בראש המתאכזבים מנתניהו – ניר ברקת. אמנם גדעון סער גבר עליו בכמה מקומות בפריימריז בליכוד, אבל שם לא היו ציפיות לכתחילה. עבור ברקת – שהתחיל את הבחירות עם הבטחה לכהן כשר האוצר – הסיום מחוץ לשולחן הממשלה הוא אכזבה גדולה. לצדו גם הנגבי, שקיבל ברגע האחרון תיק שלא היה קיים עד לממשלה הזו. גם אבי דיכטר מצא את עצמו, שוב, ללא תיק - כשרבים ששובצו תחתיו ברשימת הליכוד דווקא קיבלו משרדים נחשבים. עם צליחת המכשולים הפוליטיים, הממשלה תעבור להתמודד כעת עם האתגרים המשמעותיים ביותר שעומדים בפניה - בראשם המשבר הכלכלי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ברקת ביקר במעון ראש הממשלה כמה פעמים בימים האחרונים. הוא קיבל שורה ארוכה של הצעות, אבל אף אחת מהן לא כללה משרד ביצועי העומד בפני עצמו. בין ההצעות שדחה: תיק הסייבר והטכנולוגיה, המשרד להשכלה גבוהה, תיק ההתיישבות ותיק המודיעין – השניים האחרונים עוד הוצעו לו אתמול בבוקר.
נתניהו הבין בסופו של דבר את הקו המנחה ואמר לברקת: אני מבין שאין לי מה להציע לך כי אתה מעדיף שלא לקחת תיק קטן. ברקת השיב בפגישה בין השניים: "אני מעדיף לכהן כח"כ ולא לקחת תיק שיביא לבזבוז כספי ציבור ויפריע לעבודת שאר משרדי הממשלה. אני מבין את האילוצים הפוליטיים שלך", אמר ברקת לנתניהו, והתחייב: "אמשיך לתמוך בך".
ברקת לא רצה לסדוק את המוניטין שבנה לעצמו לאורך שנים רבות בכך שייקח תיק מיותר ובזבזני. הוא אמר לנתניהו שיתייצב מאחוריו – והשניים אף הוציאו הודעה משותפת לעיתונות.
מאוכזב נוסף הוא צחי הנגבי. מי שהיה השר לשיתוף פעולה אזורי ושר החקלאות כמעט שסיים מחוץ לממשלה, ולבסוף מונה לשר ללא תיק שעתיד להתמנות בהמשך למשרד ההתיישבות, משרד שנוצר עתה לראשונה ומכהנת בו ציפי חוטובלי. אחרי ההשבעה הוא אמר ל-N12: "הייתי מתוסכל כמה ימים, זה עבר. מה שחשוב בפוליטיקה זו הארוחה הסופית - אם היא עריבה לחיך. המשרד שזיכיתי לנהל, משרד ההתיישבות, ערב לי גם לחיך וגם ללב", אמר הנגבי.
"אמרתי 'ביבי, וואו, לא חשבתי שיש את הדבר הזה התיישבות'", אמר הנגבי. "זה מתחבר אליי כי במשך המון זמן אני נושא על גבי את הצלקת הזאת שהעזתי לתמוך באריק שרון".
כאב הראש של שר האוצר
אחרי שהמשבר הפוליטי הקשה בתולדות ישראל נפתר, הממשלה ה-35 מוצאת את עצמה כעת בפני אחד המשברים הכלכליים החמורים מאז קום המדינה. אל המשבר הזה מגיעה ישראל עם הממשלה הגדולה ביותר בתולדותיה. נתניהו טען היום בכנסת כי עלות בחירות נוספות היא 2 מיליארד שקלים, לעומת עלותה של הממשלה העומדת על 85 מיליון. אלא שהחישוב צריך להיעשות בצורה שונה.
הנתונים שהציג ראש הממשלה מתבססים על עלות ישירה – כמה עולה לשכה של כל שר או סגן שר. אבל הבעיה היא שלסירבול השלטוני יש השלכות כלכליות גם כן; כשסמכויות הממשלה מפוזרות כל כך, עם משרדים מיותרים רבים שנועדו במקור להיות רק אגף בתוך משרד גדול יותר, התוצאה היא התעסקות רבה במאבקי כוחות וויכוחים על סמכויות. בין היתר יוצא שהחלטות לא מתקבלות – וכשהן מתקבלות כמעט בלתי אפשרי ליישם אותן.
זה הנזק שנוצר בממשלה כזו. בממשלה של 18 שרים בלבד היעילות הממשלתית והיכולת לקבל החלטות מסתכמת בסופו של דבר בחיסכון של 800 מיליון שקלים בשנה.
איך מקטינים את הגירעון?
ואז מגיע המשבר הכלכלי עצמו. עד סוף אוגוסט הממשלה והכנסת אמורות לאשר את תקציב המדינה. המצב התקציבי הנוכחי גרוע מאוד בשל משבר הקורונה. השבתת המשק ותכניות הסיוע הובילו לגירעון הנוכחי העומד על 10%-12%. בשנה הבאה יהיה צורך להקטין אותו ל-5%-6%, וגם אז הוא עדיין יהיה גבוה.
כדי להקטין את הגירעון יש שתי ברירות – העלאת מיסים או קיצוץ התקציב. שתי האפשרויות גרועות, כשהתוצאה תהיה הקטנה של הפעילות במשק ושיתוק נוסף של הכלכלה – דווקא בתקופה של מיתון כשיש צורך בהגברת הפעילות.
כדי לעמוד בפני האתגרים יהיה צורך בקבלת החלטות – בין היתר אולי גם קיצוץ מסיבי מאוד במגזר הציבורי. האחרון שקיבל החלטה כזו היה שר האוצר בשנת 2003, בנימין נתניהו. לבצע קיצוץ כזה כשראשי ההסתדרות לשעבר, אבי ניסנקורן ועמיר פרץ, הם חלק מהקואליציה – נראה כמו משימה מורכבת מאוד.