עשרות חיילים קיבלו לאחרונה הוראה לפנות בדחיפות את בסיס תל מחפי שנמצא רק כקילומטר וחצי מגדר הגבול עם סוריה. בסיס אשר בשל מיקומו על רכס הבוסטר, היה נקודה אסטרטגית שסייעה לצה"ל לבלום את הצבא הסורי בקרב עמק הבכא במלחמת יום הכיפורים. הסיבה לפינוי הבהול היא לא איום ביטחוני משמעותי וגם לא מצב תברואתי ירוד, אלא טורבינות הרוח שהוצבו בסמוך. בדובר צה"ל אישרו את עצם הפינוי והסבירו: "מדיניות צה"ל היא לא למקם מוצבים מאוישים באופן קבוע בצמידות לטורבינות רוח".
"שלושים מתוך ארבעים הטורבינות שהוצבו במקום החלו לפעול בתחילת חודש ינואר", אמר ל-N12 אורי השילוני, פעיל בארגון ההתנדבותי "מאבק 2020", שפועל לביזור משק החשמל ולמען מעבר מלא לאנרגיה סולארית. "מבדיקה שלנו עולה כי הם ממוקמות 300-600 מטרים מהבסיס שפונה".
טורבינות רוח, הגרסה המודרנית והפחות-ציורית של טחנות הרוח, הן כלי לייצור אנרגיה ירוקה אשר השימוש בו רווח ברחבי העולם. עם זאת, לא מדובר בדרך הפקת אנרגיה אשר חפה מחסרונות. למעשה, שאלת כדאיות השימוש בטורבינות רוח תלויה בין היתר במיקומן. מחד, מדובר בדרך זולה יחסית לייצור אנרגיה, זאת מבלי לכלול את עלות הקמתן; הטורבינות לא פולטות גזים ולא דורשות משאבים רבים להפיכת אנרגיית הרוח הזמינה לאנרגיה חשמלית. בעולם שבו קוראים פעילי אקלים להשקיע באנרגיות מתחדשות, על פניו נראה שהן חלופה אטרקטיבית.
מצד שני, בעוד שבמדינה כמו ישראל שבה אין מרחבים רבים וגם לא הרבה רוח, יתרונות הטורבינות מוחלשים – החסרונות, כך טוענים הפעילים, מגולמים דווקא במלואם. אנשי "מאבק 2020" אשר פועלים נגד הצבת טורבינות רוח מצטטים בין היתר את הסכנה הבריאותית שלטענתם נשקפת מסיבוב הלהבים הענקיים. ”הגיעו אליי תלונות מחקלאים שעובדים באזור הטורבינות, על כאבי ראש, בחילות וסחרחורות“.
האם ועד כמה נשקפת סכנה מהצבתן של טורבינות?
בספרות המחקרית החששות הבריאותיים הקשורים בהצבת טורבינות נחלקים לשניים. חלק מהחששות נובעים ממבנה הטורבינות, עיצובן, והתשתית שלהן; תדרים אלקטרומגנטיים מקווי הולכה, ריצוד ויזואלי שנגרם מתנועת הלהבים הגדולים, ועצם קיומם של גופי ענק אשר בעת כשל טכני עלולים להוות סכנה ליושבי האזור - הן בני האדם והן בעלי החיים והטבע שסביב. חלקן השני משויך לרעש; הן רעש מכני שמופק בעת פעילות הטורבינות, והן אינפרא-סאונד שהוא תדר תת קולי.
רעש ברמות גבוהות - משני הסוגים המצוינים - נקשר בבעיות שינה ובהפרעות קוגניטיביות, כמו גם בלחץ וחרדה. לכן, פרישתן של טורבינות רוח היא עניין מבוקר, ובמדינות רבות ברחבי העולם מפעילים אותן תוך שמירה על תקנות ממשלתיות שנועדו לייצר מרחקים שיעניקו ביטחון לתושבים ולסביבה. התקנות לרוב מותאמות למבנה ולגודל הטורבינות, ואין תקנה אחת אשר מתאימה לכל. במאמר שפורסם בשנת 2010, מעלים שני חוקרים את האפשרות שחשיפה לאינפרא-סאונד של טורבינות עשוי אף להוביל לשינויים פיזיולוגיים באוזן - ”בהנחה שאינפרא-סאונד משפיע על תאים ומבנים ברמות שאותן לא ניתן לשמוע, ישנה אפשרות שרעש הטורבינות משפיע על הפונקציונליות, או גורם לתחושות בלתי מוכרות“.
לצד מחקרים מדעיים שעברו ביקורת עמיתים, יש שפע של מידע כתוב ומצולם אשר שואף להצביע על קשר בין פעילות טורבינות לבין תופעות בריאותיות שמדווחות על ידי מי שחווים אותן, כגון: הפרעות בשינה, כאבי ראש, טנטון, לחץ באוזניים, סחרחורות, ורטיגו, בחילות, ראייה מטושטשת, דפיקות לב מואצות, עצבנות, קושי להתרכז, קשיין בזיכרון והתקפי פאניקה. על אף הניסיון לשייך תופעות מדווחות אלה לפעילות טורבינות, נכון להיום לא מדובר במחקרים מדעיים שמצליחים להציג קשר ברור. למרות זאת, יהיה הוגן לומר שלא ניתן לבטל לחלוטין השערות שקושרות בין הטורבינות לבי השפעה בריאותית, זאת במיוחד בהתחשב במסקנות המחקרים המדעיים, מוגבלות ככל שיהיו.
במשרד הבריאות מציינים כי מסקירת ספרות שנערכה על ידם עולה שמרבית הטענות לגבי השלכות בריאותיות של טורבינות רוח אינן מבוססות מדעית. אולם, גם הם מציינים כי "יחד עם זאת, נמצא קשר חלש ועקבי בין מגורים בקרבה לטורבינות רוח לבין טירדה והפרעות שינה במנגנון שאינו ברור דיו. בנוסף, קיימות עבודות מהימנות בהן ניתן לראות כי במרחק של עד 1,000 מטר מהטורבינות ייתכן כי מורגש רעש נמוך (אינפרה סאונד) בעוצמה שעלולה להישמע על ידי חלק מהציבור". בתגובתם הזכירו מסמך הנחיות הכולל גם הגבלות בנוגע להקמה של טורבינות רוח בקרבה לשימושים רגישים, לשם שמירה על בריאות הציבור.
במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי עמדתם כלפי הצבת טורבינות הינה מסויגת: ”יש טענות גוברות והולכות על הפגיעה בבריאות ובסביבה בהיבטים שונים ואנו נבחן אותן בשיתוף עם משרד הבריאות. בנוסף, בין השאר בשל כך שהאזורים שבהם נושבת רוח מספקת המאפשרת ייצור יעיל של אנרגיה בישראל מעטים, ומכיוון שלטורבינות רוח, שגובהן מגיעה למאות מטרים, יש השפעה דרמטית על הנוף יחד עם פוטנציאל לפגיעה אקולוגית משמעותית“. באשר להשפעות של רעש וריצוד, הזכירו גם הם את אותו המסמך אליו התייחסו במשרד הבריאות, ואמרו: ”למשרד להגנת הסביבה מסמך הנחיות אשר מחייב את כלל הטורבינות לעמוד בקריטריונים של מרחק משימושים רגישים ולבצע בדיקות המראות כי מפלס הרעש נמוך, התדר בתוך מבנה לא יעלה על 70 דציבל. כמו כן, על טורבינות לעמוד בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 ובתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) התש"ן 1990“.
ביממה החולפת טענו בדובר צה"ל כי המדיניות שחייבה את העברת הבסיס "נובעת הן מנסיבות מבצעיות והן מנסיבות רפואיות", אולם בשעות האחרונות חזרו בהם, ועם פנייתנו מסרו בתגובה: "לאור שיקולים מבצעיים שבמקרה זה עלו בקנה אחד עם מדיניות צה"ל, האומרת שלא למקם מוצבים מאוישים באופן קבוע בצמידות לטורבינות רוח, הוחלט על העתקת החיילים למוצב אחר בגזרה".