לקראת הסכם אקלים חדש: הטיוטה שעליה ידונו בוועידה בגלזגו בימים הקרובים מציעה שהמדינות יעלו את יעדי צמצום פליטת גזי החממה שלהם, על מנת שיהיו שאפתניים יותר. מדובר בהמשך ישיר של הערכות המומחים – כי קיים פער משמעותי בין ההבטחות לצמצום הפליטות לבין מה שנדרש כדי למנוע מכדור הארץ להיכנס למשבר אקלימי קשה וחסר תקדים.
בהסכם פריז התחייבו המדינות לעשות מה שצריך כדי שההתחממות העולמית עד סוף המאה תהיה פחות מ-2 מעלות צלזיוס, זאת בהשוואה למעלות שנמדדו פני המהפכה התעשייתית, ואף התחייבו ליעד של 1.5 מעלות התחממות. ההבדל בין 1.5 מעלות לבין 2 מעלות התחממות אולי נראה זניח, אך משמעות הפער מבחינת אירועי קיצון אקלימיים, עליית מפלס המים, ההשפעה על החקלאות, הבריאות ובסופו של דבר גם על מניין הקורבנות שייגבו בעקבות המשבר – איננה זניחה כלל.
הבקשה מהמדינות היא "לבחון מחדש ולחזק את היעדים שנקבעו ל-2030", כחלק מההתחייבויות הלאומיות שהן מגישות מדי חמש שנים כחלק מהסכם פריז. ההתחייבויות המעודכנות יתקבלו עד סוף 2022. נשיא הוועידה הבריטי, אלוק שארמה, הודה: "מי שינהל את המשא ומתן יעמוד בפני אתגר לא פשוט, בדרך להסכם שיהיה מספק ויוכל לטפל כראוי באיום שמציבה ההתחממות הגלובלית".
הטיוטה להסכם החדש דוחקת במדינות לבטל בהדרגה את התמיכה הממשלתית שניתנת לשימוש בפחם, נפט וגז בתור מקורות אנרגיה, מתוך הרצון לחתוך דרמטית בכמויות הפחמן שנפלטות כחלק מהשימוש בהם. הפחמן שנפלט הוא הגורם האנושי העיקרי לשינויי האקלים. אולם, עדיין לא נקבע בה תאריך סופי לכך.
הביקורת: "בתרחיש האופטימי - העולם יתחמם הרבה יותר"
בגרינפיס טוענים כי הטיוטה בלתי מספקת בעליל, וכי היא "לא נועדה לפתור את משבר האקלים, אלא מהווה הסכמה קולקטיבית לכך שכולנו 'נחזיק יחד אצבעות' ונקווה שהכל יהיה בסדר". "זו בקשה מנומסת מהמדינות, אולי, אם אפשר, לעשות יותר – בשנה הבאה", כך ניסחו זאת בגרינפיס.
הטיוטה – והביקורת לה, מגיעות יממה אחרי פרסומו של דוח מפתח של גוף ניתוח הנתונים המהימן Climate Action Tracker (CAT). הדוח מראה כי גם היעדים האופטימיים ביותר שהוצגו בוועידת האקלים, מובילים את כדור הארץ במסלול מסוכן של התחממות של לא פחות מ-2.4 מעלות צלזיוס. הדוח מצביע על חריגה חמורה מהגבולות שנקבעו בהסכם פריז - הרבה מעל הגבול הבטוח והמועדף של 1.5 מעלות צלזיוס, וגם מעבר לגבול העליון של 2 מעלות צלזיוס התחממות עד סוף המאה, גבול שמשמעותו ריבוי אירועי אקלים קיצוניים, אסונות וקורבנות.
כל זה, בהתבסס על ההבטחות לעשר השנים הקרובות שהוצגו בוועידת האקלים בגלזגו, אלה שנועדו להגשים את יעד 1.5 מעלות, ולא על ההבטחות ארוכות הטווח בהן התגאו שורה של מנהיגים שהגיעו לוועידה, ביניהם גם ראש הממשלה בנט; זאת מתוך ההבנה שאותם יעדים גרנדיוזיים לשנת 2050 ולשנים שאחרי – הינם ריקים מתוכן בהיעדר תוכנית מעשית קצרת טווח והתחייבות לפעולה משמעותית בהווה. תוכנית כזו נעדרת למרבה הצער מהחקיקה הפנימית של מדינות רבות.
אכן, בטיוטה מבקשים הכותבים להזכיר למדינות כי השגת יעד גלובלי של צמצום פליטת גזי החממה ב-45% בהשוואה מה שנמדד ב-2010, עד לשנת 2030 הוא עניין הכרחי בדרך להשגת יעד ה-1.5 מעלות עד סוף המאה. הפער מתחדד אל מול הנתון הבא: במסגרת ההבטחות שהוגשו לאו"ם משלל מדינות, הפליטה בכלל צפויה לעלות ב-14% בהשוואה למה שנמדד ב-2010, עד לשנת 2030.
הטיוטה מתייחסת גם לצורך במתן עזרה כלכלית של המדינות העשירות לאלה העניות, סוגיה שעסקו בה רבות לאורך הוועידה. בטיוטה ישנה קריאה למדינות המפותחות "לעולות באופן דחוף את התמיכה הכלכלית", וזאת לא על ידי הלוואות שמעמיסות על החוב הגדול ומגבירות את הנטל על העניות, אלא בצורת מענקים. אולם, בניגוד למה שקיוו רבים במדינות המתפתחות, גם בטיוטה הזו עדיין אין תוכנית או יעדים מוגדרים שיסדירו את העברת הכספים.
חלק מהמדינות שבשטחן פועלות יצרניות הרכב הגדולות לא יחתמו על ההסכם העולמי לצמצום פליטת פליטות מכוניות חדשות עד 2040, מה שיפגע באחת השאיפות המרכזיות של בוריס ג'ונסון ושל פסגת COP26 בגלזגו. על פי הדיווחים פולקסווגן וטויוטה, שתי היצרניות הגדולות בעולם הן בין החברות שסירבו להסכים להתחייבות "אפס פליטה בכביש". ראש הממשלה הבריטי ג'ונסון אמר שהתקדמות בתחום זיהום המכוניות היא אחת מארבעת העדיפויות שלו ל-COP26, אך כשהוא חוזר לגלזגו היום לימים האחרונים של הפסגה, הוא שמע שיעד הפליטה המרכזי ירד בגלל ההתנגדות של היצרניות ושל המדינות שנהנות מהתעשייה. במשא ומתן קיוו להכריז על עסקה שתחייב את יצרני הרכב והממשלות להגיע ל-100% אפס פליטת מכירות מכוניות חדשות וטנדרים בשווקים מובילים "עד 2035 או קודם לכן". בעסקה הסופית נדחק המועד האחרון חמש שנים ל-2040, או עד 2035 בשווקים מובילים.