האם ניתן היה למנוע את אסון השיטפון בערבה? מסמכים מיוחדים של השירות המטאורולוגי שהגיעו ל-N12, הזהירו באופן מפורש משיטפונות בזק באזורי דרום הנגב, הרי אילת והערבה ביום שני, היום שבו סהר ומעיין עשור ז"ל מצאו את מותם בשיטפון, במהלך נסיעה בכביש 40 בדרך לאילת. מנגד, במשטרה, שלא סגרו את הכביש – מבהירים כי סגירה של כביש כל כך ראשי נעשית רק "כשיש חשש ומתחיל נחשול של מים".
גורם במחוז הדרום של המשטרה אמר ל-N12: "לא כתוב בשום מקום שהמשטרה צריכה לעדכן את הציבור בשיטפונות, המשטרה צריכה לעדכן על חסימה של כביש. החסימה של הכביש נעשית כאשר אנחנו יודעים שיש סכנה לנחשולי מים וסחף שמגיעים לכביש, שעלול לסכן את הנהגים. כשיש התרעות מטאורולוגיות עושים מספר דברים: ראשית, מקיימים שולחנות עגולים עם כל גופי החירום וההצלה שעובדים אתנו בשיתוף פעולה, כמו יחידות החילוץ של צה"ל, כבאות והצלה והרשויות המקומיות. אז מנהלים שיח וחושבים, ובמקביל, כשיש התרעה כזאת קונקרטית, אז ניידות של אגף התנועה מבצעות סיורים על הכביש כדי לזהות מפגעים ולראות שהוא כשיר לתנועה".
"רק לאחר שהמשטרה רואה שיש חשש ופתאום מתחיל נחשול של מים, אז מבצעים סגירה של הכביש", הוא מוסיף. "לא סוגרים את הכביש לפני שיודעים בוודאות שיש חשש ממשי. כל סגירה של כביש היא פגיעה אנושה בשגרת החיים של האזרחים, ולא פעם ולא פעמיים התלוננו גם ראשי המועצות וגם תושבי האזור על חסימות כבישים, שכביכול לא היו אמור להיחסם כי לא הייתה סכנה. למרות זאת, הוא ממשיך, "ברגע שאנחנו רואים טיפה של סכנת חיים אנחנו חוסמים ולא נותנים לאף אחד לנוע".
לצד היערכות המשטרה למנוע גישה באזורים מועדים לסכנה, אותו גורם מדגיש כי יש קושי מבחינת כוח אדם משטרתי להצליח לשמור על צירים כל כך גדולים. "אנחנו מדברים על יותר מ-200 ק"מ של כבישים, עשרות נחלים – לא יכול להיות שוטר על כל ציר כזה ובכל נחל. זה בלתי אפשרי". הוא הבהיר כי המשטרה מתבססת רבות גם על קריאות של אזרחים ערניים, וגם על תחזיות של השירות המטאורולוגי.
"אם אנחנו מזהים מפגע אז מגיעה ניידת לאזור וחוסמת את הכביש – ואז מודיעים לתקשורת", הוא מסביר. יחד עם זאת הוא אומר: "אין חיישנים על הכביש ואין מדע מדויק. אין סיכוי למנוע אסונות כאלה. אתה לא יכול לשלוט בכל הכביש העצום הזה, ויש פה אחראיות של הנהג. ברגע שהנהג רואה שמסוכן – הוא חייב לעצור. ראיתי סרטונים של נהגים שנכנסים לתוך שיטפונות ולוקחים סיכונים מיותרים, אנשים לא מבינים את העוצמה של המים. זו זרימה מטורפת שלוקחת כל מה שנקרה בדרכה. ביום האירוע קיבלנו למעלה מ-3,000 שיחות למוקד במחוז דרום, נפתחו יותר מ-100 אירועים רק על השיטפונות, ומתוך זה חולצו יותר מ-60 אזרחים שנתקעו בשיטפון עם הרכב שלהם".
"בשביל מי אני עושה את העבודה הזאת?"
רינת רחמים, חזאית בשירות המטאורולוגי, אמרה ל-N12: אנחנו מקבלים מפות של תוצרי מודלים עולמיים וישראליים, ועל סמך מפות אלה אנחנו בונים תחזית. בדרך כלל, אמינות של תחזית טובה נמדדת חמישה ימים מראש – ובמקרה הזה דיברנו על חשש כבד לשיטפונות חמישה ימים מראש. ראינו שהולך להיות באזור אירוע חריג מאוד – ולכן התרענו הפעם חמישה ימים מראש ודיברנו על כך בתחזית".
"יום לפני כן, הוצאנו התרעה על חשש כבד משיטפונות. התחזית גם עוברת לכלי התקשורת והם מציגים לציבור את ההתרעות. ביום עצמו של השיטפונות אנחנו הופכים את זה לאזהרה רשמית. הפעם התרענו חמישה ימים מראש, וזה מאוד מתסכל. חזאי מדבר וכותב ולא מתייחסים, בשביל מי אני עושה את העבודה הזאת?"
גורם המעורה מאוד בפרשה הסביר ל-N12: "מי שאחראי לסגור ולפתוח כבישים זו המשטרה. כשמתקבלת התרעה מהשירות המטאורולוגי, שמומחה למזג האוויר בעניין שיטפונות, ניתנת הודעה מטעם רשות הטבע והגנים לשים בשטח שילוט כדי למנוע כניסה של מטיילים. על נחל אחד ספציפי באמת לא בטוח שאפשר לדעת שהוא עומד לעלות על גדותיו, אבל זה שהכבישים האלה נסגרים בשיטפון כי המים עולים – את זה אנחנו יודעים".
"מה שקרה להם קרה בכביש 40, שזה כביש ראשי לאילת, ולא איזה נחל. יש שני כבישים שנוסעים לאילת, אבל בגלל שזה בירידה – אז ברגע שזה בשיטפון הכול מוצף ואי אפשר לנסוע. ידענו שיש התרעת שיטפונות דרומית, ולא סתם נסגרו הנחלים בדרום. ידענו שהולכת להיות סופה דרומית יותר מיוחדת מקודמות, כי אמרו שיהיה משהו יותר רציני, הכול היה מאוד ממוקד וידענו שקורה משהו חריג, ידענו שיהיה בלאגן באילת. המיקוד היה בדרום – הבנו וידענו את זה מראש".