ב-15 ביולי 2018, בשעות הערב, התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני לדיון מתוח. על הכוונת של פורום קבלת ההחלטות הביטחוניות של המדינה: החרפה בצעדים מול חמאס – ומוכנות לעימות. ברקע, טרור עפיפונים בלתי פוסק וחוליות משגרי בלונים מהרצועה שמנסות את מזלן אל מול ההססנות של צה"ל להגיב. עוד לפני הדיון, העבירה ישראל מסרים לחמאס כי משלב זה ואילך – ישראל תראה בהפרחת העפיפונים והבלונים כהפרה של הפסקת האש בגבול הרצועה.
חמאס לא קיבל את התנאי שהציבה ישראל, ועל כן התקבלה ההחלטה כי ניתן יהיה לפגוע בחוליות המפריחים, בשני תנאים: הראשון, שמשגרי הבלונים יהיו פעילי חמאס מוכרים שפגיעה בהם תיחשב הישג מבצעי, והשני – שלא יהיו ילדים בין המפריחים. הקבינט הסתיים – ולקראת שעות הערב התברר שהיה זה דיון סוער, אבל באמת, שכלל עימות בין מי שהיה אז שר החינוך – אחד, נפתלי בנט – לבין הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט. האחרון הביע התנגדות לחלק מהדרישות שהשמיע הדרג השרים, וחטף מקלחת של צוננים מהשר בנט.
"מדוע לא לירות בכל מי שיורה נשק אווירי לעבר היישובים שלנו וגם לעבר החוליות"?, שאל בנט והוסיף: "אין כל מניעה משפטית, למה לירות לידן ולא בהן? מדובר במחבלים לכל דבר". איזנקוט לא אהב את הלהט של בנט, סיפרו לנו אז חלק מהמשתתפים בישיבה. "אני לא חושב שלירות בנערים וילדים שלפעמים הם אלה שמשגרים את הבלונים והעפיפונים זה נכון". בנט הקשה: "ואם מדובר בבוגר שמזוהה כבוגר"? - וזה לא נגמר שם. "אתה מציע להפיל פצצה ממטוס על חוליות משגרי עפיפונים ובלונים?" הקשה הרמטכ"ל, וכשבנט השיב בחיוב, ענה הרמטכ"ל את התשובה הבאה: "זה נוגד את עמדתי המבצעית והערכית".
שלוש שנים לאחר מכן, ראש הממשלה בנט נתקל בדילמה הזאת בעצמו ובמלוא עוזה. מצד אחד, משמעותה של תגובה על ירי בלונים ועפיפונים בתגובה צה"לית מהאוויר עלולה להיות היגררות להסלמה נוספת, לירי רקטות של חמאס והג'יהאד האסלאמי לעומק ישראל, ואולי להתעוררות היצרים במזרח ירושלים, ביהודה ושומרון – ובתוך ישראל. מצד שני, חוסר תגובה הוא לא רק מסר גרוע לחמאס לאור ההבטחות ש"המשוואה השתנתה" מיד לאחר מבצע שומר החומות, אלא גם מקרה ראשון בתקופת כהונתו שעלול להתפרש כ"דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
• הפנים של הממשלה: הכירו את השרים החדשים
• אפשר גם אחרת: כך התחלפו ראשי ממשלה במדינת ישראל
• המהלכים הראשונים של בנט כראש ממשלה: אלו המינויים החדשים
בנט חשב שהוא צלח את האירוע: ללא כינוס קבינט ובסיכום עם הרמטכ"ל ושר הביטחון, אושרו לקראת הלילה שבין שלישי לרביעי תקיפות של חיל האוויר ברצועה, כאלה שהחמאס יכול לחיות איתן. לא דיונות חול אבל גם לא מחסני אמל"ח. איתות ראשון מישראל שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אלא שביום רביעי, אחרי התקיפות, חמאס המשיך לירות – ושוב אתגר את הממשלה החדשה.
במקביל לאירוע הזה, התקיים בירושלים מצעד הדגלים, המטרד הביטחוני המשמעותי של השבוע. העמדה העקרונית של בנט היא שיהודים צריכים לצעוד בירושלים, אבל תפוח האדמה הלוהט שגלגל אליו הקבינט הקודם עדיין העלה אדים חמים כשבנט נכנס לתפקידו. צריך לומר ביושר: ניהול האירוע הזה היה מופתי. בפרופיל נמוך – השר לביטחון פנים עמר בר לב, בגיבוי של ראש הממשלה ושל שר הביטחון בני גנץ, קיבל החלטה פשוטה: מה שהמשטרה אומרת – זה מה שאני עושה. אותה החלטה של הממשלה הקודמת, מינוס הפומפוזיות של כינוס הקבינט וההצהרות לתקשורת. והנה, האירוע מאחורינו ומצעד אחר לפנינו, צבעוני הרבה יותר.
שני המבחנים האלה לא בהכרח מלמדים על ההמשך. זה הולך להיות קשה ומסובך לממשלת בנט-לפיד ההטרוגנית, ולאו דווקא בחזית הביטחונית-מדינית. האמריקאים כבר מאותתים שיתנו לממשלה הזאת זמן, וברמה הביטחונית יש הסכמה סביב השולחן, לפחות עד לרגע שבו מתגלגלים למבצע. אבל מספיק להסתכל על המבחן הראשון השבוע, בקושי להעביר את החוק שמאריך את האיסור על איחוד משפחות של ערבים ישראליים ופלסטינים. מנסור עבאס סירב לתמוך בהארכה, ולא תאמינו על מי הם יצטרכו להסתמך: על אצבעות האופוזיציה של נתניהו. לא בטוח שראש הממשלה לשעבר יזדרז לסייע לראש הממשלה החדש. "שיאכלו את הדייסה שבישל להם מנסור עבאס", אומרים בליכוד.
נראה שסיפורי השבוע האלה מלמדים על המציאות של הקואליציה החדשה. היא כנראה תצליח לשרוד משברים בממשלה, אבל בכנסת החיים יהיו קשים. דווקא משום כך, המינויים של בנט בכנסת מוזרים להפליא. עידית סילמן היא חברת כנסת חדשה, נעדרת ניסיון פרלמנטרי להתמודד עם חברי כנסת שמכירים כל סעיף בתקנון. נכון יותר היה למנות חבר או חברת כנסת מיש עתיד, שמכיר או מכירה יותר טוב את עבודת הכנסת. מירב בן ארי רצתה, אבל קיבלה ברקס עצבני מכיוון ימינה. לא בטוח שזאת הייתה החלטה חכמה.
ובמקביל לצרות בקואליציה, כאב הראש מהדרום לא ייעלם בקרוב. בעוד שבמצרים מנסים להגיע להידברות על הסדרה, או לכל הפחות לתנאים ארוכים שיובילו לרגיעה, יש מי בתוך הרצועה שממשיך לנסות את ישראל. ההכרעה קשה, ולא בטוח שהיא לחלוטין התקבלה. ראש הממשלה נזכר, אולי, בוויכוח ההוא עם הרמטכ"ל בישיבת הקבינט. כמה זה קל לייעץ, כמה זה קשה להחליט וליישם. בימים הקרובים נדע אם אכן דין עפיפון כדין רקטה, או שלא - אולי כבר אחרי ישיבת הקבינט הראשונה ביום ראשון.
