428 ימים אחרי 7 באוקטובר, הכוכבים בשמי עזה וירושלים מתחילים להסתדר באופן שאולי יאפשר עסקת חטופים נוספת. כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, והאיום המפורש ששלח השבוע להפוך את המזרח התיכון לגיהינום עלי אדמות, נועדו להפעיל לחץ על חמאס שיתגמש. ארגון הטרור העזתי ממשיך לספוג מכות בשטח, ואחרי הסכם הפסקת האש של ישראל עם חיזבאללה, התקווה שלהם להבערת האזור נמוגה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
גם מבחינה פוליטית, ראש הממשלה בנימין נתניהו מזהה שעת כושר – הרחבת הקואליציה עם גדעון סער החלישה את כוחו של איתמר בן גביר, וכניסתו של טראמפ לתפקיד תקשה על בן גביר ועל בצלאל סמוטריץ' לפרק ממשלת ימין.
אבל מה שהשתנה יותר מכול הוא מערך השיקולים של נתניהו עצמו. בניגוד לג'ו ביידן, טראמפ פותח לפני נתניהו הזדמנויות חדשות שעשויות לעצב מחדש את מורשתו. למחוק את מאורעות 7 באוקטובר הוא כבר לא יוכל, גם אם יחזיר את החטופים, אבל אולי הוא יצליח להטביע את חותמו על האזור בדרכים אחרות – הסכם היסטורי עם סעודיה או שינוי מאזן הכוחות עם איראן.
זה, כמובן, לא יקרה כל עוד אין התקדמות בזירה העזתית. טראמפ כנראה לא יאפשר זאת, וכך גם שאר השותפים האסטרטגיים שלו באזור. לכן נתניהו שואף לעסקה רחבה יותר, שבה הסדר החטופים ישמש מנוף להשגת הישגים ניכרים בזירות אחרות. מהלך כזה גם יאפשר לו לתווך עסקת חטופים לשותפיו בקואליציה ולציבור המסתייג ממנה. השבועות הבודדים עד לכניסתו של טראמפ משמעותיים ביותר – דרך החלון הזה עלולות להיכנס צרות צרורות, כמו צווי המעצר הבין-לאומיים, אבל גם הזדמנויות שאיש לא חלם עליהן עשויות להשתחל פנימה.
על מה מדובר? כרגע על עסקה חלקית בלבד. נתניהו עדיין לא רוצה לסיים את המלחמה, הוא מבין שיהיה מורכב פוליטית לסגת לחלוטין מהרצועה. עם זאת, יהיה לו קשה יותר הפעם לתווך לציבור עסקה חלקית – אחרי כמעט 430 יום, ויותר משנה בין עסקה לעסקה, יש משמעות אדירה להשארת חטופים ובהם חיילים מאחור, ורבים מאמינים שבכך ייחרץ גורלם.
ומה קורה בזירה הפנימית? אי אפשר להגיד שהרפורמה המשפטית "חוזרת", כי היא מעולם לא הלכה. היא פשוט מתקדמת לאט יותר, באופן מתוחכם יותר, בשיטת הצפרדע שמתחממת לאט בתוך המים. תומכיה מבינים היטב שמסיבת העיתונאים שקיים השר יריב לוין בינואר 2023 הייתה טעות קשה. במקום להיכנס בדלת הראשית, נכנסים עכשיו בשקט דרך החלונות הצדדיים – החוק לבחירה פוליטית של נציב תלונות הציבור על השופטים, הקטנת תקציב לשכת עורכי הדין (אחרי שהפסידו בבחירות), הסירוב למנות נשיא לבית המשפט העליון לפי שיטת הסניוריטי, והרשימה הולכת ומתארכת.
מעקב N12: החוקים שישנו את מדינת ישראל
מערכת אכיפת החוק לא חפה מטעויות. רק השבוע ביצעה הפרקליטות כמה טעויות שעלו לה ביוקר בשדה הציבורי – האשמת אלי פלדשטיין בניסיון לפגוע בביטחון המדינה, אישום שגולגל בידי השופט, והמעצר הנקמני והבלתי נגמר שלו ושל הנגד הם בלתי נסבלים. כך גם הניסיון המגוחך והמופרך להאשים את ארבעת המעורבים בהשלכת פצצת תאורה בקרבת בית ראש הממשלה, ב"מעשה טרור של מעשה פזיזות באש ורשלנות", ולנסות להשאיר אותם במעצר עד תום ההליכים. אלו שני תיקים רגישים שבהם טיפסה הפרקליטות על עץ גבוה מדי, ובניסיון ליצור סימטריה מזויפת מרסקים את זכויות החשודים – וכל זאת אחרי פרשת המסמכים בלשכה, שהחלה בקול תרועה רמה והסתיימה בקול ענות חלושה.
זה מצער במיוחד, כי הטעויות האלה מנוצלות לעליהום פוליטי ולגל חקיקות שבינן ובין פתרון הבעיה אין כמעט דבר. התכלית המרכזית שלהן היא לא לדאוג לאזרח אלא לתת עוד כוח לפוליטיקאים ולהדהד את הקמפיין הפופוליסטי שלפיו כולם אשמים בבעיות במדינה חוץ מהממשלה עצמה. וזה בדיוק העניין – שינויים משטריים עושים בכובד ראש ובהסכמה רחבה. למדנו את זה על בשרנו. קואליציה, שלפחות לפי הסקרים איבדה את אמון רוב הציבור ושלא הצליחה להעביר רפורמה עוד לפני 7 באוקטובר, היא לא זו שתעצב את מחדש ובכוחנות את הסדרי המשטר בישראל.
לממשלה הזו יש מנדט אחד, וגם הוא כבר מוצה: לייצב את הספינה אחרי האסון הנורא ולשקם את ההריסות – ודאי לא להוביל מהלכים שנויים במחלוקת שנועדו להסיט את מסלולה מהאתגרים האמיתיים שלה ולהתחיל לחטט מחדש בפצעים המוגלתיים. אם הממשלה הזו הייתה רוצה לאסוף את השברים, היא הייתה מתחילה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל במקום זאת היא מורחת את הזמן כך שהאסון הנורא כבר לעולם לא ייחקר באופן יעיל וממצה.
ובתום שבוע אינטנסיבי, למי תשלח היועצת המשפטית לממשלה פרחים? לבן גביר, כנראה. אם היה סיכוי כלשהו להזיז את גלי בהרב-מיארה, הוא נוצר סביב הטענה לחילוקי דעות מהותיים ומתמשכים בתחום המדיניות. לכנס מסיבת עיתונאים ולדרוש את הדחתה סביב חקירה שנוגעת אישית למקורביך, ואולי גם לך, זו בדיוק הדרך להבטיח לה חסינות משפטית מפני הדחה, לעת עתה.
