שעת השין נקבעה לחמש בבוקר ברמת גן, שלוש אימהות נחושות עם בגאז' מלא ציוד, מדבקות ופליירים יוצאות לפעולת גרילה בבני ברק. הן באו ללב העיר החרדית כדי לזעוק את מה שכבר כמה חודשים הארגון שלהן, אימהות בחזית צועק מכל בימה. חוסר השוויון בגיוס לא יכול להימשך. כשהן נשאלות מה הוציא אותן לרחוב, הן עונות: "הזעם, חוסר השוויון. הם לא התגייסו, ושתקנו והתעוררנו".
כמה דקות לאחר שתלו את השלט, ברגע אחד של חוסר תשומת לב - מגיעה פעולת התגמול. "זה רק מראה כמה זה מציק להם, כמה זה מפריע להם וכמה אנחנו נהיה נחושות והשלטים האלה יבואו לפה פעם אחר פעם אחר פעם", אומרת איילת השחר סיידוף, ממקימות "אימהות בחזית".
שלוש האימהות העומדות בראש המאבק של "אימהות בחזית" הן איילת השחר סיידוף, אגמית גלב ואילת פלר מימון. האחת מושבניקית, השנייה קיבוצניקית, השלישית עירונית - לשתיים מהן בנים בקרבי. הן הקימו את החמ"ל של "אימהות בחזית" לפני חמישה חודשים, ומאז הצטרפו אליהן 15,000 אימהות נוספות שתומכות במאבק שהן מובילות.
הפעולה הראשונה שעשו הייתה מצעד העגלות עם ארונות המתים עליהן שמשך ביקורת רבה, אבל גם הרבה תשומת לב. בהמשך היו מצעדי אלונקות, הפגנות, וחסימה של הבקו"ם. עכשיו זה ה"מאני טיים" שלהן, לקראת מושב החורף, שבו אמורות להתקבל ההכרעות בנושא הפטור מגיוס לחרדים. אחרי שנים שגלגלו אותו מממשלה לממשלה, מוועדה לוועדה, מעתירה לעתירה, החרדים דורשים חוק חסין מביקורת בג"ץ. לצד זאת, הם דורשים גם חוק השוואת תנאים בין לומדי התורה לחיילים.
האקדח שמניחות אימהות בחזית על השולחן מורכב יותר, הרי הילדים כבר בני 18, הם מחליטים לבד אם להתגייס או לא. עם זאת, אין ספק שהמסרים של האימהות הזועמות כבר מחלחלים בבתים גם למלש"בים. כך למשל, כשמעיין, הבת של דניאל שקל, שלוקחת חלק במחאת "אימהות בחזית", התגייסה להיות פרמדיקית לפני יותר משנה בבית משפחת שקל היה ברור שזה הדבר הנכון לעשות. אבל עכשיו כששרון עולה לי"ב ההורים מבינים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה; "היו הרבה שיחות בבית על מרי אזרחי", משתפת האם דניאל. "אני רוצה להתגייס כי אני גרה בישראל. כולנו צריכים לתרום למדינה", אומרת המלש"בית שרון. "אבל אני עומדת לבזבז שנתיים, או אפילו יותר, בזמן שאנשים פשוט יכולים לבחור שלא בא להם".
גם בלשכת הגיוס בירושלים, בלב השכונה החרדית, נתקלים בדעות דומות לזו של שרון ומשפחתה. שעיה לב, אב למלש"בית, מנמק את פעילותו במחאה: "יש לי ילדה, שבעוד שנה אמורה להתגייס. אם זה תלוי בי, היא לא מתגייסת. אני אומר לה: 'אני ניגש לבקו"ם במקומך, הם יכולים לקחת אותי לכלא 6 ברגע זה, את לא מתגייסת'".
"אם החוק יעבור, אני לא אתגייס, גם במחיר של ללכת לכלא. וזה משהו לא פשוט להגיד", אומרת המלש"בית אליס גרימברג-אסניס. לתחושותיה שותף גם אביה, אלכס אסניס, שלוקח גם הוא חלק בחזית המאבק של האימהות. "אם לא יהיה שוויון, ללא צבא עם, אין שום צורך להתגייס, אין שום טעם. בשנות ה-90' קבוצת ארבע אימהות הצליחו להביא לשינוי מאוד משמעותי. התקווה, שגם הפעם האימהות יצליחו לגרום למדינה להשתנות לטובה".
