המליאה התכנסה הבוקר (רביעי) כדי לציין "יום הולדת" 75 לכנסת, במתכונת מצומצמת ובסימן המלחמה. יו"ר הכנסת אמיר אוחנה פתח את הישיבה בציטוט ממכתבו של הנופל אלקנה ויזל, והיא המשיכה בדקת דומייה. נשיא המדינה הרצוג פנה לנבחרי הציבור וקרא להם לשיח מאחד, ולא מפלג: "הכנסת חייבת לקחת חלק מרכזי בשינוי". נתניהו הצהיר בצל המגעים: "לא תהיה שום פשרה". ראש האופוזיציה לפיד תהה: "מה יש לחגוג?"
נתניהו: "ישראל לא תיכנע"
"נביא למיטוט חמאס, נחזיר את כל חטופינו הביתה ונדאג שעזה לא תהווה סכנה לישראל. מי שירים את ידיו עלינו בעזה ובכל מקום אחר – ירגיש מאוד מהר את נחת ידינו. אין ולא תהיה שום פשרה", אמר נתניהו. "אם אכן חזרנו כביכול לראשית הציונות כפי שטוענים הרי שאנו בנקודה שעלינו לעצב את גורלנו בכוחות עצמנו. בעזרת אדמתנו - לחזק את תושבי העוטף, להחזיר את תושבי הצפון והדרום לביתם, לקדם מדיניות של התעצמות".
"זה יגיע לכנסת מאוד מהר - המדיניות הברורה הזו של לחשל את עצמנו, לקדם את מדינת היהודים. לקדם את ישראל כעמוד שמירה במזרח התיכון. אמרתי גם לידידנו - אם חלילה ישראל לא תנצח - אתם תהיו הבאים בתור, הסכנה תגיע אליכם יותר מהר ממה שאתם חושבים. המלחמה שלנו היא שלכם והניצחון שלנו הוא שלכם. ישראל לא תיכנע לטרור הרצחני מאיראן, אור ולא חושך. ננצח ניצחון שלם, גדול ומוחלט".
הרצוג: "אסור לחזור לשיח של ה-6 באוקטובר"
נשיא המדינה התייחס לשיח הציבורי, בצל המלחמה: "אני חש חובה לבטא כאן את רחשי לב העם, ולומר: יש דרך לנהל ויכוח. גם כשמתווכחים: להיות ראויים. אסור לחזור לשיח של ה-6 באוקטובר. אי אפשר לדבר על שינוי בשיח הציבורי בלי שהמשכן הזה יעשה בעצמו שינוי בשיח. אי אפשר לדבר על כבוד הדדי ועל אחדות – בלי שהכנסת תיקח חלק מרכזי בשינוי".
"חשוב לי להדגיש - אחדות אינה אחידות, אחדות אינה סתימת פיות, אחדות אינה הפסקת הדיון והוויכוח בדברים הנוגעים לליבת הקיום של המדינה, החברה והדמוקרטיה הישראלית", אמר הרצוג. "הבית הזה, בית המחוקקים, הוא גם מקדש הוויכוח והדיון הישראלי, והמרחב לקבלת ההחלטות המשפיעות ביותר על חיינו . כך היה, וכך יהיה, וכך ראוי".
"אין לאף אחד ספק שהבית הזה יקיים בקרוב מאד את הדיונים החשובים וכנראה גם הסוערים ביותר שיש. על מלחמה ועל שלום, על היום שלפני ועל היום שאחרי, על ביטחון, על כלכלה, על מדיניות ותהליכים פוליטיים וציבוריים, על הסקת מסקנות והפקת לקחים, וכן, גם על תהליכי הנורמליזציה שלנו במזרח התיכון – שחמאס, חיזבאללה, החות'ים, וראש תמנון הרשע הטרוריסטי - איראן - מנסים לסכל בכל כוחם".
לפיד עקץ: "מה יש לחגוג?"
ראש האופוזיציה יאיר לפיד נאם: "התכנסנו לחגוג את יום ההולדת של הכנסת. נשאל את הכנסת - מה יש לחגוג? את רואים מישהו חוגג במדינה? לפני יומיים נטעתי עץ ליד קיבוץ כיסופים לזכר חיילי גולני שנהרגו שם. כמה שעות משם 600 מטר מהעץ, נהרגו 21 לוחמים במבנה שקרס בעזה. מה יש לנו לחוגג עכשיו? לפני 11 שנה נעמדתי לראשונה על הפודים הזה, חשבתי שזה הכבוד הגדול בחייו. אני כבר לא מרגיש כך, וגם אתם".
"המערכת הפוליטית היום היא לא הפתרון, היא הבעיה. גם הממשלה והכנסת", אמר לפיד. "צריך לשאול את עצמנו איך אזרחי ישראל הטובים בעולם מרגישים שאיבדו שליטה על חייהם, ואף אחד לא מטפל בהם. מעולם ישראל לא הייתה עצובה יותר. העצב יושב באוויר כמו אבן. אנשים מסתובבים שבורים, הלב נשבר בכל יום מחדש על החטופים, על הלוחמים שנהרגים ועל המשפחות".
"ישראל תנצח במלחמה, אבל הניצחון הוא לא שנהרוג את סינוואר, אלא שנהיה טובים יותר - אחד לשני, כאומה, למען החיים ולמען אלו שמובלים עכשיו לקברם. מוכרחים לעשות שינוי. תמיד ידענו להמציא את עצמינו מחדש, למצוא את הכוח בתוכנו ברגעים הקשים - ונמצא גם הפעם. לא עשינו את השינוי והגיע האסון הגדול ביותר בתולדותינו ולא ניתן לבא לקראתו לבוא".
אוחנה: "תקומת הארץ - יחד"
יו"ר הכנסת אוחנה אמר: "המלחמה גובה מאיתנו מחירים קשים מדי יום, כבר 110 ימים. אתמול קמנו לבוקר קשה במיוחד, שבו נודע לנו שביממה החולפת נפלו לא פחות מ-24 מבנינו, חיילי צה"ל. 24 נפשות, שכל אחת מהן היא עולם ומלואו - המספרות את סיפורה המיוחד של המדינה שעל תקומתה נפלו. 110 ימים שאחינו ואחיותינו בשבי חמאס. 110 ימים שליבבותינו ומחשבותינו עם קורבנות 7 באוקטובר".
"עלינו לשקול כולנו, יחד ולחוד להיעתר לתפילתו של חייל שנפל, ולחזק זה את זה", המשיך אוחנה. "ניר בנימין מגבעתיים שנפל השבוע, קצין וג'נטלמן, עניו וצנוע, שאב השראה ועידוד גדולים מרוח האחדות שגילה במילואים. כשראה את חבריו נלחמים על תקומת הארץ יחד, כתף אל כתף, מבני דקלים ומרהט. מהרצליה ומקרני שומרון. מתל אביב ומירושלים. הם לחמו יחד, ונפלו יחד, כדי שאנחנו נוכל לחיות פה יחד".
עוד אמר יו"ר הכנסת: "עם ישראל לא זר לפרעות, לרדיפות, לטבח ולשואה. אך תמיד, מתוך הכאב העמוק, מתוך היגון והשכול, מתוך הצער והעצב התהומיים, ידענו לצמוח ולהצמיח, לבנות ולהבנות, ללמוד וללמד, לפרוח ולהפריח, לחיות, ולהביא לעולם חיים. כך יהיה גם הפעם".