בשנתיים האחרונות פקדו את ישראל מספר אירועי שטפונות והצפות חריגים, בעיקר בערי החוף והשפלה. אירוע הגשם שגרם לאסון המעלית בשכונת התקווה בתל אביב בינואר 2020 (67 מ"מ בשעה בודדת, 84 מ"מ בשעתיים) הוגדר כבעל תקופת חזרה של 1:100 שנים, כלומר כזה שמתרחש רק פעם ב-100 שנים, אבל האם זהו המצב וכך צריך להתייחס לאירועים? על פי מחקר חדש אשר ניתח נתונים של עוצמות לפרקי זמן שונים לאורך מישור החוף משנות ה-40 ועד ימינו, התשובה היא חד-משמעית לא.

בפועל, התדירות של אירועי "שבר ענן" גבוהה הרבה יותר ממה שחושב עד כה בסטטיסטיקות "היבשות" אשר מתבססות על סדרות נתונים היסטוריות. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתדירות הולכת וגוברת של אירועים בהן נרשמות עוצמות גשם בסדרי גודל דומים למה שאירע בינואר 2020 וכל המודלים האקלימיים מצביעים על כך שמגמה זו רק תלך ותחריף בשנים הבאות. הסיבה לכך נעוצה על פי מחקרים בעליית טמפרטורת הים התיכון עקב ההתחממות הגלובלית. כאשר מימי הים התיכון החמים "פוגשים" אוויר קר יותר אשר מקורו מאירופה, מתפתחים ענני סערה ונוצרים אותם "שברי ענן" אשר גורמים לנזקים חמורים.

המעלית שהוצפה ובה טבע הזוג למוות (צילום: החדשות12)
אסון המעלית בת"א שהביא למותם של בני הזוג|צילום: החדשות12

המשמעות של כך הינה עלייה בתדירות ההצפות, נזקים וסכנה לחיי אדם. להקצנה האקלימית יש להוסיף את מגמות הבינוי בישראל: יותר ויותר שטחים בנויים אשר לא מאפשרים לגשם ולנגר העירוני אשר נוצר לחלחל אל תת-הקרקע. השילוב של השפעות שינויי האקלים לצד השינויים המואצים בשימושי הקרקע והגידול במרחב האורבני במדינה מהווים סכנה הולכת וגדלה לחוסן העירוני ושלום הציבור.

בימים אלו אנו נמצאים בעיצומה של עונת הסתיו והעונה הגשומה שאת ניצניה אנחנו רואים היום תתגבר. המודלים לטווח ארוך צפויים בהסתברות גבוהה עונה יבשה מהרגיל, כלומר צפי לכמויות משקעים נמוכות מהממוצע הרב-שנתי בחודשים הקרובים (לפחות בתקופה אוקטובר-ינואר). בתרחיש כזה, אשר כאמור נראה בעל סבירות גבוהה, הזרימות בנחלי הצפון ייחלשו בחודשים הקרובים ושפיעת המעיינות תפחת. מפלס הכנרת יעלה בצורה מתונה בלבד וסכר דגניה לא ייפתח גם השנה, על אף המפלסים הגבוהים יחסית בו נמצאת הכנרת בשנתיים האחרונות.

>> מתי עוברים לשעון חורף

מעט ימים גשומים - הרבה אירועי גשם

עם זאת, לא קיים מתאם בין כמות המשקעים השנתית הכוללת לבין הופעת "שברי ענן", שטפונות והצפות במהלך השנה. שינויי האקלים קצינים גם את הקשרים בין כמות המשקעים השנתית להופעת אירועי מזג אוויר קיצוני: ישנם יותר שנים שחונות, לעיתים אף שנות בצורת קיצוניות, אולם במהלכן מתקבלים אירועי גשם קיצוניים. כך היה למשל בשנת 2013/14 אשר הייתה אחת השנים השחונות ביותר שתועדו בארץ, אך עם זאת בדצמבר 2013 ירדו כמויות משקעים עצומות בזמן קצר, נחל איילון כמעט ועלה על גדותיו והציף את תל אביב ובירושלים ירד שלג כבד.

אז לנוכח כל זאת, מה ניתן לעשות כבר בחורף הקרוב על מנת להתמודד טוב יותר עם אירועי ההצפות שסביר להניח שיפקדו אותנו גם השנה? התשובה מתחלקת לטווח הקצר והטווח הארוך. בטווח המיידי, על הרשויות במדינה "להחליף דיסקט" ולהבין שהמציאות השתנתה ומה שהיה הוא לא מה שיהיה עוד. אירועי הגשם נעשים קיצוניים יותר, רב-זירתיים ו"אלימים" יותר. גורמי החירום וההצלה צריכים להיערך כבר עתה לעונה הגשומה על מנת לתת מענה מהיר ויעיל לאירועים. ה"מודיעין המבצעי" שצריך לעמוד לרשותם צריך להיות מדויק, בזמן ובמרחב. הוא צריך לכלול לא רק תחזית מזג אוויר כללית אלא מדויקת, ובנוסף גם ניתוח של התכסית והתנאים במרחב העירוני. ה"מגיבים הראשונים" (גורמי החירום, עיריות, רשויות) צריכים להבין מראש את ההשפעה הצפויה של מזג האוויר, כל אחד על תחום אחריותו.

הצפות ענק בגרמניה (צילום: ap)
הצפות ענק בגרמניה|צילום: ap
הצפות נרחבות (צילום: עיריית אשקלון)
הגשמים הציפו את אשקלון|צילום: עיריית אשקלון

זו בדיוק הייתה המסקנה של התחקירים אשר בוצעו בגרמניה לאחר השטפונות הקטלניים ביולי האחרון אשר גבו את חייהם של מעל 200 בני אדם, ובניו יורק שם נספו מעל 20 איש בתחילת ספטמבר האחרון. למדינות אלה מערכות התרעה וחיזוי מזג אוויר מהטבות בעולם, כאלה שמדינת ישראל רק יכולה להתקנא בהן, ועדיין הרשויות שם נתפסו בהפתעה מול עוצמת ההצפות והנזקים שהן גרמו. רק שילוב של מידע מטאורולוגי, הידרולוגי, תכסית, ומאפייני מערכת הניקוז, יוכל לאפשר תמונת מצב מדויקת בנוגע להצפות הצפויות ולהיערך אליהן בצורה מיטבית ובכך לצמצם נזקים. התנהלות כזאת הינה מחויבת המציאות בתנאים של אקלים משתנה ותהליכים אורבנים שהולכים ותופסים תאוצה.

בטווח היותר ארוך, בממד התכנוני, המדינה כרגולטור, וכל עיר בעצמה, מוכרחים לאמץ שיטות וטכנולוגיות חדשות של "ניהול הנגר". השארת הנגר באגן ההיקוות ולא הזרמתו למורד ויצירת הצפות במורד. בנושא זה אין פתרונות מהירים, קלים וזולים. הנושא מצריך השקעה ותכנון מיטבי. מדינות שונות נוקטות בפתרונות שונים למיתון ההצפות: בניית סכרים ומאגרים (למשל סין), ניצול מי השטפונות לחקלאות, גינון, השקיה ואף שתייה (אוסטרליה), שימוש במים במרחב העירוני (למשל "אגמים עירוניים" בקופנהגן ורוטרדם), תפיסת המים במכלי ענק תת-קרקעיים (אריזונה), הפיכת גגות הבניינים ל"גגות ירוקים" אשר תופסים חלק ממי הנגר. בישראל הצפופה ומעוטת הקרקע לא ניתן לבנות מאגרי ענק כמו במלבורן, אולם כן ניתן להחדיר לפחות חלק ממי השטפונות אל הקרקע החולית של אקוויפר החוף שלנו ובכך גם להעשיר אותו במים מתוקים.

_OBJ

זה לא יפתור לגמרי את בעיית ההצפות ולא יבטל את הצורך בהתפלת מי ים או השבת מי קולחים אולם זהו צעד מקיים המתאים לתנאים המקומיים. הוא צריך לבוא במקביל להתאמה ושדרוג מאסיבי של מערכות הניקוז הקיימות אשר יאלצו להתמודד עם נפחי הולכים וגדלים הזמן קצר. לא ניתן עוד להתעלם מהאתגרים אשר מציב מולנו משבר האקלים. השנה האחרונה הייתה תמרור אזהרה מהבהב ובוהק בעולם כולו ומדינות אשר תמשכנה להתעלם מהסכנות שהוא מציב, תמצאנה את עצמן בבעיה.

ד"ר עמיר גבעתי, הוא מומחה אקלים מביה"ס למדעי הסביבה, אונ' תל אביב