שדרנית הרדיו שמירה אימבר שבמשך עשרות שנים ערכה והגישה מהדורות חדשות ותוכניות מוזיקה ואקטואליה ברשת ב' החלה השבוע הליך רפואי הנקרא סדציה פליאטיבית. במסגרתו נעשה שימוש מבוקר בתרופות על מנת להוריד את רמת ההכרה ולמנוע מהמטופל סבל. הטיפול – סדציה פליאטיבית – נועד בעיקר לחולים הנוטים למות שלא ניתן לרפא את מחלתם ולא ניתן להקל על הסבל שלהם. מה ההבדל בינו לבין המתת חסד? ד"ר רוני צבר: "בהמתת חסד המטרה היא מוות, סדציה היא פעולה הפיכה".
מהי סדציה פליאטיבית?
"סדציה פליאטיבית היא פעולה רפואית חוקית שמוכרת בישראל, המיועדת להקל על אנשים שנמצאים בסוף חייהם, כדי שהם לא יסיימו את חייהם בייסורים. הפעולה יוצאת מעולם הרפואה הפליאטיבית – הקלה בסוף החיים. המצבים הללו מאפשרים לאדם שהחוק מאפשר לו, לישון עד סוף חייו הטבעיים", מסביר ד"ר רוני צבר מומחה לרפואה פליאטיבית. "סדציה פליאטיבית אינה גורמת לסיום החיים אלא רק מקלה על האדם בשעותיו האחרונות. על מנת לקיים סדציה פליאטיבית צריכים להתקיים שלושה תנאים משמעותיים: אחד ניתן להגדיר את המטופל עפ"י חוק החולה הנוטה למות. השני, צריך שיהיה סבל רחב משמעותי. השלישי, מיצינו את כל הכלים האפשריים לשם הקלה על הסבל של המטופל".
"בישראל אסור לעשות המתת חסד ומותר רק למנוע סבל מאדם חולה. חוק החולה הנוטה למות עוזר לנו להבין איך אנחנו מתנהגים עם אדם שנמצא בסוף ימיו, ומה יכול לעשות האדם הזה לפני שהוא מגיע למוות", מסבירה עו"ד אפרת קליפר דוגמא מעמותת ליל"ך. "בשביל שאדם יוכר כחולה הנוטה למות צריכים להתקיים שני תנאים: הראשון הוא שאדם שסובל סבל משמעותי והשני הוא שנקצב זמנו לחצי שנה או במצב חמור יותר של שבועיים, אז זה מוגדר כחולה סופני. רק כשמתקיימים שני התנאים האדם מוגדר כחולה נוטה למות והוא יכול לבקש סדציה פליאטיבית או הוראות רפואיות אחרות".
עו"ד קליפר דוגמא מוסיפה כי "חולה הנוטה למות יכול – בעודו צלול – להחליט מה לעשות איתו גם אחרי שימות וגם לפני כן. הוא יכול לבקש שלא יחברו אותו למכונת הנשמה או יזינו אותו באופן מלאכותי. אסור לנתק ממכונת הנשמה אבל מותר לבקש לא לחבר. הוא יכול גם לבקש שלא יעשו לו פעולות החייאה".
בין המתת חסד לסדציה פליאטיבית
ד"ר צבר שייסד את צבר רפואה מסביר מה ההבדל בין סדציה פליאטיבית לבין המתת חסד: "קודם כל נשאלת השאלה מהי מטרת הפעולה. בסדציה (הרדמה) פליאטיבית מטרת הפעולה היא שהאדם לא יסבול. בהמתת חסד המטרה היא מוות. הצלחת הפעולה של המתת חסד היא מותו של המטופל. ההבדל השני הוא שסדציה היא פעולה הפיכה, לאחר 24 שעות מעירים את המטופל (אם הוא לא סובל מכאבי תופת) ושואלים אותו האם הוא מרגיש הקלה. יכול להיות שלאחר שינה עמוקה הוא לא מרגיש צורך להמשיך עם הסדציה בשלב הזה. והדבר השלישי שמבדיל בין סדציה להמתת חסד הוא המידתיות, היכולת להבדיל בין שינה עמוקה לשינה שטחית יחסית".
"חשוב להבין שהתהליך של סדציה פליאטיבית הוא חלק מהליך טיפול שלם של פליאציה בהוספיס בית או בבית החולים, על ידי צוות מקצועי שמוכשר לכך", אומר ד"ר צבר שפרסם לאחרונה את הספר "בין החלמה לריפוי". "גם חשוב לומר שבהיבט הזה, ישראל היא מהמדינות המתקדמות בעולם, וכבר ב-2009 הוגדר בישראל שכל אדם המתמודד עם מחלה מקצרת חיים בשלביה המתקדמים, זכאי לטיפול פליאטיבי ללא עלות בביתו או בבית החולים, ללא קשר למצבו, או לגילו. המתת חסד לעומת זאת היא פעולה שאינה חוקית בישראל".
האדם שחתום הטופס הוא המחליט הבלעדי על החולה נוטה למות במצב שהוא לא יכול לתקשר. הוא מיופה הכוח להחליט אם לחבר למכונת הנשמה או להזנה או להילחם על חייו בכל מחיר – גם אם לא מדובר בבן משפחה. בחלק מהמקרים יש יותר ממיופה כוח אחד ובמצב כזה חשוב להחליט ולסכם מראש את דרכי הפעולה, זאת כדי למנוע ריבים מיותרים ברגעים קשים.
המטרה: לשפר את חייו של החולה נוטה למות
"אחריות של אדם על חייו והאוטונומיה שלו על גופו", מדגישה ענת מאור, יו"ר עמותת ליל"ך שמסייעת לחולים הנוטים למות, את הבסיס של ההליך. "אנחנו צריכים לדאוג לאיזון בין קדושת החיים למניעת סבל וכבוד האדם. ב-2015 אישרו במשרד הבריאות את הסדציה הפליאטיבית שהסדירה איך מונעים את הסבל. לא עושים את זה ביד מקלה, מנסים דברים אחרים ורק כשהמצב באמת סופי ואם האדם מבקש, עושים פעולת הרדמה שמסייעת לאדם להימנע מסבל – זה כשהוא במצוקה נוראית".
יו"ר עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד): "יש הבדל גדול בין המתת חסד לסדציה. זה לא פעולה אקטיבית. נותנים לאדם תהליך של הרדמה ולא של המתה. ההרדמה לא נועדה לסיים את חייו אלא למנוע ממנו את הסבל והפגיעה באנושיות שלו. אנחנו פועלים על פי חוק. מי שמחליט לעשות את זה בצורה אקטיבית יכול לנסוע למכונים להמתת חסד בשוויץ. אנחנו מדברים על מניעת סבל דרך הרדמה".