לואיס הר עלה לישראל מארגנטינה לפני יותר מחמישים שנה והשתקע בקיבוץ אורים. בת זוגו קלרה מרמן חיה בקיבוץ ניר יצחק - גם הוא בעוטף עזה. הם היו נפגשים שם הרבה עם בני משפחתה של קלרה - אחיה פרננדו מרמן, אחותה גבריאלה ליימברג וביתה של גבריאלה, מיאה. ככה היה גם בסוף השבוע של שבעה באוקטובר. "בבוקר שמענו יציאה של כיפת ברזל, ואז כבר שמענו את הצבע האדום. אמרנו 'מה, עוד שבת מקלקלים לנו?'".
באותו בוקר חמישתם נחטפו לעזה, גם בלה הכלבה של מיאה הייתה איתם. כשהגיעו לעזה המחבלים הובילו אותם דרך המנהרות לדירה ברפיח. שם, הם פגשו את המחבלים שישמרו עליהם לאורך כל תקופת השבי. לואיס ובני משפחתו הם ארגנטינאים ודוברים ספרדית, אז הם נתנו שם לכל אחד מהמחבלים כדי שיוכלו לשוחח עליהם בספרדית. לאחד מהם הם קראו "בעל הבית".
לואיס מספר שבינו ובין אותו מחבל נוצרו יחסים מורכבים. "איתי היה איזה קליק מהרגע הראשון", הוא אומר. "כמו סינדרום שטוקהולם. קשה להסביר איך זה קורה, אבל זה קורה. ואני בטוח שזה קרה לי. אני התייחסתי אליו כמו אל בן והוא התייחס אליי כמו לאבא. לא שכחתי שהוא חמאס כמובן. זה האויב, אבל גם דואגים אחד לשני. זה מאוד מוזר". אותו מחבל דאג ללואיס ושמר עליו מפני המחבלים האחרים. באותה דירה ברפיח לואיס גם קיבל את האחריות לבשל. בביתו שבקיבוץ אורים הוא נהג לאפות פיצות ולבשל אוכל איטלקי לשאר חברי הקיבוץ, והבישול במהלך השבי היה מעין מפלט עבורו.
השובה, אותו "בעל בית", נהג להפעיל לוחמה פסיכולוגית נגדם. הוא הזהיר אותם ממזל"טים שנמצאים בחוץ, ואמר להם שנתניהו ישלח טילים שיהרסו את הבניין - מאחר והוא מעדיף שהחטופים ימותו מאשר לחתום על עסקה. "כמה שלא מאמינים לזה, זה לא עוזר. הדברים האלה מחלחלים פנימה", אמר לואיס.
כשנכנסה לתוקף עסקת החטופים בחודש נובמבר, לואיס ובני משפחתו חשבו שלא יפרידו ביניהם, שישחררו אותם יחד. "כל הזמן היו אומרים לנו, אתם באתם כמשפחה, אתם תצאו כמשפחה", סיפר. אבל אז, המחבלים הודיעו שרק קלרה, גבריאלה ומיאה משתחררות, ושלואיס ופרננדו נשארים מאחור.
"קלרה שמעה את זה ואמרה שהיא לא מוכנה לצאת בלעדינו", לואיס סיפר. "אבל אמרתי לה שזה לא נתון להחלטה שלה, ושאם היא לא תסכים ללכת יכולים להרוג אותה. הסברתי לה שגם חשוב שהיא תיתן למשפחות שלנו אות חיים, אז באמת היא יצאה וסיפרה להם שאנחנו בחיים ושאנחנו בסדר". הפרידה הייתה קשה. "הכל היה מאוד מתוח ולא ידענו אם הן באמת משתחררות או לא", שיתף לואיס. "אבל בערב ראינו בטלוויזיה איך הן יוצאות מהרכב ואת מיאה עם בלה הכלבה, מאוד התרגשנו".
לואיס ופרננדו נשארו באותה הדירה ברפיח וקיוו להשתחרר כעבור כמה ימים במסגרת העסקה. אבל אז העסקה התפוצצה, והם נותרו מאחור. אז, הם חלמו על מבצע חילוץ צבאי. "דמיינתי איך אני הולך לחלון הקטן במטבח, ופתאום רואה שם חייל - אז אני מביא מהר את פרננדו ואנחנו בורחים יחד דרך החלון", נזכר לואיס.
ואז, 129 ימים אחרי שנחטפו לעזה, הפנטזיה של לואיס ופרננדו התגשמה. "בשתיים בלילה היה פיצוץ אדיר", סיפר לואיס, שלא הבין מה קורה. "פתאום מישהו תפס אותי ואמר לי 'לואיס, צה"ל, צה"ל. באנו לקחת אתכם הביתה'. אז הבנתי שאנחנו בידיים הכי טובות והכי בטוחות בעולם. אני אומר לכולם שהחיילים האלה ביצעו את הכול בצורה מושלמת - אבל אני הרגשתי את הלב. כאילו הם באו לתת את החיים שלהם, בלי להסס, בשביל להציל אותנו".
לואיס סיפר שמאז החילוץ אף אחד מחברי הממשלה לא שוחח איתו. זאת, בניגוד לחטופים אחרים שחולצו וכן זכו להתייחסות. "אני תמיד אומר שראש הממשלה הוא ראש הממשלה של כולם, והוא צריך להתייחס שווה בשווה לכל העם", אמר. היום, לואיס לוקח חלק פעיל במאבק לשחרור 101 החטופים שעדיין נמצאים בשבי בעזה. "אני חושב שלא צריך להיות להם מחיר", שיתף. "חצי לב שלנו שם. אני שמח שחילצו אותי ואני מודה על זה - אבל אני לא יכול להיות שלם כל עוד הם עדיין שם".