יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, בריאיון ל"פגוש את העיתונות" הערב (שבת) מבהיר: "הסיפור שכל פעם מישהו שם וטו בקואליציה ומאיים כשיש פשרה - נגמר".
אתה אמור להיות חשוף למידע הביטחוני הכי כמוס – האם באמת יש פגיעה בכשירות של צה"ל במצב חירום?
"אנחנו עוקבים אחר כשירות ומוכנות של צה"ל לא רק בעקבות המשבר הנוכחי. אנחנו מקווים שמתקרבים בכיוון הנכון, לא על כל שאלה יש תשובה ממצה. כרגע זימנתי את הוועדה ליום שני - ניפגש בקריה עם שר הביטחון ונשמע את כל העדכונים האחרונים. לפי ההתרשמות שלי, וככה גם שמענו מהרמטכ"ל, זה לא שהיום צה"ל לא כשיר, אבל יכולות להיות השלכות לעתיד. אני מקווה שנחסום את התרבות הזו שאפשר לסרב כי לא מסכימים עם משהו או לא אוהבים את הממשלה, והיא לא תחדור לתוך צה"ל".
האם היקף אי-התייצבות למילואים הוא כמו האיומים, פחות או יותר?
"כל מי שחותם על מכתב או מודיע - זה לא שהוא היום נקרא למילואים. עמדת הרמטכ"ל היא שרק מי שנקרא למילואים ולא התייצב הוא באמת סרבן. מי שחתם על עצומה כזו או אחרת, לרוב מדובר באנשים שמבחינת הגיל הם לא בחובה של מילואים אלא בהתנדבות. בסדיר ובמילואים הפעילים אנחנו פחות רואים את התופעה הזו".
"יכול להיות שקצת נרדמתי בשמירה"
זה רציני להצביע לחוק יסוד לימוד תורה שאושר השבוע בכנסת בלי שהקבינט, הוועדה וראש הממשלה יישבו בצורה מסודרת?
"אני מקבל את כל האינפורמציה בזמן אמת ודאגתי שהרמטכ"ל יציג את הדברים שבוע לפני ההצבעות. היו עדכונים לשרים, אבל לא כולם התייצבו. אני חושב שחשוב להבין את המצב בצה"ל, ויחד עם זאת, צריך לזכור את הצד השני - לא יכול להיות שאנשים שמסרבים להמשיך להתנדב ינהלו את הממשלה ויחליטו מה הממשלה צריכה לעשות".
"מינואר דחפתי להידברות. למדתי בדרך הקשה שאפשר להביא את הסוס למים, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות מהם. משני הצדדים השיחות פוצצו ולצערי גנץ ולפיד פרשו מהשיחות. לכן עד הרגע האחרון עדיין קיוויתי שיהיו נוסחים יותר מקובלים או אפילו הסכמה. יכול להיות שקצת נרדמתי בשמירה מבחינת מה הולך להיות. אין לי בעיה מהותית מול החוק שתמכתי בו, אבל צריך ללמוד את הלקחים לעתיד".
"כל פעם שיש איזו הצעת פשרה אז מישהו שם וטו - נגמר. מעכשיו יצטרכו להגיד מא' עד ת' מה עולה להצבעה, מתי עולה ובאיזה נוסח. זאת המציאות החדשה, וזה הלקח שלי. אם לא, כנראה שיצטרכו להסתדר בלעדיי".
"שפיכת הדלק למדורת המחאה הייתה טעות"
אתה לבד או שיש איתך עוד אנשים בקבוצה הזו?
"אני לא מתאם את הדברים שלי, דיברתי על עצמי. שמחתי גם לשמוע את חה"כ דוד ביטן מתבטא בנושא. אני מבין שיש עכשיו עוד נוספים שלמדו את הלקחים. אני רואה את הדיבורים על מחנאות ועל התארגנות פוליטית, אנחנו כרגע חפצי חיים, יש פה עם ומדינה וצריך לעשות הכול כדי לא להעמיק את הקרע, לא בצה"ל ולא בשום מקום אחר".
האם יש לך קבוצה של ארבעה?
"אני מדבר בשם עצמי. לא תיאמתי ולא ארגנתי וזה לא מחנה, ואני חושב שכולם למדו את הלקחים. זו המציאות החדשה. אני חושב שאפשר לעשות שינויים בהסכמה רחבה ואם אין הסכמה אז בניסוח שמקובל על רוב הציבור, אבל אסור להתנהל בצורה כזו שמישהו באיומי פרישה קובע מה יעבור. כל מיני אנשים כאן תפסו לעצמם יותר מדי עמדת וטו. נעשתה כל טעות אפשרית. שפכנו דלק למדורה של המחאה ואסור לחזור על טעויות".
אמרת את הדברים האלה לראש הממשלה?
"כל הזמן. אני, על סמך השיחות שלי עם רה"מ, הבנתי שהוא מבין את האירוע ושהוא מחפש נוסח מתאים ו/או הסכמה. לצערי הרב זה לא קרה. למה זה לא קרה? צריך לשאול אותו. אני תמיד בעד ממשלות רחבות, אז תמיד יש פחות תלות בגורם כזה או אחר".
יש הרבה אנשי ימין שטוענים שאם עוצרים עכשיו – למעשה כלום לא השתנה.
"לא אמרתי לרגע שעוצרים, אלא שאפשר לעשות שינויים וצריך לעשות שינויים בצורה חכמה".
אנשים שהיו צריכים לתת את הדין הפכו גיבורים"
כל דבר שלא תעשו בהסכמה – יעורר מהומה.
"מי שהצליח, 64 חברי כנסת, זה לאו דווקא יריב לוין, נתניהו, רוטמן או בן גביר, אלא הגרעין הקיצוני במחאה שחסם את נתב"ג וקראו לסרבנות כל יום שני וחמישי. כל מיני אנשים הפכו לגיבורי תרבות שבדמוקרטיה מתוקנת היו צריכים לתת את הדין על המעשים שהם, וזה ממש לא עוזר לאף אחד. לא בושה לקרוא מה שכתבו גנדי ומרטין לות'ר קינג על אי ציות אזרחי ומה חשבו שצריך להיות".
אתה חושש לקיום של המדינה אם הדבר הזה יימשך?
"אני עושה מה שאני יכול מן המקום שאני נמצא בו כדי שלא יהיה קרע וכדי שתהיה הסכמה וכדי שהקיצונים משני הצדדים לא ינצחו. כל עוד שאני יכול לעשות משהו, אני אמשיך".