דבורי הדבש מכות גלים
דבורי דבש ענקיות פיתחו מגוון התנהגויות להרתעת טורפים, כמו ציפורים וצרעות, ממקום הקינון שלהם. אחת מהפעולות הראשונות שהדבורים מבצעות היא "נצנוץ", פעולה מתואמת שבה הן חושפות את בטנן בזו אחר זו כדי לדמות מראה של גל כהה שנע לאורך הקן, ומרתיע את הטורפים. במחקר חדש בחנו החוקרים מה גורם להתנהגות הזו.
החוקרים צפו בדבורי דבש מהמין Apis dorsata, שחיות בקינים פתוחים בצמרות עצים ובמקומות גבוהים אחרים. התברר שהנצנוץ היה חזק ביוחד שהציגו לדבורים עצם כהה שנע על רקע בהיר, בדומה לצרעה שעפה על רקע שמיים בהירים. לעומת זאת, עצמים בהירים שנעו על רקע מעומעם או כהה, או עצמים קטנים מאוד, לא עוררו נצנוץ. עוד נמצא שהדבורים לא התרגלו לאיום מתמשך והוסיפו לנצנץ באותה עוצמה גם כשהגירוי חזר שוב ושוב, כנראה מתוך צורך לשמור על דריכות מול התקפה אפשרית.
פגיעה במטרה בעומק החלל
ב-27.9 בשעה 2:14 לפנות בוקר שעון ישראל, החללית DART של סוכנות החלל האמריקאית נאס"א התנגשה בהצלחה באסטרואיד במטרה להסיט אותו קלות ממסלולו. הניסוי הוא אבן דרך חשובה בפיתוח הגנה מפני אסטרואידים.
כדי למנוע התנגשות של אסטרואיד בכדור הארץ, מספיק להטות מעט את מסלולו די זמן מראש – ואחת הדרכים לעשות זאת היא התנגשות ישירה עם חללית, כפי שנעשה בניסוי. האסטרואיד שנבחר לשם כך נקרא דימורפוס, קוטרו כ-160 מטר, והוא מקיף מקרוב אסטרואיד גדול יותר. דימורפוס וחברו לא נמצאים במסלול התנגשות איתנו, והניסוי נועד לבדוק את ההיתכנות של הסטת אסטרואידים בשיטה זו, אם וכאשר נזהה אסטרואיד שכן מסכן אותנו.
הניסוי התרחש במרחק של 11 מיליון קילומטר מכדור הארץ. עקב המרחק הגדול דרושה כחצי דקה כדי להעביר הוראות לחללית, ועוד חצי דקה לקבל תשובה. לכן היה על החללית לבצע באופן אוטונומי את כל התמרונים לקראת ההתנגשות.
המשימה הוכתרה בהצלחה: החללית פגעה חזיתית במרכז האסטרואיד, נגד כיוון תנועתו. כעת החוקרים עוקבים אחר המסלול של האסטרואיד, כדי לראות בכמה בדיוק הוא השתנה. את התוצאות המדויקות נדע רק בעוד כמה שבועות.
המשמעות הסביבתית של דליפת צינורות הגז מרוסיה לאירופה
ביום שני נרשמו בים הבלטי פיצוצים מסתוריים ושלוש דליפות גז גדולות מהצינורות שמובילים גז טבעי מרוסיה לאירופה. הצינורות לא היו פעילים בעת הפיצוצים, אך לפי הערכות ראשוניות הם הכילו כמאתיים מיליון מטרים מעוקבים של גז טבעי, שצפוי לדלוף במשך שבוע לפחות.
מעבר להשלכות הגיאו-פוליטיות והכלכליות של הפגיעה בצינורות, לדליפת הגז יש גם השפעות אקלימיות. החומר העיקרי בתערובת הקרויה "גז טבעי" הוא גז חממה חזק אך קצר מועד בשם מתאן. כמות המתאן בצינורות שקולה לכמחצית מפליטות המתאן של ישראל כולה בשנה שלמה. זהו אחד מאירועי הדליפה החמורים בהיסטוריה, אך הוא שולי ביחס לדליפות המתאן השנתיות של שוק האנרגיה העולמי. מאחר שהוא חד-פעמי ומוגבל, השפעתו האקלימית העולמית תהיה כנראה זניחה.
המוח המסונכרן של הגיימרים
כשבני אדם מקיימים אינטראקציה משותפת או חווים חוויה דומה, חלק מהמדדים הגופניים שלהם, כמו קצב הלב, מוליכות העור וגלי המוח, מסתנכרנים. כיום ידוע שסנכרון מוחי זה קשור בין השאר לתחושת קרבה חברתית גבוהה, תחושה של מטרה משותפת ושיתוף פעולה טוב.
עד לאחרונה, מחקרים שבדקו סנכרון מוחי בחנו קבוצות של אנשים ששהו פיזית יחד, כמו זמרים במקהלה, רקדנים או משתתפים בסדנאות צחוק. קבוצת חוקרים מפינלנד ניסתה להבין אם מוחות יכולים להסתנכרן גם כשהאנשים לא נמצאים בקרבה פיזית. החוקרים בחנו 21 זוגות ששיחקו יחד במשחק מרוצים מקוון, שבו אחד המשתתפים שלט במהירות המכונית והשני בכיוון התנועה שלה. בזמן המשחק הנבדקים שהו בחדרים נפרדים, לא ראו או שמעו זה את זה, והקשר היחיד שלהם היה דרך המשחק עצמו. כך החוקרים בודדו את הפעילות המשותפת מכל מגע חברתי אחר. פעילות המוח של השחקנים נמדדה באמצעות מכשיר EEG. להפתעת החוקרים, סנכרון המוח של השחקנים המבודדים היה דומה לזה של אנשים ששהו יחד באותו חדר.
פרס נובל ברפואה או בפיזיולוגיה יוענק השנה לסוונטה פבו (Pääbo) השוודי, על מחקרו בתחום הגנום של מינים נכחדים בשושלת האדם
מאיפה באנו? מי היו אבותינו? מה קרה לקרובי משפחתנו שחיו בעבר, ונכחדו? השאלות האלו ריתקו תמיד את האנושות, אך עד לאחרונה, הדרך היחידה להשיג לכך תשובות הייתה לחקור את המאפיינים האנטומיים של המאובנים שנמצאו. פבו ועמיתיו הצליחו להפיק חומר גנטי ממאובנים של ניאנדרטלים, אנשים קדומים שהיו קרובים לנו מאוד, ובכך הרחיב מאוד את ידיעותינו על אנשים אלו, ועל האבולוציה שלנו. המחקרים הגנטיים אפילו חשפו אוכלוסייה של אנשים קדומים שלא היו ידועים למדע עד אז - הדניסובים. והם הראו שגם הניאנדרטלים וגם הדניסובים נפגשו עם אבותיו של האדם המודרני, ושרוב האנשים כיום נושאים DNA של האוכלוסיות הקדומות בתאים שלנו.
פרס נובל בפיזיקה לחוקרים שהדגימו את היסודות של מכניקת הקוונטים
פרס נובל בפיזיקה יוענק השנה לאלן אספה (Aspect), ג'ון פ' קלאוזר (Clauser) ואנטון ציילינגר (Zeilinger), על מחקריהם בתחום המכניקה הקוונטית. הם הדגימו בסדרת ניסויים שתופעת השזירה הקוונטית, שאינה אפשרית בפיזיקה קלאסית, אכן מתקיימת. לתגליותיהם יש חשיבות רבה להבנת המכניקה הקוונטית וכן לתחום המחשוב הקוונטי.
קלאוזר היה הראשון מהשלושה שעבד עם פוטונים שזורים, כלומר פוטונים שמצבם תלוי זה בזה אפילו כשהם מרוחקים. הוא ועמיתיו שללו מספר הסברים קלאסיים לתלות בין מצבי הפוטונים, וחיזקו את הסבירות ששזירה קוונטית היא אכן תופעה אמיתית. אספה ושותפיו ערכו ניסויים נוספים, שהרחיבו את התנאים בהם נמדדו הפוטונים, ושללו הסברים אחרים לתוצאות. ציילינגר ועמיתיו הוסיפו עוד גורמים, ואף עבדו עם שלושה חלקיקים שזורים, ולא רק שניים. הם הראו בצורה עוד יותר חד משמעית שהחלקיקים מתנהגים כפי שמתארת מכניקת הקוונטים, ולא המכניקה הקלאסית.
פרס נובל בכימיה לחוקרים שמחברים מולקולות ביעילות
פרס נובל בכימיה יוענק השנה לקרוליין ברטוצי (Bertozzi), מורטן מלדל (Meldal) וקרל בארי שרפלס (Sharpless), על פיתוח דרכים חדשות לבניית מולקולות והצמדתן זו לזו.
שרפלס טבע את המונח "כימיה בקליק", שמתאר תגובות כימיות שמשמשות בעיקר לחיבור חומרים למולקולות ביולוגיות. תגובות אלו קלות לביצוע, מייצרות מעט מאוד תוצרי לוואי ויעילות מבחינה אנרגטית. באחת מ"תגובות הקליק" קבוצת אזיד, שבה אטומי חנקן, מתחברת עם קבוצת אלקין, שבה אטומי פחמן, בנוכחות נחושת. יחד הן יוצרות טריאזול, שמופיע בהרבה מולקולות שימושיות. שרפלס ומלדל גילו שניהם את התגובה באופן בלתי תלוי.
ברטוצי ייסדה את הכימיה הביו-אורתוגונלית, העוסקת בחקר תהליכים ביוכימיים במערכות חיות בלי לשבש את פעולתן. היא השתמשה בתגובה של שרפלס ומלדל, אך שינתה אותה כך שלא תזדקק לנחושת רעילה. כך הצליחה לסמן מולקולות סוכר בתאים חיים, ואף גילתה מולקולות מסוג חדש, RNA שמחובר לסוכר. חוקרים רבים נעזרים כיום בתגובות של הכימיה בקליק כדי לפתח מולקולות רבות ושונות, שישמשו במחקר וגם בפיתוח תרופות.