עבד אל-מליכ בדר א-דין אל-חות'י רוצה להיות חסן נסראללה. המנהיג החות'י בן ה-45 מחקה בכל פרט את דמותו של מזכ"ל חיזבאללה שחוסל - הרטוריקה מלאת הפאתוס והצילום הקבוע בנאומיו, פולחן האישיות של ההמון, והופעותיו שמוקרנות על מסכי ענק בערוץ אל-מסירה, המקבילה התימנית של אל-מנאר.
אל-חות'י, שירד למחתרת יחד עם בכירים נוספים, רואה עצמו כגורם המרכזי ב"ציר ההתנגדות" - שפועל באופן עצמאי ומשפיע לא רק על המתרחש בתימן, אלא גם על הזירה העולמית. אפילו דאחיה משלו יש לו - רובע בצנעא שהפך למעוז החות'ים, וממנו הוא משגר איומים על ישראל ומפקד על תקיפת הספינות בים סוף.
תקיפה מסיבית בתימן: עשרות מטוסי קרב הפציצו יעדים של החות'ים
"זה חיקוי מושלם של נסראללה", אומר למגזין N12 ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן, חיזבאללה ומיליציות שיעיות במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית. "רואים את זה בכול – בהופעה, בחלוקה בין הפלג הצבאי לפוליטי, בדיבור אל הבייס החברתי. אבל הוא לא נהנה מהכריזמה של נסראללה, וגם מבחינת ההישגים הוא עדיין רחוק ממנו".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"הכוכב העולה של ציר ההתנגדות"
בשבועות האחרונים – מאז הפסקת האש עם חיזבאללה, שנכתש בלבנון, וקריסת משטר בשאר אל-אסד בסוריה – הפכו החות'ים לאחת מזרועותיה היחידות של איראן שעדיין לא נפגעו באופן ממשי. אך חשוב להבין: ההשפעה של האיראנים על החות'ים איננה דומה לשליטתם בחיזבאללה. "הם 70%–80% גורם עצמאי", מסביר מנשרוף, "אבל ה-20%–30% של ההשפעה האיראנית אפקטיביים מאוד - זו הכוונה מודיעינית לצד סיוע פיננסי מסיבי, נוכחות של כוח קודס וחיזבאללה בתימן, ואימונים באיראן".
על פי תחקיר של סוכנות הידיעות רויטרס מינואר 2024, איראן מספקת לחות'ים בתימן סיוע נרחב הכולל אימונים צבאיים, כלי נשק מתקדמים וייעוץ מבצעי. לפי מקורות בשטח, קצינים איראנים ממשמרות המהפכה הקימו מרכז פיקוד בצנעא. גם חיזבאללה מילא תפקיד מרכזי בניהול המבצעים בים סוף, וסייע לחות'ים במודיעין לזיהוי ספינות העושות דרכן לישראל, וכן בהרכבה מחדש של טילים שהוברחו לתימן בחלקים. מקור אזורי תיאר את שרשרת הפיקוד באופן ברור: "ההחלטה הפוליטית היא של טהראן, הניהול הוא של חיזבאללה – והביצוע: החות'ים בתימן".
"החות'ים הם הכוכב העולה של ציר ההתנגדות", מסביר מנשרוף. לדבריו, שלושה גורמים תרמו לכך: החלשת חיזבאללה בלבנון, ההתלהבות של החות'ים מהשתתפותם הראשונה במלחמה נגד ישראל, והתלכדות כל שבע הזירות. "הם מבינים שחמאס זקוק לסיוע מוגבר כעת, כשחיזבאללה יצא מהמשחק", הוא אומר. "הם רוצים למלא את החלל הזה, ותוך כדי כך להגביר את מעמדם בעולם האיסלאם כמפיצי הבשורה של שחרור פלסטין".
ענבל נסים-לובטון, חוקרת תימן המודרנית באוניברסיטה הפתוחה ובמרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מציעה להסתכל אל מעבר לציר טהראן-צנעא. לדבריה, המתקפות האחרונות על ישראל נובעות בעיקר ממוטיבציות חות'יות, גם אם הן משרתות את האינטרסים של האיראנים. "יש אחדות אינטרסים ויש תלות", היא אומרת, "אבל אין כאן מבנה שבו מגיעה פקודה מטהראן והחות'ים מיד מבצעים אותה. הדינמיקה מורכבת הרבה יותר".
כראיה לעצמאותם מזכירה החוקרת שב-2010, בזמן התחממות היחסים בין ערב הסעודית לאיראן, סירבו החות'ים להנמיך פרופיל בלחימה נגד הקואליציה הסעודית – אף שזה היה אינטרס איראני מובהק. "הם פועלים מתוך תוכנית ומטרות שהציבו לעצמם", היא מסבירה, "ומתוך ראייה שזה משרת אותם גם בזירה הפנימית".
ההון שמאפשר לחות'ים להתעצם ולהתרחב
בניגוד לתפיסה הרווחת, החות'ים נהנים מעצמאות כלכלית רחבה יחסית. מרבית הכנסותיהם מגיעות מתוך תימן עצמה – מיסוי כבד על האוכלוסייה המקומית ועושק שיטתי של משאבי המדינה. טהראן השקיעה בהם הרבה פחות מאשר בחיזבאללה, במיליציות העיראקיות ואפילו בחמאס. "החות'ים פשוט צברו הון", מסביר ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובכיר לשעבר במל"ל. "כשהם השתלטו על תימן ב-2014, הם השתלטו גם על הרזרבות של המדינה, על הבנק המרכזי ועל כל הכספים - בערך 6 מיליארד דולר".
על סחורות מדרום תימן גובים החות'ים מס של 100%, הם מפקיעים רכוש של אזרחים באמצעות טיעונים משפטיים וגם שולטים בנתיבי הסחר. "הסיוע מבחוץ לא תמיד מגיע למי שצריך אותו", מסבירה נסים-לובטון. "החות'ים מנצלים אותו לצורכיהם ומתנים קבלה של סיוע בתמיכה. אנשים מתקיימים כבר שנים מסכומים זעומים, או שכילו את חסכונותיהם, או שהם חיים בעוני קשה ונסמכים על כספי סיוע".
המצב הכלכלי הקשה לא מונע מהחות'ים להמשיך בפעילותם. כדי לשמר את שליטתם, הם משתמשים בכוח רב - לצד ניצול הסוגיה הפלסטינית, שאף אחד בתימן לא רוצה לחתור תחתיה. "זה יכול להימשך זמן רב", מזהירה נסים-לובטון. "במשך שנים הייתה תימן אזור האסון ההומניטרי החמור ביותר בעולם, וכך זה התנהל". לאחרונה הם אף הכריזו על "ממשלת שינוי ופיתוח" חדשה: "הם משקיעים בפתיחת בתי ספר ובשיקום תשתיות", מסבירה החוקרת, "כדי להתייחס לדימוי הבעייתי והשלילי שלהם באזורי השליטה".
המרחק הגיאוגרפי מאיראן מקשה על יחסי הפטרון ובת החסות. בשונה מהציר היבשתי שמחבר את איראן לחיזבאללה דרך עיראק וסוריה, החות'ים מנותקים פיזית מטהראן: "זה לא 'הציר השיעי' שאפשר לאיראן להעביר דרך עיראק לסוריה ולחיזבאללה", מסביר גוז'נסקי. עובדה זו באה לידי ביטוי בהחלטות אסטרטגיות – כך למשל, לפני כשנתיים חתמו על הסכם הפסקת אש עם ריאד ללא אישור מאיראן, משום שזה שירת את האינטרסים שלהם. "הסעודים התקפלו כמעט בכל הדרישות שלהם ונכונים לתת לחות'ים את מה שהם רוצים – הרבה כסף ותשלום משכורות. למעשה, הם קונים את השקט הזה".
"נפתיע את ישראל על הקרקע"
למרות הכחשותיהם של המנהיגים החות'ים, התלות שלהם באיראן עמוקה: תמיכת טהראן במורדים מתימן החלה כבר ב-2009, וכיום הם מחזיקים בטילים בליסטיים איראניים לטווח של עד 2,000 ק"מ. הרפובליקה האיסלאמית מספקת לארגון הטרור התימני גם סיוע מודיעיני מקיף, באמצעות ספינת מודיעין המוצבת בים סוף, והיא הקצתה בכירים מכוח קודס ומחיזבאללה כדי לשכלל את יכולותיהם. "הם נסמכים מאוד על הסיוע המודיעיני של משמרות המהפכה", אומר ד"ר מנשרוף. "בטווח הארוך הם שואפים להיות שחקן עצמאי, אבל קשה לראות שזה קורה בשנים הקרובות. מבחינה מבצעית הם עדיין בחיתוליהם".
בלי הסיוע הצבאי, המודיעיני והכלכלי הנרחב מטהראן, קשה להעלות על הדעת שהחות'ים היו מגיעים ליכולות צבאיות שרק קומץ של מדינות מחזיקות בהן. עובדה – הסעודים, שחוו על בשרם את השדרוג ביכולות של ארגון הטרור התימני מאז 2015, לא הצליחו להכריע אותם במלחמה. כעת, אחרי שנים של "ניסויים" נגד ערב הסעודית, מופנה האיום הזה לעבר ישראל.
המרחק הגיאוגרפי מישראל לא מרתיע את החות'ים. הם מנסים להתגבר עליו באמצעות שיתופי פעולה הדוקים עם ארגוני "ציר ההתנגדות", בעיקר המיליציות הפרו-איראניות בעיראק ובסוריה. המפקד, עבד אל-מליכ, כבר הבטיח: "נפתיע את ישראל על הקרקע כפי שהפתענו אותה בים".
"אומנם הריחוק בעוכריהם", מסביר מנשרוף, "אבל עתידם לפניהם. השילוב של התלהבות, יכולות גוברות ונכונות לפעול – זו הבשורה המסוכנת שהם מביאים לאזור". החות'ים, מתברר, שואפים להרבה יותר מאשר שיגור טילים וכטב"מים: "הם עורכים תרגילים של 'חזרה גנרלית' לקראת פלישה קרקעית אלינו ותקיפת הכור בדימונה", מתריע מנשרוף. "אלה דברים שצריכים להדליק נורות אדומות".
בספטמבר דווח על הגעה של כ-50 לוחמים חות'ים, מומחים לשיגור טילים, לדרום סוריה. הם הובאו לשם בחסות משמרות המהפכה האיראניים וצבא סוריה, במטרה לתקוף את ישראל מטווח קצר. ואין זו הפעם הראשונה שהחות'ים התקרבו לגבולנו: כבר במלחמת האזרחים בסוריה הם נשלחו להילחם לצד אסד, כחלק מהכשרתם בידי איראן.
לפי דוח של מרכז המידע למודיעין ולטרור, מאז תחילת המלחמה ערכו החות'ים סדרת תרגילים צבאיים שדימו תקיפות בתחומי ישראל. התרגיל האחרון, שנערך בספטמבר, כלל כוחות חי"ר ושריון שתרגלו תקיפת יעדים ישראליים. "התרגילים האלה משקפים רצון כן להגביר את החיכוך הישיר מול ישראל לא רק באמצעות מתקפות טילים וכטב"מים, אלא בפלישה של ממש", מתריע מנשרוף. "צריך לעצור את ההתלהבות הזו באיבּה, לעצור את ההצטיידות, את ההשתכללות ואת הביטחון העצמי שהדרג הצבאי הבכיר החות'י רוכש. זה שילוב מסוכן מאוד לישראל".
הג'וקר של איראן
החות'ים משתייכים לזרם הזיידי בשיעה, הקרוב יותר לסונה מאשר לאיסלאם השיעי האיראני. בניגוד לחיזבאללה, שהוקם בידי איראן, החות'ים הם שבט מצפון תימן שהחל להילחם בממשלה המקומית ואחר כך בסעודים, הרבה לפני שהיו לו קשרים הדוקים עם טהראן. ההתקרבות לאיראן התפתחה בהדרגה - עד 2009 העדיפה הרפובליקה האיסלאמית קשרים עם השלטון המרכזי בצנעא, והמפנה התחולל רק בדצמבר 2017, לאחר שחיסלו החות'ים את הנשיא לשעבר. מאז התהדקה הברית והתגברה זרימת אמצעי הלחימה.
במהלך השנים התפתחו החות'ים משבט מקומי לגורם כמעט גלובלי. שליטתם על מצר באב אל-מנדב הקנתה להם השפעה על תעלת סואץ ועל דרכי הסחר העולמיות. במשך שבע שנים הם הצליחו לפגוע שוב ושוב בתשתיות הנפט של סעודיה, מפיקת הנפט הגדולה בעולם, והעמידו אותה במבוכה קשה. "החות'ים הם סיפור ההצלחה האיראני", מתאר גוז'נסקי, "הם הג'וקר שאיראן הוציאה מהחפיסה. למעשה, טהראן תפסה במידה רבה טרמפ על ההצלחה שלהם".
קריסת "ציר ההתנגדות" האיראני העלתה את קרנם. "כל הבסיסים הקדמיים שהקימה איראן באזור חוו מפלות", מסביר החוקר. "פתאום החות'ים הם היחידים שנשארו עומדים. ייתכן שלאיראן יש עכשיו אינטרס להשקיע בהם יותר, להראות שלמרות המכות הקשות היא ממשיכה".
מבחינת טהראן, החות'ים הם כלי זול להתשת ישראל – טיל או מל"ט פעמיים בשבוע, לעומת המשאבים הרבים שנדרשים לתקיפה ישראלית נגדית בעומק תימן. "הם משגרים כטב"ם שעולה כמה אלפי דולרים ואתה משקיע מיליונים במיירטים", מתאר גוז'נסקי. "אתה לא יכול לשלוח את חיל האוויר בכל שבוע לתימן, ואנחנו לא תמיד פוגעים במטרות של החות'ים אלא בתשתיות אזרחיות. דרך נמל חודידה למשל עוברת גם רוב האספקה ההומניטרית לתימן. יכולה להתעורר על זה ביקורת בין-לאומית".
המורדים מתימן מאיימים לא רק על ישראל, אלא גם על הסדר העולמי. אומנם ארה"ב הקימה קואליציה בין-לאומית נגד החות'ים, אך זו התמקדה בסיכול מתקפותיהם בים סוף ונמנעה מתקיפות נרחבות: "המתקפות האמריקניות לא מרשימות אותם", מדגיש מנשרוף. "זו בעיה בין-לאומית וישראל צריכה להציג אותה כך".
החשש מפני הטכנולוגיה האיראנית שברשות החות'ים קיבל משנה תוקף אחרי שני שיגורי הטילים שצה"ל לא הצליח ליירט בשבוע החולף. "מה שלקח לה לעשות עם חיזבאללה במשך 20 שנה, איראן עשתה בתימן בחמש שנים", מצטט מנשרוף את עדות מפקד פיקוד המרכז של ארצות הברית (סנטקום) בקונגרס האמריקני. "אבל יש דברים שאין להם קיצורי דרך. את אותות האימונים ובניית הכוח נראה בשנים הקרובות". ובינתיים, כל עוד יש חפיפת אינטרסים בין הצדדים, כמו בתמיכה בחמאס, שיתוף הפעולה צפוי להימשך ולהעמיק.
לדברי מנשרוף, בניגוד להתפתחות האיטית של היכולות נגד חיזבאללה לאורך שני עשורים, ישראל נדרשת לפעול מהר יותר מול החות'ים. הוא סבור כי לשם כך עליה להעמיק את המודיעין על הנהגתו הצבאית של ארגון הטרור התימני. לדבריו ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה משותפת עם ממשל טראמפ הנכנס, שצפוי לנקוט בסוגיה קו נוקשה יותר מזה של נשיא ארה"ב היוצא ג'ו ביידן. ביידן הסיר את הגדרת החות'ים כ"ארגון טרור זר" ב-2021 לאות מחווה לאיראן, וזו הוחזרה רק בתחילת השנה. "ארה"ב וישראל יכולות לתקוף יחד בצורה אפקטיבית יותר - בזכות הקרבה הגיאוגרפית של הכוחות האמריקניים, והיכולות המודיעיניות והמבצעיות שיש להם ואין לנו".
מנשרוף מציע לשלב חיסול תשתיות ומפקדים, פגיעה כלכלית ומתקפות סייבר, כדי "להשבית את היכולת שלהם לשלוט בחברה, לשתק את ערוצי התעמולה שלהם ולפגוע בקשר שלהם עם איראן". לדבריו, פגיעה בשחקנים משמעותיים של איראן שפועלים על אדמת תימן, ואפילו תקיפה של ספינת המודיעין של משמרות המהפכה בים סוף, יבהירו להם שדפוס הפעולה השתנה, ושכדאי להם לשקול שנית את פעילותם.
"אי אפשר לגדוע את ידם"
בינתיים, גם התקיפה הישראלית הקודמת בתימן, השלישית בתוך חצי שנה, לא הצליחה לעצור את שיגורי הטילים והכטב"מים. למרות הפצצת נמלים, גוררות ותחנות כוח בניסיון לפגוע בכלכלת המשטר החות'י, אנשי ארגון הטרור מצהירים כי ימשיכו "לתמוך באחים בעזה". שר הביטחון ישראל כ"ץ איים כי "מי שמרים עלינו יד - ידו תיגדע", אך נראה שישראל מתקשה להטיל מורא על המדינה הענייה ביותר במזרח התיכון.
גוז'נסקי מציע ללמוד מהכישלון של ריאד ומזהיר מאשליה של פתרון צבאי מהיר. "תימן היא המדינה הענייה ביותר בעולם הערבי", הוא מסביר ומציין כי לא ניתן להביס אותם כלכלית. "למי שקורא לגדוע את ידם אין מושג מיהם החות'ים. אולי אלה אמירות פוליטיות לבייס, אבל זה מנותק מהמציאות. אתה לא רוצה להיכנס למלחמת התשה 2,000 קילומטר ממך ולהשקיע מיליארדים מול אויב שאין לו מה להפסיד".
הדרך היחידה שהוכחה בינתיים יעילותה היא זו שנקטה סעודיה – קניית שקט מהחות'ים. אבל כשמדובר בישראל, האופציה הזו לא קיימת וגם לא באה בחשבון. יתרה מכך, הסלמה ישראלית מול החות'ים עלולה לסכן את מדינות המפרץ, שחוששות כי תחת לחץ מוגבר, המורדים התימנים פשוט יחדשו את מתקפותיהם על תשתיות הנפט שלהן. "זה גורם סורר ובעייתי", מדגיש גוז'נסקי, "והוא לא הולך לשום מקום".
גם הערכות שהחות'ים יפסיקו את התקפותיהם עם סיום המלחמה בעזה מוטלות בספק. "אני לא בטוחה שבזאת תסתיים החזית החות'ית", מודה נסים-לובטון. "הם הפכו את עצמם בשנה האחרונה לנושאי הדגל של הסוגיה הפלסטינית וכבר הצהירו שימשיכו להתנגד לכל מדינה שתקדם מהלך של נורמליזציה עם ישראל. במובן הזה, אולי הם מכינים אפילו את השטח ל'יום שאחרי'. על הכוח שהם השיגו במצור על ים סוף הם בוודאי לא ימהרו לוותר. למרות הפגיעות החוזרות ונשנות בשלושת הנמלים הבין-לאומיים החשובים במחוז חודידה, עדיין משתלם להם בראייתם להמשיך את מה שהם עושים, ויש להם גם היכולת הצבאית לעשות זאת".
כל הפרטים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית