יותר מ-1,650 ישראלים נרצחו ונהרגו במלחמת חרבות ברזל מאז 7 באוקטובר. קרוביהם, מכריהם וגם ישראלים אחרים שנקשרו לסיפורם של הנופלים הקימו מיזמי הנצחה רבים לזכרם, לוודא שסיפורם לא ידעך וימצא את מקומו בחברה הישראלית. ענבר הימן הונצחה באמצעות הגרפיטי שכל כך אהבה, הספר שכתב אורי ג'רבי נלמד בבתי הספר, התינוקות שנקראו על שמו של ענר שפירא עוד ילמדו על דמותו והחג האהוב על גאיה חליפה הפך ליריד לזכרה.
הספר שאורי כתב כילד פורסם - ונלמד בבתי הספר
כשאורי ג'רבי היה בן 9 הוא התחיל לכתוב ספר, ועבד עליו במשך חודשים ארוכים. הספר, "מוטציות נגד חייזרים מן המאדים", כולל 12 פרקים קצרים, ומכיל את איוריו של אורי לצד עלילה דמיונית על "מלחמת החרבות הבוערות" שפורצת בלילה שבין שישי לשבת, שבה יש חטופים והרוגים, ושהוא משמש בה הגיבור של המלחמה.
ב-7 באוקטובר לחם אורי, שהיה צלף בסיירת גבעתי, בקיבוץ נחל עוז. לאחר מכן לחם בקרבות בתוך הרצועה, וב-17 בינואר הוא נפל במהלך פעילות מבצעית בח'אן יונס.
לאחר מותו של אורי החליטה אימו, נעמי ג'רבי, להוציא לאור את הספר שכתב כילד. "פתאום קיבלתי הודעה מעיריית הרצליה שלקראת שבוע הספר העירייה מזמינה את תושבי העיר שכתבו משהו להציג בשבוע הספר", היא מספרת ל-N12. "פניתי למנהלת רשת הספריות של הרצליה ואמרתי לה שאורי השאיר ספר. בעירייה הרימו את הפרויקט הזה בשתי ידיים והוציאו את הספר הזה לאור, ועכשיו הוא נמצא בקטלוג של הספרייה הלאומית".
"כשהתחלתי לקרוא את הספר לא האמנתי, הרגשתי כאילו אורי כותב על המלחמה", מוסיפה נעמי. "הוא מספר על החטופים, החרבות הבוערות, ושהוא הגיבור של המלחמה. כשפתחתי את הספר כמה ימים אחרי שאורי נהרג, ראיתי בכריכה הפנימית שאורי הקדיש לנו, למשפחה שלו, את הספר הזה".
נעמי מספרת שהעירייה לקחה את המיזם לזכרו של אורי צעד נוסף קדימה: "העירייה החליטה שבכל שנה תלמידי כיתות ה' יכתבו את פרק הסיום של הספר של אורי, כי לא ברור אם הספר הסתיים. התלמידים הבוגרים יותר יכינו איורים לספר".
המוזיאון של ענבר - הונצחה באמצעות הגרפיטי שכל כך אהבה
את הצעדים הראשונים של דקל אושפיז וענבר הימן בעולם הגרפיטי הם עשו יחד. השניים, שנהנו לצייר וליצור זה עם זה, החלו לעשות דברים יותר ויותר גדולים ומורכבים, וענבר הפכה לדמות מפתח בסצנת הגרפיטי הישראלית. "היא הייתה כוכבת בסצנה הזאת בלי לנסות בכלל, היא הייתה עושה דברים שאף אחד אחר בגרפיטי לא היה עושה", מספר דקל.
ענבר נחטפה מהמסיבה ברעים ב-7 באוקטובר, שם היא הייתה "הלפרית" - תומכת ברוקדים שאינם חשים בטוב. בדצמבר התבשרה משפחתה שהיא נרצחה בשבי חמאס.
לאחר מותה נפגשו אומני גרפיטי מרכזיים בישראל והחליטו להנציחה באמצעות האומנות שאהבה. "אחרי ההודעה היה מפגש מאוד מרכזי של סצנת הגרפיטי. התמקמנו בחניון בדרום תל אביב ועכשיו הוא כמו מוזיאון - כולו ורוד ומלא במחוות לענבר", משתף דקל.
"זו הדרך שלנו להנציח אותה. זה בא בטבעי, זה מה שאנחנו יודעים ואוהבים לעשות", מוסיף דקל. "אני חושב שזו הייתה הדרך שהיא הייתה בוחרת להנציח דברים. היא דגלה ביצירה ותמיד אמרה 'לא להפסיק ליצור'. זה היה הקו המנחה שלה בחיים".
"מנציחים את המורשת הרוחנית של ענר"
סיפורו של ענר שפירא, לוחם בחופשה שהדף שמונה רימונים שהושלכו לעברו ולעבר שאר השוהים במיגונית עד שנפל, התפרסם והפך לאחד מסמלי הגבורה של 7 באוקטובר. מאז קמו מיזמים רבים להנצחתו - מפסל שעוצב בדמותו ומוצג בצרפת, דרך אלבומי המוזיקה ויצירות האומנות שלו שהתפרסמו, ועד התינוקות שנקראו על שמו.
"זה מרגש מאוד. השכול הוא חוויה מאוד אישית של המשפחה, וזה שיש עוד אנשים שנושאים בנטל גורם לתחושה של הכרת טוב", מספר משה שפירא, אביו של ענר, ומדגיש את ההיבט באישיותו ובחייו של בנו שהיה רוצה שייזכר: "99% מההנצחות מיועדות לרגע המוות של ענר, קרב הרימונים. העשייה שלנו ממוקדת ב-22 השנים שקדמו לרגע הזה. ענר היוצר והמוזיקאי ואיש המוסר - דברים שאפיינו אותו כל השנים, וגם באו לידי ביטוי ב-7 באוקטובר. אנחנו מתעסקים בעיקר במורשת הרוחנית שלו".
כך לדוגמה הוצגה תערוכה גדולה של ציוריו של ענר בירושלים, ואחד האלבומים שכתב הושק ופורסם. אלבום אחר שכתב ענר עתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים. בנוסף, פסל לזכרו של ענר הוצב בעיירה בזייה שבדרום צרפת, שמציבה מדי שנה פסל לזכרו של גיבור עממי ממדינה אחרת בעולם. באופן ההולם את דמותו העשירה של ענר, הוא תואר בכיתוב שעל הפסל "מוזיקאי ישראלי".
סיפורו של ענר הגיע כמעט לכל בית בישראל, ויש שהתחברו לדמותו והחליטו לקרוא לבנם על שמו - בשנת 2024 נקראו 43 ילדים בשם ענר, לעומת 16 בשנת 2023. לביא אייזנמן הוא אחד מההורים שהחליטו להנציח את ענר בשמו של בנם, וקרא לתינוק שנולד לו ולאשתו בזמן המלחמה נילי ענר. "הסיפור של ענר נכנס לנו עמוק ללב. הוא יצר לנו תחושת גאווה", משתף לביא.
"אנחנו תושבי עוטף עזה, והמלחמה פגשה אותנו בכל היבט אפשרי. היה לנו ברור שהשם של התינוק שלנו צריך לייצג את המצב שלנו לתמיד. בתוך התקופה הזו הסיפור של ענר שפירא היה זיק של תקווה וגבורה. זה מה שגרם לנו לקרוא לילד שלנו על שמו", מוסיף לביא ומספר שהיצירות של ענר שפירא נוכחות גם הן בבית המשפחה.
הלוחמים ביחידה עליה פיקד רועי מסיימים את ההכשרה בגבעה על שמו
אל"ם רועי לוי מונה למפקד היחידה הרב-ממדית לאחר ששימש מפקד גדס"ר גולני, מפקד אגוז ומפקד עוצבת ברעם. לוי נפל ב-7 באוקטובר בהיתקלות עם מחבלים בקיבוץ רעים, והיה בן 44 בנופלו. הוא הניח אישה ו-5 ילדים.
לאחר מותו נחנכה לזכרו "גבעת רועי" בהרי ירושלים והוקמה אנדרטה לזכרו על הגבעה. "גיבור ישראל שנפל בקרב עם מחבלים בשבת השחורה. רועי אהב את הארץ, שדותיה ורגביה. נזכור אותך לעד", נכתב באנדרטה. לוחמי היחידה הרב-ממדית, שעליה פיקד רועי, מסיימים את מסלול ההכשרה שלהם על גבעת רועי.
יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ הגיע לטקס החניכה של גבעת רועי, וספד לו: "מורשתו של רועי וחבריו שנפלו היא שנמשיך בדרך הלחימה והגבורה שלהם ובמיוחד ביכולת לחיות ביחד, עם אחד. גבעת רועי והנוף הנשקף ממנה ישקפו את העשייה שנדרש אליה ואת סיפורי הגבורה של רועי וחבריו".
מחיפה ועד גרמניה: ההנצחות של מועדוני הספורט
נופלים ונרצחים רבים היו חלק מקהילות האוהדים של מועדוני ספורט בארץ ובעולם. כמעט כל קבוצה בישראל איבדה אוהד במלחמת חרבות ברזל, וקבוצות רבות יזמו מחוות מרגשות לזכרם של האוהדים שלא יזכו לחזור למגרשים.
הפועל תל אביב השיקה מדים שעיצב אוהד הקבוצה נאור לוי, שנרצח בפסטיבל נובה, ושחקניה שיחקו לבושים במדים שעיצב. שוער מכבי חיפה עלה לשחק בחולצה ורודה ועליה הכיתוב "פינק", לזכר אוהדת הקבוצה ענבר הימן, שהייתה ידועה בכינוי הזה. מכבי תל אביב ואוהדיה השאירו 200 כיסאות ריקים בלב היציע, ועל הכיסאות הולבשו חולצות בצבע הקבוצה שנושאות את שמם של האוהדים שנרצחו. בגרמניה, קבוצת ורדר ברמן תלתה שלטים רבים לשחרורו של החטוף הירש גולדברג-פולין ז"ל, ולאחר הירצחו ספדה לו בהודעה רשמית שפרסמה ברשתות החברתיות של הקבוצה.
"האביב של גאיה": החג שאהבה הפך לירידה לזכרה
חג השבועות היה החג האהוב על גאיה חליפה, ובו היא הייתה מתבצרת במטבח ומכינה מאכלים למשפחה כולה. לאחר שגאיה נרצחה במסיבה ברעים החליטה משפחתה להנציח אותה באמצעות יריד מיוחד לזכרה בחג שכל כך אהבה.
"החלטנו שאנחנו מנציחים את גאיה בדברים הטובים שלה, ולעשות יריד שנקרא 'האביב של גאיה' סמוך לחג שבועות. ביריד הזה עשינו דוכנים של כל דבר שמייצג אותה - אפייה, תרומות דם, אימוץ כלבים ותכשיטים", מספרת סיגל, אמה של גאיה.
סיגל מוסיפה: "ליריד הגיעה כל העיר - משפחה, חברים ותושבים. אנחנו הולכים לעשות את זה פעם בשנה כמסורת. היינו רוצים להמשיך את האור שלה והייחוד שלה".
