ב-7 באוקטובר, זמן קצר אחרי שהחלה מתקפת הפתע הרצחנית של מחבלי חמאס ביישובי העוטף, קיבל עו"ד מיכאל צור בן ה-60 שיחת טלפון והוקפץ למילואים. מרגע שהתברר שהאירוע הפעם חריג בסוגו ובהיקפו, הוא כבר נקרא אל הדגל. אך מהר מאוד חש צור שבניגוד להליכים רגישים שהיה מעורב בהם בעבר, הפעם יש לשיקולים הזרים תפקיד דומיננטי במגרש, על חשבון המטרה העליונה: השבת החטופים משבי חמאס.

"מאוד הופתענו ביום שבת הארור, כולנו לא היינו מוכנים והתגובות היו ועדיין מאוד אמוציונליות – כך גם תהליכי קבלת ההחלטות שנעשו מתוך פאניקה וזעם", מספר צור – שהיה מעורב ומעורה בתהליך המשא ומתן, בנסיבות שהוא מעדיף שלא לפרט מתוקף רגישות הדברים – בריאיון למגזין N12. "באותה נשימה אני יכול להגיד שלנהל את התהליך תוך כדי השפלה ואיומים על חמאס לא בהכרח מקדם אותנו, אלא יוצר את האפקט ההפוך – והתוצאות מדברות בעד עצמן".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

עו"ד צור, שנחשב למומחה בין-לאומי לניהול משא ומתן ומצבי משבר, מדבר על כך שלהבנתו המקצועית היה אפשר להגיע לידי עסקה הומניטרית כבר בימים הראשונים – אך היא התפספסה. "יש ילדים, זקנים ונשים שנחטפו לרצועת עזה והיה צריך לשכנע את חמאס ולהשפיע עליו שיחזיר אותם כבר בימים הראשונים", הוא אומר. "בהתחלה הם התכחשו לחטיפת הילדים והנשים. אחרי זה הוכחנו שהם חטפו אותם, כי פחדנו שהם 'יעלימו' אותם. ואז אתה בא ואומר, 'בואו נעשה עסקה מהירה'. ביום שבת הייתה המתקפה ובשבוע העוקב זה כבר היה יכול לצאת לפועל", הוא ממשיך בטון מתוסכל בצל תחושת הפספוס.

מיכאל צור, מומחה למשא ומתן
"לצערי, אני לא יכול להגיד שמדינת ישראל עשתה כל שביכולתה". מיכאל צור

אז למה זה לא קרה?
"אנשים פה חושבים בצורה של 'או-אויזם' – או אנחנו או הם – ולא 'גמגמיזם', גם וגם. כל כך הושפלנו, ואנשים שמגיעים מתחומי הביטחון עברו לשלב הנקמה. אחד מקווי המחשבה היה שאם הם יחזירו חטופים, לא תהיה לנו לגיטימציה לתקוף אחר כך: אנחנו רוצים למגר את חמאס, וצה"ל כבר התחיל להתפרס. אני לא יודע אם עד היום הוכרזה מלחמה במדינה כפי שמחויב בנוהל על פי חוק. בתחושה שלי מי שהכריז על כך היה התקשורת".

אז מה היינו צריכים לעשות אחרת לדעתך?
"להציג את התמונות לעולם, למנף אותן נכון וכמובן לנהל משא ומתן. בנט צוטט כמי ששואל: 'למה להיות צפויים ולתקוף עכשיו? היינו יכולים לדרוש כניסה של כוחות ממדינות ערב לתוך עזה כדי ליצור פירוז'. להבנתי, אז וגם היום, היינו יכולים להשיג הישגים הרבה יותר משמעותיים בארץ וגם במינוף ההשלכות של המתקפה הרצחנית".

הצעת המצור של בנט מסוף חודש אוקטובר:

אז אתה אומר שהיה חיפזון.
"איזו שאלה. לשיטתי, ממש נחפזנו. נראה לך שבחמאס לא חיכו לכניסה של צה"ל? 15 שנה הם תכננו את זה. אז בשביל מה לפעול מיד? לא הבנתי למה היה צריך לפעול מיד, למעט הצורך המיידי להדוף את המתקפה. יש כלל ברזל בכל עולם האינטראקציה הבין-אישית, עולם המשא ומתן – מי ששולט בתהליך, שולט בתוצאה. חמאס שלט בתהליך והחליט מתי לתקוף. לצערי הרב, במקום לנקוט פעולות שמעבירות את השליטה אלינו כצבא וכמדינה, אנחנו עדיין בסיטואציה שבה אנחנו ריאקטיביים במקום פרו-אקטיביים, כך שניתן לראות שיחיא סינוואר ומוחמד דף הם עדיין אלה שמנהלים את התהליך".

"הם לא דמיינו שהם יגיעו להישגים כאלה, שממש ערערו בצורה משמעותית את מיצובה של מדינת ישראל, וכל זה בגלל שלדעתי לא השכילו כבר בהתחלה לנהל את המשבר הזה בצורה מקצועית", טוען צור. "האירוע נוהל – ובמידה כזו או אחרת עדיין הוא מנוהל – בידי אנשים ללא הכשרה מקצועית מוכחת בתחום. למזכ"ל אש"ף לשעבר סאיב עריקאת, שכבר לא איתנו, היה דוקטורט במשא ומתן, כך שבמשך 30 שנה הוא ניהל איתנו תהליכי מו"מ".

תיעוד חדש של מוחמד דף שהציג דובר צה
צור: "דף וסינוואר עדיין מובילים את התהליך"

בניסיון להמחיש את חוסר המקצועיות, מדגים צור: "לא היו נותנים לך לנהוג באוטובוס או לבצע ניתוח באנשים כשאין לך רישיון לזה או ההכשרה המתאימה, נכון? אז איך אתה שולח אנשים למשא ומתן כשאין להם את ההכשרה הזו? לצערי הרב, אנשים לא הפנימו עד היום שמדובר בפרופסיה, במקצוע לכל דבר, ולכן יש צוותי משא ומתן".

הוא נולד בירושלים בתחילת שנות ה-60 כבן הזקונים למשפחה של ארבעה אחים, גדל בבית שמדברים בו שבע שפות ופיתח אהבה וסקרנות לסביבה הרב-גונית שבתוכה גדל. אך כבר בגיל צעיר מאוד הרגיש צור שהוא חריג בנוף, שהוא לא כמו כולם. "בכיתה א' הבנתי שהילדים קוראים וכותבים, וראיתי שזה אצלי לא עובד. אז עברתי לדיבור ושכללתי את המיומנות הזו", הוא נזכר.

"הקדוש ברוך הוא לקח ממני את הקריאה והכתיבה בגלל היותי דיסלקט, אבל הוא איזן את זה באופן שנתן לי זיכרון ולשון. סיימתי את התיכון בהצטיינות – אבל חברתית ולא לימודית". את יכולות הדיבור והשכנוע המיר צור לקריירה מרשימה: תעודות ההוקרה שקיבל אחרי שליווה משברים רגישים ממוסגרות על הקירות של מרכז שקלא וטריא שהקים בהרצלייה פיתוח – מקום שבכניסה אליו מרגישים כאילו מגיעים לארץ אחרת, ארץ המשא ומתן.

מיכאל צור, מומחה למשא ומתן
"האירוע נוהל – ובמידה כזו או אחרת עדיין מנוהל – בידי אנשים ללא הכשרה מקצועית מוכחת בתחום". צור

צור מציע בשיחה שבעה עקרונות בסיסיים למשא ומתן בסיטואציה המורכבת שבה אנחנו נמצאים:

  1. לנקות את השטח: "לוודא שאין תאים של נוח'בה. אחרי המתקפה שחטפנו, צריך קודם כול להדוף. אחרי שהסתיים האלמנט של הקרב, מה שנמשך עוד יום או יומיים כי היו שם עוד תאים כאלה ואחרים".
  2. לקבל תמונת מודיעין ברורה: "בכאוס יש רב-סרן שמועתי. בואו נבין כמה באמת נחטפו, על מה אנחנו מדברים. מאות, אלפים, שניים? אתה לא מנהל משא ומתן כשאתה לגמרי בערפל, תמיד יש עוד משתנה".
  3. להשתמש בדעת הקהל כדי ליצור לגיטימציה: "אתה מביא את כל העולם, שולח את כל צוותי התקשורת בעולם לבארי, לנחל עוז, שיצלמו בלייב מה יש שם, כשהגופות של המחבלים עוד שם, שיריחו קצת את הריח. התמונות של הדם על הקירות שראיתי שם לא ייצאו לי בחיים מהראש ומהתודעה. אתה מראה את זה לעולם ואומר להם, 'תשפטו בעצמכם ותבינו עם מה אתם מתמודדים'".
    מראות הרס בנחל עוז לאחר המתקפה ב-7 לאוקטובר (צילום: Mishel Amzaleg, לע
    "הייתי מביא את כל העולם, שולח את כל צוותי התקשורת בעולם לבארי, לנחל עוז". ההרס בנחל עוז|צילום: Mishel Amzaleg, לע"מ
  4. להפעיל מנופים: "יום-יומיים אחרי האירוע, כשהריח של הדם עוד עומד באוויר, דת היא המנוף הכי משמעותי לחמאס. אתה מפעיל מנופי דת, כי מה שהם עשו מבחינה דתית זה חטא, ואתה אומר: 'תראו מה עשיתם'. כשהאקדח על השולחן הוא הרבה יותר מאיים מאשר כשאתה יורה בו. אז היה האיום של 'אנחנו נכנסים לעזה'. בשלב הזה, כשחמאס זחוח מרוב ה'הצלחה', ובצדק, מתחיל להיות מופעל עליו לחץ. התקשורת מראה את הזוועות: מה הם עשו? אלה לוחמים? הם באו ורצחו אזרחים בבתים שלהם. נכון, הם השתלטו גם על בסיסי צה"ל. אבל הם הגיעו וירו באנשים בבתים שלהם, ירו בתינוקות ואנסו. זה כמו שאתה נכנס לקניון ויורה בכל האנשים, מה ההישג? איך אתה מצדיק את זה?"
    ישיבת קבינט המלחמה במהלך מלחמת חרבות ברזל (צילום: קובי גדעון , לע
    "לא נתנו לצוותים לעבוד". ישיבת קבינט המלחמה במהלך מלחמת חרבות ברזל|צילום: קובי גדעון , לע"מ
  5. לזהות את המתווך: "אחרי שאתה מפעיל את המנופים, אתה מזהה מי המתווך הרלוונטי – Talking to the right person. האם אני שולח את האדם הנכון והאם אני מדבר עם האדם הנכון? האדם הנכון, בעיקר במצבי קיצון, הוא אף פעם לא מקבל ההחלטות – לא מדברים ישירות עם סינוואר אלא עם מישהו שיכול להגיע אליו ולהשפיע עליו או על מנגנון קבלת ההחלטות שלו. לא בטוח שלשלוח את ראש המוסד, עם מה שמייצג המוסד או כפי שנתפס המוסד הישראלי, זה הדבר הנכון. חשוב ליצור אווירה ולא אוויר-רע. ברור שבסיטואציה הזו הסיכוי לדבר עם סינוואר מוגבל וצריך לוודא שהמתווך אמין ומהימן ככל האפשר". 
  6. למצוא את "האדם הנכון": "אחרי שמחליטים לעשות עסקה מהירה, מחפשים את האנשים שמתאימים לזה. זה צעד בונה אמון, שאחר כך מאפשר להניע מהלך רחב יותר. אם העסקה יוצאת לפועל, אתה יודע שדיברת עם האדם הנכון, ואתה משפר תוך כדי תנועה את המודיעין שלך. החוכמה הייתה ליצור דה-לגיטימציה לחמאס בשלב הזה, ועשינו הפוך. 
  7. לחשוב באופן אסטרטגי וארוך טווח: "איך מוודאים שאירוע מהסוג הזה לא קורה שוב ומונעים הישנות שלו כדי להשיב את תחושת הביטחון בחזרה לשגרה".
    הצלב האדום (צילום: ap)
    רכב של הצלב האדום שהוביל חטופים ששוחררו בעסקת השבויים לפני חצי שנה|צילום: ap

אז מי זה הגוף הנכון, האדם הנכון בתוך התסבוכת שנעה בין דוחה, וושינגטון וקהיר?
"מי משפיע על סינוואר ומעורב בעזה כבר 40 שנה? מצרים. זו המדינה היחידה, גם נכון לעכשיו, שיכולה להשפיע על הרצועה. כל הסיפור של קטאר וארה"ב – הידע וההשפעה שלהן מוגבלים, כמו שראינו. כמובן יש להן אינטרסים, והסיבה היחידה שהן עדיין בתמונה היום היא הנושא הכלכלי – הכסף והיכולת לשקם את עזה בעתיד".

מה ההשלכות של פעולה ברפיח על מאמצי המשא ומתן?
"ברור שכשמתנהלת מלחמה לא צריך להיות גאון כדי להבין שיש לזה השלכות על תהליך המשא ומתן. הוא לא מתנהל בתקשורת. הייתי אומר: בוא נהפוך אותם לשותפים, 'אתם, המצרים, הייתי רוצה להתייעץ איתכם'".

לתחושתך ניסו למנוע ממי שכן יש לו הידע להוביל את זה?
"לתחושתי מנטרלים אותם ומרחיקים אותם, אפילו ביד מכוון. גם עכשיו".

יחיא סינוואר (צילום: Ali Jadallah/Anadolu Agency , Getty Images)
צור: "נראה שמצבם של חמאס, סינוואר ודף רק הולך ומשתפר"|צילום: Ali Jadallah/Anadolu Agency , Getty Images

בזמן שבישראל מפמפמים שוב את חידוש המגעים לעסקה לשחרור חטופים, צור מביע פסימיות שיש סיכוי שזו תצא לפועל. "בכל פעם שאומרים משהו, נותנים תחושה שמתניעים תהליך. בפועל לא נותנים באמת לעבוד ואין כלום חוץ מתחושה של הישרדות פוליטית".

עד לא מזמן הייתה תחושה באוויר שאולי היינו קרובים, שהיה סיכוי שעסקה כזו תצא לפועל.
"ניצן אלון, שאין ספק שהוא בסוד העניינים, כבר צוטט אצלכם כמי שאומר שעם הממשלה הנוכחית לא תהיה עסקה. ברור לך שאי אפשר לנצח את חמאס, אין חיה כזו. זה כמו שאני אגיד שאני אבנה לך בית על הירח".

כמעט שמונה חודשים מאז השבת השחורה, צור מכריז בצער: "אנשים לא מבינים מי זה סינוואר". הוא מצביע על הטעויות שבעיניו נעשו ומסביר איך היה צריך לפעול אחרת: "אם היית רוצה לנהל משא ומתן, אתה מגיב בצורה סינווארית, דרסטית. עוד לפני הכניסה לעזה, אפשר לפעול בדרכים מאוד אלימות וכוחניות, בתגובה עצימה בתוך בתי הכלא, כדי להרחיק את סינוואר מההישגים שרצה להשיג. אם בוחרים בפעולות כאלה, הן צריכות להיעשות ממש בשעות ובימים הראשונים, כי לאחר מכן רמת הלגיטימציה שלהן יורדת. הוא יודע שלא נעז לעשות את זה כי הוא למד אותנו 22 שנה ויודע שיש פה אנשים שלא יעזו".

למרות הביקורת שצור מטיח במקבלי ההחלטות, שמגיעה מעומק ליבו, הוא מצטייר כמי שנמנע מלעסוק באיזה צד במפה הפוליטית צודק. "אני איש מקצוע ומשא ומתן ולא עוסק בפוליטיקה, אלא ביכולת לקבל אחריות לסיטואציה, ובוא נראה מה אתה מוכן לעשות", הוא מבהיר. "אם יש לך אחריות, יש לך גם מוטיבציה, וככל שאתה עסוק בלהאשים את האחר או להתחמק מהאחריות – זה מפחית באופן ישיר את מידת המוטיבציה שלך לפעול".

אפשר לממש את שתי מטרות המלחמה שהוגדרו – מיטוט חמאס והשבת החטופים – או שהן, לפחות בטווח הקרוב, באות זו על חשבון זו?
"זה כמו שאני אגיד שהמטרה שלי היא לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר להגיד: 'המטרה שלי היא גם להיכנס לים וגם להישאר יבש'. אתה נכנס לים ולא יכול להישאר יבש. זה נשמע כמו סלוגן של יועץ תקשורת כדי להרגיע את הציבור שאנחנו עושים מהלך. וככל שיגידו, 'כן, הינה, עובדה שעשינו את ההסדר הראשון לעסקת חטופים' – הם כבר הסכימו הרבה לפני כן. להפך, שילמנו על זה הרבה יותר מכפי שהיה אפשר קודם".

הלחץ הצבאי מקדם סיכוי לעסקה?
"תראי לי אחד שחזר בגלל לחץ צבאי. אני לא מוצא קשר בין הפעילות הצבאית להחזרת החטופים. יש קשר ל'כן מיטוט, לא מיטוט' ולפגיעה בתשתיות של חמאס ובעוד מחבלים. אולי לפעולה הצבאית יש מטרות של פגיעה בתשתיות, אבל אני לא מצליח לראות מה הקשר בין המלחמה להחזרת החטופים".

שריפת אוהלים ברפיח (צילום: רויטרס)
"לא צריך להיות גאון כדי להבין שיש לזה השלכות על תהליך המשא ומתן". פגיעה ישראלית ברפיח|צילום: רויטרס

בזמן שחמאס ממשיך לדבוק בדרישה לסיום המלחמה כתנאי לעסקת חטופים, צור לא רואה אפשרות אחרת על הפרק. "הם היו מוכנים בהתחלה לדבר על הפסקת אש ולא הפסקת המלחמה. אבל הם מקבלים בינתיים סיוע – קיבלו נמל, סיקור תקשורתי. למה שהיום הם יסכימו למשהו אחר? נראה שמצבם של חמאס, סינוואר ודף רק הולך ומשתפר. כל מה שהם רצו הם מקבלים, ולחמאס לא ממש אכפת שעזה נהרסת, כתפיסה הם משתמשים באזרחים כמגן אנושי, ומאוד מצער שהעולם מסרב להבין שצה"ל הוא צבא ערכי מאוד, שנאלץ להילחם בארגון טרור שכאג'נדה החליט להשתמש בבתי ספר ובבתי חולים, בידיעה שזה ייתפס נורא מבחינה תקשורתית".

מה כן יניע עסקה?
"מה שיכול להניע את האויב בשלב הזה הוא השיקום של עזה, כדי שייתפס כמי שדואג לתושבים. ברגע שיבינו שמתחילים להתעסק ב'יום שאחרי', אם מישהו היה חושב על זה, זה לחלוטין יכול להיות מנוף לחץ".

צור מישיר מבט אל המציאות בכאב ואומר: "אילו היו מאפשרים לאנשי מקצוע שעוסקים בניהול משברים כפרופסיה לנהל את האירוע הזה ולתת את האימפקט שלהם – מדובר באנשים שזו עבודתם היומית – אני מאמין שהיינו בסיטואציה שונה מהותית. זה לא ברמת החוכמה שבדיעבד".

כוחות צה
"נראה לך שבחמאס לא חיכו לכניסה של צה"ל?" חיילים בעזה, ארכיון|צילום: דובר צה"ל

רגע לפני שהריאיון מסתיים, צור – שליווה מצבי משא ומתן הרי גורל – מדבר על הכאב שמלווה אותו, על התחושה הקשה שהוא נושא כנטל על כתפיו. כמי שהיה שותף למשא ומתן, הוא חש שמנטרלים אותו ואת שותפיו, וכך הוא חטא למטרה. "המקצוע שלי הוא להחזיר את החטופים, ולא החזרתי. לא משנה מהן הנסיבות, אנחנו כמדינה נכשלנו בעניין של החזרת החטופים", הוא אומר.

"אין לי מילים להסביר את עומק השבר והצער בתוכי על זה שכל חטאם של אזרחינו וחיילינו היה שהם הלכו לישון בשישי בלילה במיטה שלהם. מחמאס אני לא מופתע, הם הבטיחו שיטבחו. הם האויבים שלנו ושונאינו. הקושי שלי הוא עם התגובה שלנו, וככל שהזמן נוקף – כך אני מאוכזב מהמערכת ומעצמי", הוא מודה. "בעיקר מאוד עצוב. לצערי, אני לא יכול להגיד שמדינת ישראל עשתה כל שביכולתה כדי להשיב את החטופים, ממש לא". 

כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה.

תגובות לשכת רה"מ והמוסד על הכתבה טרם התקבלו ויפורסמו כאשר יתקבלו.