=
אלה בן עמי ומור קורנגולד נאבקים בחמישה עשר החודשים האחרונים על עסקת חטופים שתשיב אליהם את יקיריהם. אלה מחכה לאביה, אוהד, ומור לאחיו - טל שוהם. הפעם, בריאיון לאלעד שמחיוף בפודקאסט היומי של N12, "אחד ביום", הם מתארים את רגשותיהם רגעים ספורים מההכרזה על עסקה. השניים הם חלק מ"חסמבה", הדור הצעיר של משפחות החטופים. אלה אומרת שהיא על קוצים, מור קורא לזה "רכבת הרים מטורפת".
הם כבר היו בסיטואציה הזו פעם: אלה כאשר קיבלה את אמה, רז בן עמי, שחזרה מהשבי אחרי 54 ימים, ומור, שזכה לחבק בחזרה שישה קרובי משפחה שהוחזרו גם הם, בעסקה הראשונה, בנובמבר 2023.
אלא שהרבה זמן עבר מאז והנסיבות, כפי שהם מזכירים, השתנו. מור מציין שאין להם אפילו ידיעה על מצבו של טל אחיו, ובכל זאת, עדיפה הוודאות על פני המתח הזה. "עם כל פציעה שלא תהיה אנחנו נתמודד, אבל שהוא יהיה בבית, איתנו, במקום מוגן ובטוח", הוא אומר.
אחרי תקופה ארוכה כל כך הם מבקשים להישאר מפוכחים. בתוך שותפות הגורל הזו, הם שומרים זה על זה "כמו אחים", כך מתארת אלה. "שנה ושלושה חודשים שאין לי בית, המשפחה שלי זה באמת משפחות החטופים, וזו הכיכר וזה המטה והמתנדבים. בגלל זה אני מרגישה שכל אחד מהחטופים שנמצא שם הוא הבית שלי, הוא המשפחה שלי". לשאלה מה יקרה מבחינתם אחרי שהעסקה תחתם הם משיבים באופן ברור, המאבק שלהם לא ייגמר עד שאחרון החטופים ישוב.
אולם גם אם פסגת השאיפות תתגשם, העסקה תצא לדרך ואהוביהם יחזרו, אלה ומור מודעים לכך שאתגרים רבים עוד לפניהם. אלה משתפת שכעבור שנה של חלומות ותקוות לרגע הזה שבו תפגוש את אביה, היא גם מפחדת: "הייתה לי שנה של דמיון שזה הולך להיות הכי בגבורה, ואני הולכת לחבק אותו ולהיות חזקה בשבילו, והיום כשאני חושבת על זה, אז הרגליים שלי רועדות, ואני לא רואה את עצמי בכלל מצליחה ללכת, מרוב הפחד של מה הוא יגיד ואיך הוא יראה, ואם הוא יכעס, כי זה כל כך הגיוני, אם הוא ירצה לכעוס".
במהלך השיחה מור מוסיף להתעדכן דרך אמצעי התקשורת השונים על התפתחויות, וכל ידיעה מקפיצה את שניהם. הם מספרים שזה המצב שמתאר את מציאות חייהם מאז השביעי באוקטובר. אבל באמצע השיחה, עולה ידיעה ששניהם לא יכולים להתעלם ממנה: העסקה עומדת להיחתם. "אנחנו מגלים על העסקה ברגעים האלה"! אלה צוחקת באושר. "אני בהלם, אני לא יודעת מה לעשות. אני צריכה להתקשר לאמא". זו שיחה שקשה לתאר, אמא ובת שעברו את הגיהנום ועכשיו רוצות להאמין שיהיה סוף טוב.
קשה כבר להכיל את המתח הזה, שבין הרצון לחוש תקווה לבין הפחד מלהתאכזב שוב, "אני חושב שזה איזושהי מערכת הגנה", מסכם מור, שמשתדל לאורך כל המערכה לשמור על ראייה מפוכחת. אלה מצידה, מתארת שאלו ימים של אופטימיות שהיא לא ידעה כמותם. "אתמול בכיכר ישבתי בצד וכל פעם צרחתי", היא מספרת. "האנשים היו בשוק, הם לא ידעו איך לאכול אותי. ואני אומרת, אבא שלי בעזה, איך אתם מצפים שאגיב? שאהיה שקטה וחיננית? אני לא מסוגלת כרגע".
השניים יושבים בריאיון חסרי שקט. הם מעידים שהם לא יכולים לשבת על הכסא, הדבר היחיד שהם עסוקים בו זו העסקה המתגבשת. באותם רגעים כל מה שהם יכולים לומר זה שהם חייבים לצרוח, וזה בדיוק מה שהם עושים: מטפסים לגג מערכת החדשות בתל אביב, עומדים וצורחים.