בעוד התותחים רועמים באוקראינה, המערב ממשיך לחפש אחר חלופות אנרגיה לגז והנפט של רוסיה - במטרה לקטוע את התלות בה. בין האפשרויות שנשקלות הן גז טבעי נוזלי ואפילו חזרה לפחם המזהם, אך קיימת אפשרות נוספת והיא אנרגיה גרעינית. מה המשמעות של שימוש בה - ומה הסכנות? ד"ר אור רבינוביץ' מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מסבירה.
מצרפת, ארה"ב - ועד רוסיה ואוקראינה: עשרות מדינות מפעילות כורים גרעיניים
"תחנות כוח גרעיניות נמצאות בשימוש מאז שנות ה-50 של המאה העשרים. כיום יש 30 מדינות שמפעילות תחנות כוח גרעיניות, ועוד כ-20 שהביעו עניין לפתח תחנות כאלה במידה כזו או אחרת", ציינה ד"ר רבינוביץ'. "בארה"ב למשל פועלים כיום כמעט 100 כורים שמרוכזים ב-55 תחנות (בכל תחנה יש בדרך כלל כמה כורים), שמפיקים כ-20% מהחשמל המופק.
"רבים מהכורים האלה עומדים בפני סגירה מפאת גילם, והאמריקנים צריכים להחליט מה לעשות איתם - לחדש או לפרק. בצרפת פועלים 56 כורים שמפיקים כ-70% מהחשמל במדינה. סין מפעילה 56 כורים שמפיקים 3% בלבד מהחשמל במדינה, ואחד היעדים המרכזיים של סין הוא לעבור מייצור חשמל בפחם לייצור חשמל בתחנות כוח גרעיניות".
ומה לגבי המדינות שמעורבות כעת במלחמה? "גם רוסיה ואוקראינה עושות שימוש נרחב בתחנות כוח גרעיניות אזרחיות. עד לפלישה הרוסית, אוקראינה הפעילה 15 כורים בשש תחנות שבהן הפיקה כמחצית מהחשמל שלה. הדלק והשירותים לתחזוקת הכורים נקנו מרוסיה. רוסיה עצמה היא מעצמה של תחנות כוח גרעיניות, שמפעילה 37 כורים שמפיקים כמעט 20% מהחשמל במדינה".
עם זאת, הקמת תחנת כוח גרעינית זהו תהליך שאורך שנים ארוכות, ולכן, מסבירים באירופה, זהו לא פתרון למשבר הנוכחי. יתרה מזאת, מדינות עלולות, ביום מן הימים ובקלות יחסית, להסב את תחנות הכוח הגרעיניות שלהן משימוש אזרחי לשימוש צבאי.
החשש המרכזי: הסבה לשימוש התקפי
"במטרה להתמחות ולפתח ידע ויכולות בתחום הפיזיקה הגרעינית המעשית נדרשת הכשרת פיזיקאים, מדענים, וטכנאים. מדובר באנשי מקצוע שיכולים להפעיל כורים גרעיניים ולטפל בדלק גרעיני - בשלב הייצור שלו ובשלב שבו הוא הופך לפסולת גרעינית", מסבירה ד"ר רבינוביץ', "הידע הזה והיכולות האלה רלוונטיות גם לנשק גרעיני וגם לתחנות כוח שמפיקות חשמל. צוות מדעי מיומן יכול לעבור בקלות מתוכנית אזרחית לתוכנית צבאית".
מבחינת הקהילה הבינלאומית, יש שתי פעולות שמייחדות מדינות שמתעניינות בפיתוח נשק גרעיני, שמהוות מעין דגלים אדומים: העשרת אורניום והפרדת פלוטוניום מדלק מוקרן. למה דווקא שתי פעולות אלה?
"אורניום הוא מחצב שנמצא בטבע. רוב תחנות הכוח הגרעיניות בעולם עושות שימוש באורניום המועשר לרמה נמוכה בתור הדלק הגרעיני שלהן. מאורניום כזה לא ניתן לייצר פצצה. כדי לייצר פצצה המבוססת על אורניום מועשר, יש להעשיר אותו לרמה של כ-90%. לכן, מבחינת הקהילה הבינלאומית, אם מדינה מוכנה לקנות דלק גרעיני מועשר לכורים שלה, ולא מתעקשת להעשיר בעצמה, אין בעיה עם תוכנית הגרעין של מדינה זו. אם המדינה מתעקשת להעשיר בעצמה, היא תוכל להחליט עצמאית אם ומתי להעשיר אורניום לרמה של 90% - ומפה הסכנה".
"בעבר, ארה"ב מכרה למדינות שונות כורי מחקר אזרחיים קטנים שתודלקו באורניום מועשר לרמה של 90%, כמו הכור הישראלי בנחל שורק והכור ספארי-1 בדרום אפריקה. גם הצרפתים מכרו לעירקים בשנת 1975 כור מחקר גרעיני שתוכנן להיות מתודלק בדלק כזה – ישראל הפציצה אותו ביוני 1981. האמריקנים גם פיתחו צוללות שהונעו בכורים גרעינים שתודלקו בדלק גרעיני כזה. כיום האירנים טוענים שהם רוצים לשמור על יכולתם להעשיר אורניום כדי שיוכלו בעתיד להפיק דלק כזה לצוללות עתידיות".
כיצד ניתן לזהות מה הכוונה האמיתית של מדינה בהקמת כור גרעיני?
"מדינות שמבקשות לפתח תחנות כוח גרעיניות להפקת חשמל, שמוותרות מראש על שני התחומים האלה (העשרת אורניום והפרדת פלוטוניום) נחשבות למדינות שאין להן עניין בנשק גרעיני, והקהילה הבינלאומית לא דואגת לגביהן", הסבירה ד"ר רבינוביץ', "לדוגמה, איחוד האמירויות הפעילה ממש לאחרונה את תחנת הכוח הגרעינית הראשונה שלה, 'בראכה', בשקיפות מלאה ובפיקוח סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית). מאחר שאיחוד האמירויות הצהירה מראש שאין בכוונתה לפתח יכולות בתחום העשרת אורניום והפרדת פלוטוניום, התוכנית לא נחשבת בעייתית ולא מטרידה את הקהילה הבינלאומית".
"ניתן לשימוש על ראש קרב גרעיני"
"מדינות שמצהירות שהן מעוניינות רק בתוכנית אזרחית להפקת חשמל, אך מתעקשות לשמר ולפתח יכולות טכנולוגיות בתחומים האלה, הן מדינות שהקהילה הבינלאומית תחשוד בטוהר הכוונות שלהן. אירן היא דוגמה למדינה כזו, שההתעקשות שלה לשמר ולפתח את היכולת שלה להעשיר אורניום בסרכזות (צנטריפוגות) מתקדמות, מהווה דגל אדום".
"פלוטוניום, בניגוד לאורניום, הוא לא מחצב טבעי, אי אפשר למצוא אותו בטבע", הוסיפה, "פלוטוניום ניתן לקבל אך ורק אם מפעילים כור גרעיני, ומקרינים בכור הגרעיני הזה מוטות של אורניום. חלק מהאורניום, אחרי שיספוג קרינה, יתפרק לפלוטוניום. אם מפרידים את הפלוטוניום הזה מהחומרים האחרים, ניתן לעשות בו שימוש בראש קרב גרעיני. כמו כן ניתן לכאורה לעשות שימוש בפלוטוניום כדי לתדלק כורים גרעינים בשם 'כורים דוגרים', אבל זו טכנלוגיה מאוד בעייתית ולא פופולרית כיום".
"'באמנה למניעת תפוצה גרעינית' The non proliferation treaty – NPT שנכנסה לתוקף בשנת 1970 נכתב כי אין כוונה להגביל את היכולת של מדינות לפתח תשתיות גרעיניות לשימושים אזרחיים. כאשר האמנה עצמה נידונה בבית הנבחרים האמריקני, הנציגים האמריקנים הסבירו שהאמנה לא נועדו להגביל פעולות כמו העשרת אורניום".
אנרגיה ירוקה יותר - אך עדיין מזהמת
ד"ר רבינוביץ' תיארה את תהליך הפקת האנרגיה: "בתהליך הביקוע הגרעיני עצמו לא שורפים דלקים פוסילים, ולכן לא נפלטים גזי חממה. אבל התהליך כולו אינו נטול פליטות: כאשר מפיקים אורניום במחצבה, מטפלים בו, משנעים אותו, יש פליטות, וגם בתהליך בניית הכור עצמו. היום יודעים שבתהליך פירוק הכורים יש פליטות רבות, כך שאי אפשר להגיד שכל התהליך נטול פליטות. אבל, מדובר בכמות קטנה בהרבה בהשוואה לדלקים פוסיליים, ובמיוחד פחם. הבעיה הסביבתית המרכזית בשיטה הזו היא שאלת מוטות הדלק המוקרנים – הפסולת הגרעינית".
"תחנות הכוח הגרעיניות הפועלות כיום בעולם מתולדקות על פי רוב באורניום (מיעוט קטן מאוד וחריג מתודלק בפלוטוניום). אחרי שמקרינים את מוטות האורניום בכור, הדלק הזה הופך ל-'דלק מוקרן', וצריך לחשוב מה לעשות איתו. זו בעצם הפסולת הרדיו-אקטיבית. מאחר שהפסולת הזו פולטת קרינה וחום, צריך לטפל בה ולאחסן אותה בצורה בטוחה, וזה אתגר רציני. אם פסולת כזו לא מטופלת בצורה נכונה, היא יכולה להוביל לזיהום רדיו-אקטיבי של קרקעות, מאגרי מים וכדומה".
"כמעט אף אחד לא רוצה שיקימו בשטח שלו אתר לאחסון פסולת גרעינית, ולכן רוב האתרים בעולם בהם מוחזקת פסולת מקרינה מוגדרים כאתרים זמניים. יש רק שתי מדינות שהכשירו רשמית אתרים קבועים: בפינלנד הוכשר אתר קבוע - ולאחרונה גם בשבדיה".
ד"ר אור רבינוביץ', המחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית