כמעט חמישה עשורים, מאז משנת 1972, רגל אדם לא דרכה על הירח. העובדה הזו לא מסתדרת כל כך עם הפאתוס עליו גדלנו סביב הירח שבו כל מה שידענו עד עכשיו הולך להשתנות. "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", אמר אז ניל ארמסטרונג האדם הראשון שדרך על כוכב מחוץ לאטמוספירה כמה שנים קודם ומאז דרכו עליו רק עוד 11 איש. כמובן שהתקיימו עוד מאות משימות חלל גדולות וקטנות, אך את הנחיתה וההליכה על הירח הם לא שבו לעשות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
למומחי החלל שעוסקים בתחום במשך עשרות שנים יש מספר תחזיות, ביניהם שני אנשי העסקים שניהלו בשנים האחרונות קרב על החלל ורק השבוע הוחלט על המנצח. סוכנות החלל נאס"א בחרה באילון מאסק וב-SpaceX שלו להנחתת האסטרונאוט הבא על הירח, לראשונה מזה חמישה עשורים. המוטיבציה של מאסק, מייסד חברת טסלה ובעליה של חברת החלל SpaceX ברורה, הוא מאמין בתחזית אפוקליפטית שבה המין האנושי לא יוכל לחיות יותר על כדור הארץ ואיננו יודעים באמת מה יהיה, ולכן צריך להתכונן כדי להציל את הדורות הבאים.
מאסק ניצח את ג'ף בזוס, מייסד חברת אמזון שגם רצה להשתמש בחברה שלו כדי להנחית את האדם הבא על הירח והוא מאמין שבעוד כ-200 שנים כל התעשייה המזהמת של כדור הארץ תעבור לירח ובכך הפלנטה שלנו תישאר נקייה ונעימה.
אך כדי שבאמת נוכל להנחית בן אדם על הירח לתקופת זמן ממושכת ועם היכולת לשוב ולחזור בפרקי זמן קצרים וארוכים לכדור הארץ צריך להבין עם מה אנחנו מתמודדים. הירח שעשוי מחול וסלעים ומרחף לו אי שם בחלל, אין אטמוספירה ואין חמצן אז אי אפשר לנשום ולקיים עליו חיים תקינים. ועוד לפני שנחליט על לעבור לגור בו ושתהיה לנו את האפשרות לנשום, רק כדי לנחות על הירח ולצאת ממנו חזרה לכיוון כדור הארץ יש צורך לתדלק את הרקטות והחלליות שמביאות את האדם לשם בחמצן ששווה ל-70% ממשקל הרקטה. החמצן הוא בעצם חומר הבעירה של הרקטה. בכדור הארץ החמצן נמצא באוויר שלנו ולכן אין צורך בתדלוק הרקטה שטסה מהארץ.
בכדי להתמודד עם אתגר החמצן בירח אנו זקוקים לטכנולוגיה שתאפשר זאת. וכך קמו בשנים האחרונות בעולם מספר פיתוחים שעובדים על החזון. ביניהם החברה הישראלית HELIOS שפיתחה טכנולוגיה להפקת חמצן מאדמת הירח. זאת לאחר שהבינו כי כ-45% ממסת הקרקע במאדים ובירח עשויה מחמצן שאפשר להפיק במקום ללא צורך בהטסתו מכדור הארץ.
800 טון חמצן לשיגור אחד
הם משתפים פעולה עם תוכנית ARTEMIS של נאס"א הפועלת להחזיר את האדם לירח והפעם כדי להישאר עליו כבסיס קבע. בפרויקט מתמקדים בפיתוח ואימוץ טכנולוגיות המאפשרות כרייה וניצול של חומרי גלם במיקומם הטבעי. אמנם זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל יש לטכנולוגיה ולמיזם שיתופי פעולה עם נאס"א, סוכנות החלל הישראלית ומשרד האנרגיה. בוועדה המייעצת שמלווה את החברה יושבים ויליאם לארסון, לשעבר מנהל פרויקט ניצול משאבים מקומיים של נאס"א. ברטיל אנדרסון, המדען הראשי לשעבר של אירופה. ויואב לנדסמן, מהנדס מערכת בכיר וסגן משימת "בראשית".
מי שעומד בראש המיזם הוא יונתן גייפמן מייסד ומנכ"ל החברה שכבר כילד חלם להגיע החלל. לפני 3 שנים החליט שבשביל לעשות את זה, הוא חייב למצוא דרך להשאיר את האדם על הירח לתקופה ממושכת. הוא נסע לארה"ב והכיר עובדים זוטרים בסוכנות החלל האמריקנית ולבסוף הגיע למי שניהל את התחום בנאס"א במשך שנים ויצא לגמלאות, ויליאם לארסון שהיום גם שותף בחברה. "זה עזר לנו להבין אילו טכנולוגיות חסרות כדי לאפשר את הדבר הגדול הזה ומתיישב עם האג'נדה של נאס"א", מציין גייפמן. "זיהינו שדווקא את החוליה שאנחנו מפתחים, בעולם לא מתעסקים איתה. עוד לא הייתה הדגמה של טכנולוגיה שמנפיקה חמצן על הירח. המטרה היא ברורה, אם בונים מערך מספיק טוב של הפקת חמצן מהירח זה הגיוני יותר מהלביא אותו מכדור הארץ. בקרוב יעשו ניסוי על מאדים במערכת שתפיק חמצן מהאטמוספירה של הכוכב. אנחנו בשאיפה להיות ראשונים".
"אנחנו מפתחים מערכת שמאפשרת הפקת חמצן, ממתכות וסיליקון מהחול על הירח", הוא מוסיף. "אנחנו מכירים טוב מאוד את הרכב הקרקע, זאת אחרי שמשימות אפולו השונות משנות ה-70 החזירו חצי טון של חול ואבנים מאתרי הנחיתה. החול שאנחנו עובדים איתו זה לא חול ירח אמיתי. זה חול שמייצרים בפלורידה, חול ירח מדומה שבנוי כמעט אחד לאחד לפי הרכב החול האמיתי".
גייפמן מסביר על תהליך הפקת החמצן: "אנחנו בעצם מכניסים את החול לתוך הראקטור שלנו ומפרידים את החומרים אחד מהשני ומפרידים את החמצן מהחומרים שהוא קשור אליהם. אנחנו מקבלים מצד אחד חמצן ובתחתית שוקעים המתכות שהפרדנו מהחמצן. זה לא קונספט חדש, חשבו עליו בעבר בנאס"א, אנחנו ממשיכים את המחקר הזה ועובדים עכשיו על לשדרג את התהליך ולהגיע לכמויות גדולות של חמצן. תדלוק חללית שתגיע לירח מצריכה 800 טון חמצן. יש עוד דרך ארוכה, זה מתחיל בכך שעושים ניסיונות בקנה מידה מספיק גדול על כדור הארץ כדי לראות שזה עובד ואז ניסיונות קטנים על הירח, וגם כדי ללמוד על ההשפעות על כבידת הירח שהיא הרבה יותר קטנה מכדור הארץ".
אבי בלסברגר, מנהל סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה שתומכת בחברה, מסביר כי הטכנולוגיה המהפכנית של הליוס תוזיל את עלויות השיגור, תרחיב את גודל המטען ותאפשר בעתיד גם נוכחות אנושית ארוכת טווח בחלל העמוק. "אנחנו צופים שמגמת החזרה לירח סביב תוכנית ארטימיס של נאס"א, תייצר הזדמנויות עסקיות משמעותיות בתעשיית החלל בכלל ותעשיית החלל הישראלית בפרט. חברת הליוס, שהחלה את דרכה בסדנת היזמות של סוכנות החלל במסגרת שבוע החלל הישראלי, הנה דוגמה מצוינת לסטארט-אפ ישראלי פורץ דרך שיוביל ויהיה גורם מרכזי במגמה המתפתחת הזו בעולם".