו משמעותית את מעמדה של טהרן בעולם".
קארים סאדג'אפור ורזה אסלאן, מומחים למזרח התיכון, הסכימו ביניהם כי המלחמות בעירק ובאפגניסטן אכן הביאו להתמוטטות שלטונותיהם של הטליבן ושל סדאם חוסיין. מדובר בשני גורמים שבעבר היו אויבים מסוכנים למשטר האייתוללות האירני.
"לפני 11 בספטמבר 2001 היוו שני המשטרים האלה משקל נגד להשפעה האירנית", הם הסבירו. "הם אולי נעלמו, אבל העובדה היא שכיום ש לאירן הרבה יותר השפעה על עירק ועל ואפגניסטן".
הדבר האחרון שאירן רוצה לראות היא נוכחות אמריקנית בחצר האחורית שלה
היום מנהלת אירן קשרים כלכליים הדוקים עם עירק ואפגניסטן. היא משקיעה מיליארדים בפרויקטים עצומים מעבר לגבולותיה שלה. כל אלה נעשים בזמן שבוושינגטון מחזירים הביתה את החיילים מאפגניסטן, כשבמקביל מהדקת טהרן את הקשרים הפוליטיים שלה עם קאבול.
השיעים הבכירים בבגדד כבר פועלים בתיאום עם אנשי הממשל השיעי של טהרן. "אני חושב שארצות הברית לא ציפתה שהחלפת סדאם חוסיין בהנהגה שיעית תכתיב סדר פוליטי חדש בעירק. הענקנו לאירן השיעית את היכולת ליצור לעצמה השפעה עצומה על חלק גדול מאוד מאוכלוסיית עירק".
בוושינגטון מודאגים מכך שמאחורי הקלעים, אחראית טהרן לאימון המחבלים בארגוני הטרור האיסלאמים השונים.
הדבר האחרון שאירן רוצה כעת לראות הוא נוכחות אמריקנית בחצר האחורית שלה, שכן הדבר עלול להיות בעל פוטנציאל הרסני לביטחוני הלאומי שלה. לכן, כדי להיפטר מאותו ה"מטרד", מוכנים בטהרן לעשות הכל – גם אם מדובר היה בשיתוף פעולה עם אל-קעידה או כוחות הטליבן.
הבכירים בוושינגטון שמתייחסים בביטול להשפעתה של אירן על האזור שוגים ביחסם אם אכן הם משוכנעים כי המשטר בטהרן אכן עסוק בעיקר בענייניו הפוליטיים והכלכליים הפנימיים.
ההתקוממות העממית שפרצה בסוריה החלישה באופן ניכר את כוחה של הברית בין דמשק לבין טהרן, אך אין פירוש הדבר כי ניתן להתייחס בביטול לאינטרסים שהרפובליקה האסלאמית מעוניינת לממש.