שלוש פעמים בין 2009 ל-2012 עמדה ישראל על סף תקיפה אווירית של מתקני הגרעין האיראני. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ושר החוץ אביגדור ליברמן דחפו לפעולה, אך בוושינגטון נשיא צעיר ושמו ברק אובמה הבהיר: "אל תעזו". גם ראשי מערכת הביטחון, בזה אחר זה, נכנסו ללשכת ראש הממשלה והזהירו מפני תקיפה ללא הסכמה מראש של ארה"ב, ואפילו בקרב שרי ה"מטבחון" התקשה נתניהו לגייס רוב. הסוף ידוע: ישראל לא תקפה את מתקני הגרעין ברפובליקה האיסלאמית, וכל התרחישים לגבי מה שיכול היה לקרות בעקבות תקיפה כזו נשארו במגירה.
עשור וחצי חלפו מאז, ומפת המזרח התיכון השתנתה בדרמטיות. חמאס, שגדל לצבא טרור, ספג פגיעה אנושה, מרבית היכולת הצבאית של חיזבאללה הושמדה ומשטר אסד קרס. צה"ל השמיד בסוריה את אחד ממערכי ההגנה האווירית המתקדמים בעולם, ועל כך מתווספת מתקפת התגובה הישראלית באיראן ב-26 באוקטובר, שבה הונחתה מכה קשה על מערך ההגנה האווירית האיראני ונפגעו יכולות הייצור של הטילים הבליסטיים. המשמעות היא שטהראן, על אתרי הגרעין שלה, חשופה כעת לפגיעות נוספות.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הציר השיעי, שנועד לחנוק את ישראל, קורס לנגד עינינו, אך הצנטריפוגות (סרכזות) בטהראן ממשיכות להסתובב בקצב מסחרר ומעשירות אורניום הרבה מעבר לקו האדום ששרטט נתניהו באו"ם ב-2012. אל תוך הקלחת הזו ייכנס בקרוב נשיא אמריקני חדש-ישן, שנתפס כמי שאצבעו קלה יותר על ההדק. בפעם הראשונה מאז התקיפה שלא הייתה ב-2012, האפשרות של מתקפת מנע על מתקני הגרעין מונחת שוב על השולחן - ואפילו בצה"ל מדברים בגלוי על ההיערכות למה שעשויה להיות המשימה הבאה.
"בתקיפה ישראלית באיראן צריך להביא בחשבון שלושה מרכיבים עיקריים", מסביר ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בשיחה עם מגזין N12. "המרכיב הראשון הוא עמדת ארה"ב, משום שגם אם אנחנו עושים מהלך במשותף עם האמריקנים וגם אם לא, אי אפשר לעשות אותו בלי תיאום עם האמריקנים או לכל הפחות אור ירוק מהם. המרכיב השני הוא היכולות המבצעיות של ישראל, ואם יש לה היכולת לעכב את התוכנית בצורה ניכרת, והשלישי – מה יקרה כתוצאה מהתקיפה".
"נראה שישראל יצרה מסדרון לתוך איראן"
בחיל האוויר מבינים שייתכן שיחזרו למרחב האיראני בקרוב מאוד, הפעם למשימה שלשמה התאמנו עשרות שנים. לראשונה לאחר יותר מחצי מאה נפתח בשמי המזרח התיכון מסדרון אווירי אל תחומי הרפובליקה האיסלאמית, כמעט נקי מאיומים – בעקבות התקיפות שהביאו להשמדת מרבית מערכות ההגנה האווירית מסוג SA בצבא אסד. במקביל מקפיד חיל האוויר על "תחזוקה שוטפת" של ההישג באמצעות תקיפות כמעט מדי יום של מעברי הגבול בין סוריה ללבנון. בצה"ל מעריכים כי המציאות האווירית החדשה תסייע בתקיפה עתידית על מתקני הגרעין באיראן.
"מנקודת מבטה של ישראל, נפילת משטר אסד וקריסת טבעת האש האיראנית משנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון ומשלימות את תהליך חזרתה למשבצת המעצמה האזורית", מסביר ראש המטה לביטחון לאומי לשעבר מאיר בן שבת, העומד כיום בראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית. "המסע שעברנו לכך מנקודת השפל האיומה של 7 באוקטובר ולאחר מלחמה רב-זירתית ממושכת – רק מוסיף לגודל ההישג". אך בן שבת ממהר להזהיר מאופוריה ומשאננות: "המהירות והעוצמה של השינויים שאנו עדים להם מחייבות אותנו לאמץ גישה זהירה, ספקנית. אשרי אדם מפחד תמיד".
הפרשן הבכיר של הוושינגטון פוסט, דייוויד איגנשיוס, תיאר זאת במאמרו בתחילת השבוע כ"נקודת החולשה הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית של איראן". שר הביטחון לשעבר יואב גלנט ציין בפני איגנשיוס כי "הראינו שאיראן פגיעה", ואמר לו כי התקיפות הישראליות ב-26 באוקטובר "פתחו חלון לפעול נגדה לפני שתייצר נשק גרעיני".
התקיפה, שהשתתפו בה 120 מטוסי קרב, נועדה להשאיר את איראן ללא הגנה מפני תקיפה עתידית בתחומיה. המטוסים פגעו במכ"מים להגנה אווירית, בסוללות נ"מ שמגינות על טהראן ובמפעלים חשובים לייצור דלק לטילים הבליסטיים. "כרגע אין הגנה אסטרטגית סביב טהראן", צוטט גלנט בוושינגטון פוסט. הפגיעה במפעלי הדלק המוצק צמצמה את קצב ייצור הטילים הבליסטיים האיראניים משני טילים ביום, בערך, לטיל אחד בלבד בשבוע: "נראה שישראל יצרה מסדרון שמוביל אל איראן ומספק נתיב ברור למטוסיה לפגוע בטהראן", כתב איגנשיוס.
האם איראן תשעט לפצצה?
בזמן שבתוך הצבא מעדכנים את התוכניות המבצעיות, החשש הוא שדווקא היחלשות בעלות בריתה של איראן תדחוף את מנהיגיה לפרוץ ליכולת גרעינית צבאית. דוח חדש של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) חשף כי איראן הגבירה באופן ניכר את יכולת העשרת האורניום שלה לרמה של 60% באתר פורדו, והיא מסוגלת כעת לייצר כ-34 ק"ג אורניום מועשר לרמה זו, לעומת 7–8 ק"ג בעבר.
"המציאות שנוצרה מציבה דילמות לא פשוטות להנהגה בטהראן וזו אחת מהן", מתאר בן שבת. "אין הכרח שאיראן תבחר באפשרות הזו, אבל בעניין הזה אסור להניח הנחות מקילות, במיוחד כששבים ומדברים שם על 'חיסול הגידול הסרטני הציוני' ומחזיקים בתוכנית גרעין ובאורניום מועשר ברמה של 60%. זה מחייב לגלות ערנות לתרחיש של פריצה לגרעין צבאי ולהיות מוכנים לסיכולו".
הערכת המצב בטהראן משתנה ככל שהציר השיעי מאבד מכוחו. "יש בוודאי קולות הולכים וגוברים באיראן בחודשים האחרונים שבאים ואומרים: מאחר שהציר נחלש, ומאחר שהרפובליקה האיסלאמית איננה יכולה לספק הרתעה אפקטיבית מול ישראל, לא באמצעות השלוחים שלה שנחלשו מאוד ולא באמצעות הטילים שברשותה, אולי באמת ההרתעה האולטימטיבית מול ישראל צריכה להיות בפריצה קדימה לנשק גרעיני", מסביר צימט.
עם זה, צימט מדגיש כי "החלטה על פריצה לנשק גרעיני היא עוד יותר מסוכנת היום, כי אין להם הגיבוי של חיזבאללה, טראמפ חוזר לבית הלבן ומערכות ההגנה של איראן הרבה יותר חדירות ממה שהיו בעבר. לכן אני חושב שלפחות בטווח הקצר הם ינסו להגיע לאיזושהי הסדרה עם האמריקנים, אבל אני בספק רב אם זה אפשרי, כי אני לא רואה כרגע נכונות מצד המנהיג העליון באיראן להסכים לוויתורים של ממש".
רגע המבחן של טראמפ
הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, שייכנס לתפקידו בעוד חודש, כבר החל לבחון אופציות לבלימת איראן: על פי דיווח בוול סטריט ג'ורנל, צוות המעבר שלו שוקל תקיפה אווירית – תפנית חדה מהמדיניות האמריקנית המסורתית של דיפלומטיה וסנקציות. בדיונים עלו שתי אופציות עיקריות: הראשונה – הגברת הלחץ באמצעות תגבור כוחות אמריקניים באזור ואספקת נשק מתקדם לישראל, כולל פצצות חודרות בונקר. השנייה – שימוש באיום צבאי ממשי להכריח את משטר האייתוללות לשנות כיוון, בדומה לאסטרטגיה שהפעיל טראמפ מול קוריאה הצפונית בכהונתו הראשונה.
"הנשיא המיועד טראמפ כבר הביע את דעתו על המשטר באיראן ועל הסכנות שהוא מציב לביטחון וליציבות בעולם", אומר בן שבת. "זה היה בקדנציה הקודמת שלו, ובינתיים תקופת ממשל ביידן רק המחישה את מגמותיה של טהראן, את האופן שבו ניצלה את הגישה הדיפלומטית שננקטה כלפיה ואת הנזק שזה חולל למעמדה של ארה"ב באזור. הלקחים מכך ברורים, והם יהיו בסיס טוב לתיאום הישראלי-אמריקני שנידרש לו בעניין איראן".
על רקע זה, ראש המל"ל לשעבר סבור כי ישראל תצטרך להראות לממשל האמריקני הנכנס שהשותפות איתה היא לא רק מימוש של מחויבות ערכית בין בעלות ברית, אלא גם "השקעה כדאית" לאחות הגדולה. לדעתו, ישראל צריכה למצב עצמה כמעצמה אזורית המסוגלת להוביל קואליציה של מדינות מתונות נגד איראן והאיסלאם הקיצוני: "טראמפ ירצה לראות את ישראל כעוגן של ארה"ב במזרח התיכון, חזקה ומנצחת, ולא תלותית ומהססת".
אל"ם (במיל') מתן כהנא, בעברו מפקד טייסת F16 וכיום חבר כנסת מהמחנה הממלכתי, סבור שעדיף שישראל לא תטפל בבעיה לבדה. "טראמפ מתנהג כמו השריף העולמי ונראה שאפילו לרטוריקה שלו לבדה יש השפעה על כל הזירה", הוא אומר. "מצד שני, כולנו מכירים את הבדלנות האמריקנית שלו ואת חוסר רצונו להתערב בקונפליקטים. אני מעריך שבגלל שאיראן גרעינית זו סוגיה שתשפיע על כל העולם, הוא יהיה שותף פעיל בהסרת האיום".
"לא זבנג וגמרנו"
מטוסי התדלוק שבלטו במתקפות ארוכות הטווח האחרונות של צה"ל בתימן ובאיראן – וכן מטוסי איסוף המודיעין וחמקני ה-F35 המתקדמים של חיל האוויר – מספקים לישראל יכולת תיאורטית לפגוע במתקני הגרעין מבלי להסתמך על ארה"ב, אם כי לא באותה חומרת נזק של המפציצים האמריקניים.
"אתה צריך להגיע לסביבת המתדלק עם המבנה שלך ולעשות את כל האקט של התדלוק", מסביר כהנא מניסיונו. "לעיתים נדרשים תדלוקים חוזרים כדי להבטיח שהמטוסים יוכלו לחזור בבטחה. אבל זה רק החלק הראשון של המשימה. המורכבות האמיתית מתחילה בשלב החדירה לשטח האויב".
חיל האוויר, מסביר כהנא, מגיע לתקיפה כזאת בעודף כוח ניכר: המטוסים הקדמיים "מקלפים" את סוללות הטילים האיראניות ומנטרלים איומי אוויר-אוויר, ורק אז הם יכולים להיכנס המטוסים הגדולים יותר ומטוסי התקיפה. "אתה רואה 'ארמדה' של מטוסים במערכות השליטה של הבקרה", הוא מתאר. "אתה לא רואה אותם בעיניים. אתה יודע שאתה עלול להתנגש בהם אם תעשה טעות. כל האלמנטים של התזמון פה חשובים הרבה יותר".
עם זה, כהנא מבהיר שתקיפת מתקני הגרעין של איראן היא משימה מורכבת בהרבה מהתקיפה האחרונה ברפובליקה האיסלאמית. "מי שמדמיין שבמטס אחד של לא משנה כמה מטוסים פוגעים בצורה משמעותית בגרעין האיראני – טועה", הוא אומר. "פגיעה כזו היא מערכה מתמשכת, היא לא זבנג וגמרנו. זה לא דומה למבצע שאתה עושה בכמה שעות, סוגר את הבסטה והולך לישון".
הבונקרים מתחת להרים
הקושי הגדול בתקיפת מתקני הגרעין האיראניים נעוץ בעומקם ובביזורם: המתקנים קבורים עמוק מתחת לפני הקרקע ומפוזרים ברחבי המדינה, באתרים מרוחקים זה מזה. ואולם בצה"ל מציינים כי המציאות האווירית החדשה שנוצרה – הכוללת נתיב גישה כמעט חופשי לשם – מספקת תנאים נוחים בהרבה לתקיפה מאשר בעבר. גם גלנט הדגיש בריאיון לוושינגטון פוסט כי "לישראל יש האמצעים לפגוע בנכסים איראניים בצורה מדויקת, כוחנית ומתוחכמת. במקרה הצורך לא נהסס לפעול".
תוכנית הגרעין האיראנית פרוסה על פני עשרות אתרים ברחבי המדינה ולא במתקן בודד. איראן הצהירה על 21 אתרים לפני הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, אך סבא"א גילתה שאריות אורניום מועשר באתרים אחרים, שלא דווחו. סביר להניח שקיימים מתקנים נוספים שטרם התגלו, ובהם מאוחסנים ציוד וחומרים גרעיניים.
המתקנים העיקריים של התוכנית הם נתנז ופורדו, שם מתבצעת העשרת האורניום. בשנה שעברה דווח כי איראן חופרת בנתנז מנהרות חדשות במעבה האדמה, בעומק של 80 עד 100 מטר. על פי מחקר שפורסם באפריל בביטאון מדעני האטום, רק הפצצות האמריקניות מדגם GBU-57 A/B, המכונות "אם כל מפצחות הבונקרים", מסוגלות לחדור עשרות מטרים של אדמה ובטון. אלא שגם יכולתן מוגבלת – לפי חיל האוויר האמריקני הן חודרות לעומק של עד 60 מטר בלבד. את הפצצות הללו, באורך 6 מטר ומשקל 12 טונות, אפשר לשאת רק במפציץ B2 ספיריט.
לצד נתנז ופורדו פועלים מתקן להמרת אורניום באספהאן, כור המים הכבדים באראכ שנסגר רשמית ב-2015, ואתר הניסויים בפרצ'ין. בטהראן פועלים מרכזי מחקר נוספים הקשורים לתוכנית הגרעין.
פורדו ופרצ'ין נבנו מלכתחילה בצלעי ההרים, עם מערכת של בונקרים ומנהרות שמקשה על תקיפה. בעבר דווח בתקשורת הפרסית כי במקרה של תקיפת נתנז, בפורדו תתבצע "פריצה גרעינית" לעבר פצצת אטום בתוך זמן קצר. מאז הפיצוץ שפגע במתקן העילי בנתנז ב-2021 האיצו האיראנים את בניית המתקנים התת-קרקעיים.
"האיראנים למדו את הלקח מהפרויקטים של העיראקים והסורים, שבתקיפה אווירית אחת הושמדו", מסביר כהנא. "יש הבדל בין לפגוע ביכולת העשרת האורניום האיראנית, שזה הדבר הכי רצוי, ובין פגיעה במדעני גרעין, שעל פי מקורות זרים אלה דברים שכבר מבוצעים ובוצעו. אם וכאשר תוכרז מלחמה על תוכנית הגרעין האיראנית, אני מניח שיהיה רצון לפגוע בכלל מרכיביה".
בעיה גדולה עוד יותר קשורה לכך שבניגוד לתוכניות הגרעין של עיראק וסוריה, שהתבססו על טכנולוגיה זרה, פרויקט הגרעין האיראני מקורו ביכולת מקומית שנרקחה במחשביהם - ובעיקר במוחותיהם - של המדענים והמהנדסים האיראנים. "כשאתה תוקף כור צרפתי במקרה העיראקי או בכור צפון-קוריאני במקרה הסורי, המדינה המותקפת נשארת ללא היכולת לשקם אותו בכוחות עצמה", מסביר צימט. "באיראן כל תשתית הגרעין היא מקומית – גם הידע, גם הטכנולוגיה, גם המדענים וגם המחקר באוניברסיטאות".
ההערכות הן שגם אם יותקפו חלק מהמתקנים החשובים ביותר, פיזור הידע והציוד על פני אתרים רבים יאפשר לאיראן להניע מחדש את תוכנית הגרעין משלב מתקדם יחסית. "מעורבות פעילה מצד ארה"ב תשפר מאוד את היכולת לפגוע בכלל מרכיבי הפרויקט", מדגיש כהנא. "להשתתפות אקטיבית של מערכות נשק אמריקניות יש השפעה אדירה. עם כל זה שיש לנו יכולות לא מבוטלות, לאמריקנים יש מכפילי כוח משמעותיים מאוד".
"איראן מקצרת זמן, טראמפ בלתי צפוי"
על רקע הטלטלות במזרח התיכון ופגיעותה הגוברת של איראן גוברים הקולות בישראל המדברים על "חלון הזדמנויות" היסטורי לפגוע בתוכנית הגרעין. אך מולם ניצבת המורכבות הטכנולוגית של הפרויקט האיראני והחשש לפריצה גרעינית בתגובה על תקיפה. "זה התרחיש היותר בעייתי עבורנו", מבהיר צימט. "אין החלטה איראנית אסטרטגית לפרוץ קדימה, למיטב ידיעתנו, אבל הם מתבססים על הסף הגרעיני ומקצרים זמנים, ואז אתה בדילמה אם לבצע מהלך צבאי שיכול דווקא לתת להם עוד יותר מוטיבציה לפרוץ קדימה".
מעבר לחשש שתקיפה תדחוף את איראן לפריצה לגרעין, התגובה שלה יכולה ללבוש צורות שונות. טהראן יכולה להגיב ישירות נגד ישראל או נגד בסיסים אמריקניים באזור: היא עשויה גם לפגוע בבעלות ברית של ארה"ב במפרץ, אם כי התרחיש הזה נראה היום סביר פחות לנוכח התקרבותה לסעודיה ולאמירויות.
"כל פגיעה כזו או כל עימות אזורי כזה יכולים להביא להשלכות שהן לא צבאיות-ישירות", מסביר צימט. "זה יכול להביא לעלייה במחירי הנפט, זה יכול להביא בתרחיש קיצוני גם להתערבות של גורמים אחרים כמו הרוסים. אבל התרחיש הבעייתי יותר, שאליו נערכו בעבר, מלחמה כלל-אזורית שבה כל הציר הפרו-איראני מגיב על תקיפה ישראלית באיראן, בעיקר באמצעות חיזבאללה – הדבר הזה רלוונטי פחות".
בצל התסריטים הללו ייתכן שייפתח גם חלון הזדמנויות דיפלומטי. צימט ספקן, אך אינו מוציא מכלל אפשרות שהגורמים הפרגמטיים באיראן יגיעו לכלל מסקנה שאינם יכולים לעמוד בארבע שנים של לחץ כלכלי אינטנסיבי, ויהיו מוכנים להגיע להסדרה עם האמריקנים. "טראמפ בלתי צפוי", הוא אומר, "ולכן אי אפשר להוציא מכלל אפשרות אפילו מצב שבו האיראנים מסכימים פחות או יותר לסטטוס קוו הנוכחי עם איזושהי התחייבות שלא לפרוץ קדימה לנשק, לא להעשיר אורניום ליותר מ-60%, לא לצבור חומר בקיע מעבר למה שהם כבר צברו. השאלה היא מה מרחב הגמישות של הצד האמריקני, ומאחר שזה טראמפ – קצת קשה לדעת".
כל הפרטים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.