>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
אחד הדברים המדאיגים ואולי מפחידים בתופעה הזו שנקראת רעידות אדמה היא שאין באמת דרך יעילה לחזות אותן - ולנו אין מושג איפה ומתי זה יקרה. והחשש הזה גובר לאור העובדה שישראל ממוקמת גאוגרפית בדיוק על השבר הסורי אפריקאי.
זה מסוכן, וזה מפחיד - אבל לא באמת חייב להיות. רעידות אדמה, אפילו גדולות, לא מוכרחות להסתיים באסון גדול, הכל מתחיל ונגמר בבטיחות של מבנים. ולמרות שבישראל הבינו את זה כבר מזמן, ולמרות כל הסכנות והשבר הסורי אפריקאי - לא הרבה נעשה.
כבר בשנת 1975 עבר בישראל תקן 413 - תקן עמידות מבנים ברעידת אדמה. אלו בעצם הוראות איך לבנות בניינים כדי שיחזיקו מעמד גם ברעידת אדמה חזקה, והוא אפילו מותאם לתנאים הייחודים של השבר הסורי אפריקאי. ומ-1980, כל בניין שמוקם בישראל חייב לעמוד בתקן הזה. השאלה היא - מה עם הבניינים שנבנו לפני כן?
ב-2005 מדינת ישראל החליטה על פיתרון יצירתי: היה ברור שלמדינה אין יכולת, או כסף,לחזק את כל המבנים הישנים. אז במועצה הארצית לתכנון ובנייה עלו על רעיון - לגבש תוכנית שתתמרץ קבלנים לעשות את זה, תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה, או בשם הקליט והמוכר יותר: תמ״א 38. רעיון טוב, אבל די מהר, כשעבר מהרעיון לביצוע - התגלו בתכנית הזאת לא מעט בעיות.
בפרק החדש של "אחד ביום" אנחנו עם כתבנו בצפון גיא ורון, פרופ' שמואל מרקו מהחוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב ועם ד"ר יאיר דוכין - ראש תכנית ה-MBA בהתמחות מימון נדל"ן בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית.
