מי מאיתנו לא זוכר את היום הראשון של כיתה א'? הרגע בו נפרדים מההורים, מהגננת ומהמשחקים ונכנסים אל עולם שכולו מחברות, ספרים ומבחנים. לרגל פתיחת שנת הלימודים ביקשנו מכתבי חדשות 2 לחלוק עמנו את החוויות והזיכרונות מהמעמד המרגש.
כתבנו בדרום שגיא בשן מספר שעלה לכיתה א' בבית הספר שבקיבוץ נירים. בזכרונותיו הוא מספר על טקס קבלה שבו לקחו התלמידים הבוגרים יותר את התלמידים החדשים אל הדשא הגדול שליד חדר האוכל, שם חיכו להם ספרים ומחברות על השולחנות.
"אני זוכר את הריח של המחברות", סיפר בשן. "כל נייר עבה מאוד ובצבע אפור. היה להן ריח חזק". אך יותר מריח המחברות זוכר בשן את המורה אורה וולך שהייתה לדבריו דמות משמעותית מאוד בחייו.
"הייתי ילד שובב והייתי צריך את תשומת לבה התמידית של המורה", הוא נזכר. "בעקבות ההיכרות הקרובה היא הפכה לחברה הטובה ביותר של הוריי". למרות ריח המחברות והחברויות נדמה שהזיכרון החזק ביותר של בשן היה בתחום הקולינארי: "הכי אהבתי את ארוחת הבוקר שהייתה חלק בלתי נפרד ממהלך הלימודים", סיפר בשן. "התרכזתי יותר בעניין המזון מאשר בספרי הלימוד".
לוקאץ': "הייתי טיפוס קשה"
כתב התרבות שלנו אילן לוקאץ' מספר על זכרונותיו מבית הספר בחיפה. הושיבו אותי ליד ילדה ג'ינגית יפה בשם יפעת, שעד היום אני פוגש אותה ברחוב לפעמים. אני זוכר שהמורה כתבה "שלום", ואני כתבתי אות המילה עם סרגל", מספר לוקאץ' וצוחק. "כבר אז היה ברור שאני טיפוס קשה".
לוקאץ' הגיע די מוכן לכיתה א' והכיר את כל האותיות, לכן השתעמם נורא בשיעורים הראשונים. "לא הבנתי למה אני צריך ללמוד כל יום אות חדשה, כשכבר ידעתי בגיל ארבע וחצי לקרוא ולכתוב", מציין לוקאץ'. "ביליתי יותר מחוץ לשיעור, כיוון שהמורה הוציאה אותי לאחר שסירבתי להכין שיעורים. "בהמשך", הוא מרגיע. "נהייתי תלמיד טוב וממושע יותר".
דנה ויס: בי"ס בבריטניה - ילדים מצוחצחים
מגישת התכנית 'פגוש את העיתונות' דנה ויס התחילה את כיתה א' בארץ זרה והיא זוכרת את החוויה היטב. היא למדה בוינזור שבאנגליה, שם לבשה כל בוקר תלבושת אחידה שלדבריה הייתה "הרבה יותר מחולצת טריקו", כפי שנהוג בארץ.
"היו לי תנאי פתיחה קשים ואני זוכרת כל רגע ביום הראשון", מספרת דנה שנזכרת במסדרונות הבוהקים, הילדים המצוחצחים, המורה שמאירה פנים ואליה פונים רק בשם המשפחה. "כל פעם שנכנסה לכתה קמנו".