כשנוסעים באזור גבול ישראל–ירדן ההבדל קופץ לעיניים. הצד הירדני כולו מואר בלילה ופורח ביום, וקל להבחין בשדות ובחקלאות בקרבת נהר הירדן. הצד הישראלי, מנגד, חשוף, צחיח ויבש – ובלילה חשוך ועגום הרבה יותר. הביקור בגבול לא משאיר ספק: הירדנים משקיעים המון באזור, בעוד ישראל רואה בערבה ובבקעה את החצר האחורית.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בבקעת הירדן חיים כ-7,000 יהודים. כאשר מחברים לכך את תושבי אזור מגילות ים המלח (עוד כ-3,000) מתקבלת תמונת המצב: כ-10,000 יהודים במרחב עצום אל מול כמעט 70 אלף פלסטינים. האוכלוסייה היהודית באזור הולכת ומתבגרת, היא לא גדלה, ויש פחות ופחות צעירים שגרים בקרבת הגבול היבשתי הארוך ביותר של ישראל. הרכב התושבים משפיע גם על רכיב חשוב מאוד בביטחון – היכולת להקים כיתות כוננות, לרגע שבו גם הגזרה הזו תתלקח, מה שמנסים לעשות ארגוני טרור רבים, בעזרת ידה הארוכה של איראן.
הזירה החדשה שמתפתחת ו"זולגת"
המתיחות הזו לאורכו של הגבול ניכרת ומשתנה מאז 7 באוקטובר, ובצה"ל עובדים על צעדים למניעת "7 באוקטובר" מכיוון מזרח. מאז אותו חודש אוקטובר תוגברה גזרת הבקעה בעוד גדוד שנועד לספק ביטחון. שניים מתוך שלושת הגדודים בגזרה הזו – אריות הירדן ולביאי הבקעה – הם גדודים מעורבים, ויש פעילות משותפת רבה ומוצלחת ללוחמים וללוחמות.
גזרת הבקעה נפרסת לאורך 217 קילומטר מתוך הגבול כולו, שאורכו 400 קילומטר. כוחות הביטחון מזהים שינוי גדול מאוד באזור, גם מבחינת המוכנות לטרור וגם מבחינת הברחת אמצעי הלחימה. אחת הזירות שמתפתחות בימים אלה היא גזרת גב ההר – אזור הכפרים טובאס וטמון, שמשקיפים על הבקעה ממזרח השומרון. מתקיים מאמץ ביטחוני גדול מאוד לבודד את יהודה ושומרון מהבקעה, שלא יועברו אמצעי לחימה מאזור השומרון לעבר הבקעה ושלא יבוצעו פיגועים.
המבריחים שהולכים על כל הקופה
עיקר ההברחות הוא של אקדחים, רובים, חלקי אקדחים ועוד: מדובר בציר איראני שמנסה לדחוף את הנשק ליהודה ושומרון. ההברחות מתבצעות בחציית נהר הירדן או דרך המעברים, כמו אלנבי וגשר שיח' חוסין. בתקופה האחרונה יש עלייה במספר ההברחות שמסוכלות – גם בשל איסוף מודיעין וגם בעקבות "טיפול" בשרשרת הבכירים שעוסקים בהברחות, מבריחים גם מיהודה ושומרון וגם מקרב ערביי ישראל.
בכמה מוקדים נחפרו תעלות נ"ט (נגד טנקים, שמשנות את תוואי השטח) שמפרידות בין יישובים פלסטיניים ליהודיים, כדי לנקז את התנועה ולמנוע מעברים פתוחים. במרחב הגבול כולו מתקיימת הרבה מאוד פעילות של סיורים, מארבים ותצפיות: ככל שמצליחים לסגור את ההברחות באזור הבקעה, כך המבריחים מנסים לרדת לערבה ולהבריח דרך ירדן משם, בצעד שמעיד על הרצון שלהם להוציא את ההברחות לפועל. למה המבריחים הולכים על כל הקופה ולא מפחדים? המתמטיקה פשוטה: על כל הברחה של נשק המבריח גורף עשרות אלפי שקלים. כמה דקות של פחד שוות להם את זה, אם ההברחה לא מסוכלת.
מכונית תופת נגד שופל צבאי
בזמן שמתנהל מאבק בתופעת ההברחות, מתקיימים מאמצים אחרים להצית אש בגזרה – למשל בדמות קיני טרור שמתפתחים באזור טובאס וטמון ובמחנה הפליטים פארעה: האזור הזה הופך, בהכוונת גורמי טרור, ל"תמונת ראי" של ג'נין ושל טולכרם – בגלל הקמה של גדודי מחבלים בכפרים הללו ועלייה במספר הניסיונות לבצע פיגועים מתוך שטחים אלה.
כוחות הביטחון מבצעים מעצרים רבים בגזרות אלו, גם בפעילות סמויה וגם בפעילות גלויה. בחודש שעבר חוסל מג"ד טובא של התארגנות הטרור המקומית וגם מחליפו חוסל. זו רק דוגמה אחת למאמץ הגדול לטפל בגורמים אלו, שנמצאים בקרב הגנה. כוחות הביטחון נתקלים בהתנגדות רבה מאוד בכניסה למקומות האלה: רק בשבוע שעבר הופעל מטען במכונית תופת כדי לפגוע בשופל של צה"ל שפעל בתוך כפר.
החסם שהפך למוקד לפיגועים
התארגנויות הטרור המקומיות יוצאות מפעם לפעם לבצע פיגועי ירי, בתדירות הולכת וגוברת: כך, למשל, חוליה מהכפר טמון ירתה על היישוב בקעות, וכוחות הביטחון פועלים לסגור מעגל סביב החבורה הזו. צעד אחר הוא הקמתו מחדש של חסם בקעות, כחלק מהבידוד בין הבקעה לשומרון. מדובר במרחב שבו מתבצעת תנועת המבריחים לתוך השומרון.
המחבלים מצידם הפכו את החסם למוקד לפיגועים: בתוך חודשיים בוצעו במרחב ארבעה פיגועי דקירה וירי. באזור יריחו, הטרור במחנה הפליטים עקבת ג'בר הגיע לשיאו במהלך השנה האחרונה – אך כעת מתחילה שם דעיכה, לנוכח הפעילות הביטחונית האינטנסיבית שם. במערכת הביטחון כבר רואים שם את השינוי.
יחידות התגובה המהירה והמגויסים החדשים
בעקבות מאורעות 7 באוקטובר חל שינוי בכל האבטחה סביב היישובים בבקעה וביישובים עצמם, עם גיוס של ההגמ"ר (הגנה מרחבית) כחיילים: מדובר ב-1,600 איש שפועלים 24/7 ככיתות כוננות ביישובים, וכעת עושים זאת מטעם הצבא. גם יחידת מתיל"ן (מודיעין, תצפות, יירוט ולוחמה ניידת) של מג"ב פועלת בגזרה הזו, הן בפעילות נגד ההברחות והן כצוות התערבות מהיר.
במקביל הוקמה יחידת ית"ם – יחידת תגובה מהירה – על בסיס תושבי האזור הכשירים ללחימה, בדומה לדפוס של לוט"ר (לוחמה בטרור) אילת, שהיא יחידה מקומית שנותנת מענה. עם זאת, הזדקנות האוכלוסייה מעלה את השאלה כיצד ייראו הכוחות המקומיים הללו בעתיד ומה יהיה מספרם.
צוותים משותפים של הצבא, השב"כ והמשטרה פועלים יחד באיסוף מודיעין אל מול שרשרת המבריחים גם בצד של ירדן וגם מאזור יהודה ושומרון, וגם במקרים שבהם מעורבים ערביי ישראל – כדי "לאטום" את ההברחות הללו מכל הכיוונים.
מהצד השני ניכר המאמץ הירדני למניעת ההברחות: הירדנים יוצאים לסיורים רבים ומסכלים בכל שבוע הברחות. חיילים רבים הוצבו בקו הגבול, סדר גודל של חטיבה ירדנית שלמה. בממלכה ההאשמית מוטרדים מהמצב בגבול, שבו הם מנסים לשמור על השקט ועל שיתוף הפעולה שמתקיים מאז הסכם השלום.
"שעון החול" שנועד להחזיר את השקט
אך למרות המאמצים הרבים, אין בכך די: אל מול ההברחות והחשש לזליגת טרור, התגבשו בישראל תוכניות להקים מכשול כמו זה שנבנה בגבול מצרים – להעתיק את המודל גם לגבול המזרחי של ישראל. הפרויקט הגדול של המכשול נקרא "שעון החול", והוא כולל חמ"לים של תצפיות, פריסה של מכ"מים, מצלמות, בלוני תצפית ורחפנים. מדובר בתוכנית שלמה וגדולה, שעלותה כ-3 מיליארד שקל. היא עדיין לא אושרה בממשלה והנושא עדיין נמצא בדיונים בתקופה הרגישה הזו. בצה"ל מאמינים שהקמת המכשול תהיה שינוי משמעותי.
עד שיוקם המכשול שמייחלים לו במערכת הביטחון, בינתיים מגדילים את סדר הכוחות בקרבת הגבול ומשפרים את האחזקה של הגדר. במקביל פורס צה"ל באזור עוד ועוד מצלמות וגם חוזר לשימוש במוצבי קו המים – המוצבים שנמצאים ממזרח לגדר אבל בתוך שטחה הריבוני של ישראל. הפעילות במרחב הזה כוללת תצפיות, מארבים וסיורים. נוסף על כך מתקיים כעת פרויקט של מיפוי נהר הירדן – על נקודות החדירה והמעברים שבו וכל השטח הצמוד לאורך הנהר – כדי להציב סיורים ותצפיות.
תמונת המצב מורכבת ומזכירה לרבים את הימים של "ארץ המרדפים", החדירות של מחבלי הפדאיון לפני 50 שנה ויותר שהעסיקו את צה"ל. ה"נוסטלגיה" הזו ניכרת גם בהקמתם מחדש של מוצבי קו המים, שעלו לקרקע בשנות ה-70 של המאה הקודמת כדי לזהות ולהדוף את הפדאיון. כעת הכוחות שניצבים מולם שונים, אבל הניסיונות להבעיר את הגזרה דומים. המגמה העמוקה היא שינויים רבים, לצד היערכות לאפשרות שהטרור יגבר – מכמה כיוונים יחד – וזרם ההברחות מירדן יגבר גם הוא. המציאות כאן בחצר האחורית של ישראל ממתינה להחלטות, ולמכשול שיקשה על כל מבריח תאב בצע לחמש את הטרור בהכוונת איראן.
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.