בליל 3 בדצמבר שנת 2009, סכסוך אלים בין שתי משפחות במחנה הפליטים שועפאט נגמר ברצח אדם חף מפשע - אנואר ג'ת - שרק ביקש להרגיע את הרוחות. ברצח הורשע תושב המחנה, ג'מיל סרור, שיושב עד היום במאסר עולם, בלי תאריך שחרור. לכאורה - סיפור עם התחלה, אמצע וסוף.
אבל כשכתב N12 יובל אראל החל לחקור את הסיפור המדהים על הלילה ההוא והאירועים שבאו בעקבותיו, אחרי שנפגש עם עדי ראייה, משפטנים, מומחים, קרובים של הנרצח ושכנים - הוא גילה סיפור יוצא דופן.
סיפור על סכסוך טיפשי ועל מוות מיותר, סיפור על הבדלים תרבותיים עצומים, על פערים אדירים בין אולמות בית המשפט המחוזי בירושלים - לבין אחד המקומות הפרועים בישראל שנמצא רק כמה דקות נסיעה משם. סיפור עם מחדלים, תהפוכות, שקרים, איומים, רציחות - וכל זה בחצר האחורית של ירושלים.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
"רצח מעבר לגדר": פרק שני
בפרק הראשון בסדרה הכרנו את ג׳מיל סרור - אסיר עולם שיושב בכלא על רצח שאירע לפני 13 שנים. אירוע שהתחיל בגלל ריב מטופש בין שתי משפחות - משפחת סרור ומשפחת אבו עסב, שבמהלכו אחד השכנים, אנואר ג'ת, ניסה להרגיע את הרוחות - ואז נורה ונהרג. בני משפחת אבו עסב התייצבו במשטרה וטענו שג׳מיל סרור הוא הרוצח ומערכת המשפט הישראלית הרשיעה והאשימה אותו. כל התהליך הזה לקח כמעט שנתיים, אבל במקביל קרה משהו מדהים אחר: גם במחנה הפליטים שועפאט נערך סוג של משפט, והוא הוביל לתוצאות אחרות לגמרי.
כי כבר בערב ההוא בדצמבר 2009 הפנו תושבי מחנה הפליטים שהיו בזירת הרצח אצבע מאשימה כלפי אדם מוכר בשכונה שלהם, בחור צעיר בן כ-20, עבריין, שהיה מעורב בסכסוך, הסתובב עם נשק, איים על אנשים, ובסוף, הם אמרו - הוא ירה באנואר. ולאיש הזה קוראים מוחמד פואד אבו עסב.
ברגע שהשמועה שמוחמד פואד אבו עסב רצח את אנואר ג'ת התחילה להתפשט, בני המשפחה של הנרצח יצאו לרחובות וחיפשו נקמה - ובמחנה פרצה מהומת אלוהים. משפחת הנרצח תקפה את המשפחה של מוחמד פואד אבו עסב, שסומן כרוצח, ושרפה את הבתים והמכוניות שלהם.
ואז, במחנה הפליטים שועפאט, החלה לפעול מערכת מקבילה לזו הישראלית, מערכת עם שופטים משלה - במטרה לתווך בין כל המעורבים, בעיקר בין שתי המשפחות, ולהחזיר את השקט למחנה. ואחרי שלושה ימים של ניסיונות להרגיע את הרוחות - הצדדים הגיעו להסכמה.
במחנה הפליטים ערכו טקס ענק באצטדיון בית הספר, שכלל חתימה על "עטווה", מעין שלב ביניים לפני סולחה, בין משפחת ג'ת ואבו עסב. במסגרת ההסכם הזה משפחת אבו עסב הודתה שמוחמד פואד רצח את אנואר ג'ת, והסכימה לשלם פיצויים למשפחתו - ולהיענש. מוחמד פואד אבו עסב שסומן כרוצח שילם מחיר כבד, והוא נאלץ לעזוב לנצח את מחנה הפליטים. ואז כאקט אחרון, כדי לסגור את הסיפור, כדי להחזיר את השלום והשקט במחנה הפליטים, משפחת אבו עסב פרסמה מודעה בעיתון והודיעה: "אנחנו מתנערים ממוחמד פואד, הוא לא קשור אלינו יותר".
וכך, מבחינת אנשי המחנה - הסיפור סגור. יש אשם, הוא קיבל עונש, נגמר. אבל בינתיים, זה לא מה שקורה במשטרה, שם החשוד המרכזי הוא בכלל ג'מיל. וכך הגענו למצב הנוכחי - רצח אחד, שני סיפורים שונים, ושני אשמים שונים.
אז איך זה קרה? איך זה שהמשטרה, הפרקליטות ובית המשפט לא שמעו על מה שקרה במחנה בימים שאחרי הרצח? איך הם לא קראו את הסכם העטווה? ההסכם שבו כתוב שמוחמד פואד אשם, שהשם של ג׳מיל לא מוזכר בו בכלל? אז זהו, שהם כן קראו.
אבל התרגום של העטווה היה פשוט תרגום לא נכון, תרגום שגוי שהשתרבב להרשעה של ג'מיל. במסגרת העטווה, משפחת אבו עסב לקחה אחריות על הרצח, אבל בתרגום שהוגש לבית המשפט נכתב בדיוק הפוך - שהם לא לוקחים אחריות. וזו טעות דרמטית, כי בעקבות הטעות הזאת השופטים קבעו שהעטווה בכלל לא חשובה ושמשפחת אבו עסב הסכימה לשלם פיצויים רק כדי להרגיע את המצב במחנה. הטעות הזאת בתרגום התגלתה אחרי שג'מיל הורשע במחוזי, תוך כדי הערעור לעליון. זה לא עזר לו - והערעור נדחה.
אבל בינתיים, ג'מיל כבר לא לבד. לאט לאט החמ"ל שהקים בתא הקטן שלו בכלא מתרחב החוצה, והוא מצליח לגייס קבוצה של אנשים שמאמינים לו ומחליטים להילחם, יחד איתו, עד הסוף. בפרקים הבאים המאבק שלו יעלה שלב, מה שיהפוך, אולי, לצ'אנס האחרון במסע שלו להוכיח שהוא חף מפשע.