מתן אליה, בן 27 מאשדוד, רצה להזניק את הקריירה שלו כמאמן כושר אישי, ואז פרצה המלחמה ב-7 באוקטובר. מאז, הוא שירת כ-245 ימים ב-4 סבבים בגבול הצפון, בעזה ובלבנון, והסבב החמישי כבר באופק. מתן לא לבד - לפי נתוני צה"ל גויסו מאז 7 באוקטובר כ-300 אלף מילואימניקים, משרת המילואים הממוצע שירת 133 ימים מאז פרוץ המלחמה, ובחטיבות הלוחמות המספרים גבוהים בהרבה.

לפי נתוני צה"ל, בשנת 2023 שירת המילואימניק הממוצע כ-61 ימים, ובשנת 2024 מספר הימים הממוצע עלה ל-72. בשנה ממוצעת לפני המלחמה שירת המילואימניק הממוצע כ-10 ימים בשנה - כך שמדובר בעלייה של יותר מ-500% ב-2023 וב-2024.

אך כמות המילואים שעשה המילואימניק הממוצע לא משקפת את העול שנפל על כתפי המשרתים בחטיבות המילואים הלוחמות, שם שירתו בממוצע יותר מ-200 ימים. לדוגמה, לוחמי חטיבת אלכסנדרוני שירתו כ-270 ימים מאז 7 באוקטובר ב-3 סבבים שונים בגבול הצפון, בעזה ובלבנון. בחטיבת כרמלי שירתו כ-245 ימים ב-4 סבבים, בחטיבת אלון שירתו כ-255 ימים ובחטיבה 646 שירתו כ-240 ימים. כל ארבעת החטיבות לחמו גם בעזה וגם בלבנון - והיו יותר זמן במילואים מאשר בבית מאז פרוץ המלחמה.

"ב-7 באוקטובר לא היה סיכוי שהייתי נשאר בבית, אבל מה שחשוב זה הסבבים שאחרי 7 באוקטובר, שלא כולם מגיעים באותה כמות כמו בתחילת המלחמה. והרגשתי שלהגיע דווקא שם זה משמעותי יותר", מספר מתן אליה, מילואימניק מחטיבת כרמלי. "הסיבה הראשונה לזה שאני ממשיך להגיע זה בגלל הצוות, בשביל לא להשאיר אותם בלי עוד לוחם, בלי עוד חבר, בלי עוד קלע חוד. הסיבה השנייה היא כמובן מה שקרה ב-7 באוקטובר, זה כל הזמן יושב בראש".

אלון זרוצקי, בן 28 מבאר שבע שמשרת בחטיבת אלון, מספר שהוא לא מוכן להפסיד את המילואים, גם אם הוא נאלץ לחזור לשם כך מטיול בהודו: "בספטמבר טסתי להודו, ואז קיבלתי הודעה שהופעלנו וצריך להגיע מיידית. תוך כמה ימים כבר ארזתי את הדברים וחזרתי לישראל והספקתי לחזור לכפר בלבנון. כשיש מצב כזה במדינה קורה משהו בגוף שאי אפשר להסביר אותו, משהו מושך אותך להגיע. לא יכולתי שהחבר'ה שלי שהייתי איתם שנה שלמה ייכנסו ואני לא איתם. שהם נכנסים ואני לא? באיזה זכות".

איתן גולדמן, סטודנט לפיזיותרפיה ולוחם בחטיבת אלכסנדרוני, מוסיף: "מלבד ציונות והצוות המדהים שלי, מה שגורם לי להגיע זו ההבנה שאין אופציה אחרת. זה לא שאני רוצה ללכת או מחפש ללכת. אני מבין שאם קוראים לי אז כנראה שצריך אותי, אז אני מתייצב - לא כמו כולם אבל כמו שהייתי רוצה שכולם היו מתייצבים".

פעילות כוחות חטיבת כפיר בבית חאנון (צילום: דובר צה
מילואימניק ממוצע שירת יותר מ-130 ימים מאז פרוץ המלחמה|צילום: דובר צה"ל

המחיר הכבד של משרתי המילואים

מאז פרוץ המלחמה שילם מערך המילואים מחיר בלתי נתפס: 313 מילואימניקים נפלו, ו-3101 נפצעו. "יש לי מפקדים וחברים מהבית שנהרגו, איזו זכות יש לי לא לעשות מילואים כשהם נתנו את החיים שלהם?", מספר רועי דרגצקי, קצין בחטיבה 646.

אלון זרצקי וחבריו לפלוגה ולחטיבה היו מעורבים באירוע הקשה בו נפלו הלוחמים עמית חיות, הרב אבי גולדברג, אליאב אביטבול, גלעד אלמליח, שאול מויאל וגיא שבתא בקרב בדרום לבנון. "בכפר השני אליו נכנסנו בלבנון, הייתה לנו תקרית קשה עם הרוגים ופצועים. מאז עשיתי הפסקה מהכול בחיים שלי, להתעשת שנייה, כי הכול נחת עלי בבת אחת. בזכות הרבה טיפולים אני לאט לאט חוזר לעניינים", הוא משתף.

אלון זרצקי, לוחם בחטיבת נח
אלון זרצקי חזר מהטיול בהודו בשביל להספיק להיכנס ללבנון|צילום: באדיבות המצולם

כמות ימי המילואים האדירה הביאה באופן בלתי נמנע למחירים אדירים ששילמו גם המילואימניקים שלא נפגעו פיזית. מתן אליה משתף: "לפני 7 באוקטובר עמדתי להתחיל חלק חדש בחיים שלי, ראיתי כבר איפה אני רוצה להיות ומה לעשות. ואז הגיע 7 באוקטובר והפך הכול. אחרי פרוץ המלחמה זה הפך להיות סוג של מרדף - אני מסיים מילואים ואז עוד לפני שסיימת יש כבר שמועות על הסבב הבא. סבב גורר סבב ואתה לא מצליח להתקדם. אני בטוח שבלי המילואים הייתי במקום אחר לגמרי מבחינה מקצועית".

"זה היה קשה קשה, היו הרבה משברים, והיה מאוד קשה עם בת הזוג שלי, שהיא שורדת הנובה ולא הייתי נוכח שם עבורה", מוסיף אלון את החוויה האישית שלו, ומדגיש שלמרות כל הקושי, הוא מוצא גם צדדים חיוביים: "זו השנה הכי משמעותית שהייתה לי - על אף כל המורכבות והקושי. זה הוביל אותי לחשיבה על כל מהלך החיים שלי".

מתן אליה, לוחם בחטיבת כרמלי (צילום: באדיבות המצולם)
מתן אליה, "התחלתי פרק חדש בחיים, ואז 7 באוקטבר הפך הכול"|צילום: באדיבות המצולם

לפי נתוני הביטוח הלאומי, שאחראי על העברת התגמול לחיילי המילואים, 58% ממשרתי המילואים הם שכירים, 8% הם עצמאיים, 9% הם עצמאיים ושכירים ו-25% אינם שכירים ואינם עצמאיים. בסך הכול שולמו כ-28 מיליארד שקלים עבור כ-50 מיליון ימי מילואים. כ-5% מהמילואימניקים העצמאיים ששירתו במשך 30 יום או יותר נאלצו לסגור את העסק שלהם מאז פרוץ המלחמה. כמו כן, הביטוח הלאומי הקפיא חובות בסך 65 מיליון ש"ח למשרתי המילואים העצמאיים בשל המלחמה.

בביטוח הלאומי מסרו ש"מרגע אסון השבעה באוקטובר ותחילתה של המלחמה, היה ברור שאנו צפויים להיכנס לתקופה שלא הייתה במדינה קודם לכן. זו הסיבה שהביטוח הלאומי ביקש, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, לשלם לחיילי וחיילות המילואים תשלום חודשי ולא תשלום אחיד בתום התקופה - כפי שהיה בימי שגרה ועד המלחמה". עוד הוסיפו בביטוח הלאומי : "ההבנה הזו, עוד בתחילת המלחמה זכתה לשיתוף פעולה מצד משרד הביטחון והחשב הכללי באוצר ונתנה סיוע ותשלום קבוע למשרתי המילואים שזכינו ללוות אותם בתקופה זו ונמשיך לעמוד לצידם, ככל הניתן".

גם בצה"ל הדגישו שניסו לסייע למילואימניקים. לפי הנתונים, 108 מיליון ש"ח שולמו מצה"ל עבור טיפולים אישיים וזוגיים למשרתי המילואים, וכ-280 אלף השתתפו בימי סיוע שארגן צה"ל.

רועי דרגצקי (צילום: באדיבות המצולם)
רועי דרגצקי, "אני רק רוצה שיבינו גם את הקושי שלנו"|צילום: באדיבות המצולם

העיניים לסבב הבא

מילואימניקים רבים מתריעים בפירוש שאת כמות המילואים שעשו בשנה האחרונה לא יוכלו לשחזר בשנים הבאות, ושעל המדינה למצוא פתרונות שיקלו על הנטל שמונח על כתפיהם של אחוזים בודדים מהאוכלוסייה הישראלית. "אני מקווה שיהיה אפשר להחזיק את כמות ימי המילואים הזו, אבל אני חושב שלא יהיה ניתן. חודש בשנה זה משהו שהוא אפשרי, אבל המצב הנוכחי של חודשיים כל 8 חודשים זה מאוד מאוד קשה - עד שאתה מתחיל להניע ולחזור לאזרחות זה מחזיר אותך אחורה", מספר רועי דרגצקי.

מתן מוסיף: "עוברות לי מחשבות בראש אולי רק לבוא חלקית בסבב החמישי, אבל עמוק בפנים אני יודע שהמצפון לא יאפשר לי לא להגיע בגלל המחויבות לצוות ולמדינה". איתן, ששירת כ-270 ימים ואשתו בדיוק ילדה, משתף שפעם הראשונה הוא שוקל לא להגיע לסבב הבא שמתוכנן ליוני, ומביע תסכול מכך שהנטל נופל על מעטים כל כך: "מאוד מתסכל שהרבה מאוד מהאנשים שיכולים לשרת לא משרתים. אני לא מצליח להבין את זה. איך במציאות הזו יש אנשים שמרשים לעצמם לא לבוא? העול בסוף נופל על מי שכן מגיע".

איתן גולדמן, לוחם בחטיבת אלכסנדרוני (צילום: באדיבות המצולם)
איתן גולדמן, "מה שגורם לי להגיע זו ההבנה שאין אופציה אחרת"|צילום: באדיבות המצולם

כקצין, על רועי מוטל להודיע לחייליו את הבשורה על סבב מילואים נוסף, והוא מספר שלעיתים זו לא המשימה הכי קלה: "יש לנו עוד סבב בעוד כמה חודשים, וכשקיבלתי את ההודעה על כך לא ידעתי איך לבשר לחיילים, לא ידעתי איך הם יגיבו", הוא מספר, אך מדגיש שהתגובה הפתיעה אותו לטובה: "בסוף ראיתי שכולם אישרו ורוצים להגיע עוד פעם, למרות הקשיים בבית, ולמרות שחלקם צריכים לעזוב אישה וילדים. גם אני תכננתי לטייל עוד קצת בחו"ל, אבל כנראה שאני אטייל במקום אחר".

אך למרות הקושי, המרחק מהבית, הפגיעה בחיים האזרחיים ולעיתים אף סכנת החיים, המילואימניקים איתם שוחחנו נשארים חיוביים. "אנחנו לא מסכנים. אני יכולים לבחור אם לעשות מילואים, ואני בוחר שכן", משתף אלון, ורועי מוסיף: "אנחנו לא סובלים במילואים. אנחנו מבינים את החשיבות ונעשה הכול כדי להגיע למילואים כמה שאפשר, אני רק רוצה שיבינו גם את הקושי שלנו".