קשה לתפוס את גודל האסון שאירע לילדים שאבותיהם נפלו. אבל נראה שמכתביהם של הילדים לאבא שאיבדו מצליחים להמחיש, ולו במעט, את כאב האובדן, ואת ההבנה שהחיים שלהם כבר לא יהיו אותו דבר. אופק שמעיה בן ה-18 כותב לאביו קובי, שיצא ב-7 באוקטובר להחזיר את בנו אושר החייל מהבית למחנה רעים – אך נרצח בזרועותיו אחרי שנתקלו השניים במחבלים. זוהר שחר בת ה-14 כותבת לאביה ירון, רבש"ץ קיבוץ ניר יצחק שנפל בשבת השחורה, ואסול בת ה-20 כותבת לאביה רב-סמל בכיר לוטפי נסראלדין, שנפל במבצע "עופרת יצוקה". 

משפחת שמעיה (צילום: באדיבות המשפחה)
"היית עמוד התווך של הבית". משפחת שמעיה|צילום: באדיבות המשפחה

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן 

"לא ידעתם מה טומן לכם הגורל" | אופק שמעיה כותב לאביו קובי ולאחיו אושר ז"ל

אבא יקר שלי,

הכרת והכירו אותך הרבה אנשים, אבל אף אחד לא הכיר אותך כמוני. זכיתי לגדול במחיצתך 18 שנים וחצי, ובהן דאגת, אהבת, הרעפת, הצחקת, ומדי פעם גם כעסת. אתה תמיד תהיה אבא שלי, ואני הבן שלך. בשבת השחורה ב-7 באוקטובר 2023 התהפכו השמיים, ואתה ואושר אחי היקר נרצחתם בכניסה לבסיס רעים. אושר ביקש לחזור מהבית לבסיס, ואתה, אבא, נענית לבקשתו. יצאתם לדרככם בלי לדעת מה טומן לכם הגורל.

"נפל עליי תפקיד, מבלי שביקשתי, והוא למלא את החוסר שלך ושל אושר. שלחו לנו כוחות מלמעלה"

אבא שלי, אני אוהב אתכם ומתגעגע המון. נפל עליי תפקיד, מבלי שביקשתי, והוא למלא את החוסר שלך ושל אושר. אתה היית עמוד התווך של הבית, ואושר, אחי הגדול, המודל להערצה שלי ושל אחותי אלין. החבר הכי טוב של אימא. ואתה, אבא, כל כך חסר לאימא, אבל אימא לביאה ואנחנו לומדים להתמודד.

אני רק מבקש שתשלחו לנו כוחות מלמעלה.

תודה שאני קיים בזכותך. לעולם לא נשכח אתכם.

אופק שמעיה

משפחת שמעיה (צילום: באדיבות המשפחה)
"לא ידעתם מה טומן לכם הגורל". אושר שמעיה ואביו קובי ז"ל|צילום: באדיבות המשפחה

סיפור הירצחם של קובי שמעיה ובנו אושר ז"ל

אופק בן ה-18 לומד בבית הספר הטכני של חיל האוויר. הוריו הם קובי ז"ל ואבלין, ואֶחיו הם אושר ז"ל, הבכור, שהיה בן 20 כשנפל ב-7 באוקטובר, ואלין, שלומדת בבית ספר יסודי. קובי גדל בשכונה ג' בבאר שבע ועבד כנהג משאית, ואבלין עבדה בסיעוד וטיפלה בקשישים.

ערב שמחת תורה, סמל אושר שמעיה, חייל במפקדת אוגדת עזה, ביקש להשתחרר לכמה שעות כדי לבלות בחיק משפחתו. הוריו נסעו לאסוף אותו מהבסיס, הסיעו אותו הביתה, ומשם הלך לבקר את חברתו - יום שגרתי לחלוטין.

למוחרת בבוקר, בשבת השחורה, נשמעו אזעקות. אושר ביקש מאביו שיסיע אותו חזרה לבסיס, וקובי נענה לבקשתו. בדרך שמרו האב והבן על קשר עם אם המשפחה והילדים באמצעות הודעות. ההודעות האחרונות בינם היו "אני אוהבת אותך", מאבלין לאושר, ואושר השיב: "אני גם אותך, אימא", עם אמוג'י לב.

אושר נרצח באותו יום קשה. גופת אביו קובי נמצאה רק ימים אחר כך, לאחר שנחשב נעדר. נפוצו שמועות שמצאו את קובי עם אושר, שהם נרצחו מחובקים, ומי שמצא אותם זיהה אותם כי הכיר אותם, עטף אותם בשקית וציין את שמותיהם. משם הועברו גופותיהם למחנה שורה ברמלה.

משפחת שמעיה (צילום: באדיבות המשפחה)
"מבקש שתשלחו לנו כוחות מלמעלה". אושר וקובי ז"ל יחד עם אופק ואלין|צילום: באדיבות המשפחה

ערב קודם לכן הייתה משפחת שמעיה מאושרת וחמה, חמש נפשות. כעת נותרו רק האם ושני ילדיה, עצובים וכואבים.

לזכרם התקיים טורניר כדורגל, שאושר כשחקן כדורגל אהב. אביו קובי נהג ללוותו למשחקיו. בטורניר נכחו ראש העירייה, שחקני הפועל באר שבע ואנשי חברת כיוונים. על אושר אומרת אבלין: "הוא היה ילד מדהים שכולם אהבו, תמיד צוחק ושמח. הוא נתן כבוד לכולם - להורים, למורים ובצבא. הבן הבכור שלי היה החבר הכי טוב שלי".

"הצלת אותנו, אתה הגיבור שלי" | זוהר שחר כותבת לאביה ירון ז"ל

היי, אבא, מה שלומך? אני מקווה שאתה בסדר שם איפה שלא תהיה. האמת שאני די בטוחה שאתה בסדר, כי אתה תמיד מסתדר בכל מקום ועם כל אחד. כולם אוהבים אותך. יש בך קסם כזה מיוחד.

בכל מקרה, אני... אתה יודע... כמו שאתה היית אומר כשהיו שואלים אותך אחרי שסבתא נפטרה, חודש לפני שהלכת לי בעצמך.

אבא, אני חייבת לספר לך שאני בבית ספר חדש כבר כמה חודשים וזה לא קל, אבל זה בסדר. בהתחלה היה ממש קשה, עכשיו זה נהיה די סבבה, כי כבר יש לי חברים חדשים, כיתה חדשה, מורים - ומלא מקומות חדשים לראות ולהיות בהם.

"היום אופיר ביקשה מאימא לשמוע הודעות קוליות שלך, כי היא כבר שכחה איך אתה מדבר. אני כמעט בכיתי כששמעתי את זה"

לפני כמה חודשים נסעתי לבד עם עוד שני חברים לתל אביב להופעה של בלולו. חשבתי לעצמי שאם היית פה היית מתחרפן מזה שנסעתי לבד להופעה בתל אביב, אבל בכל מקרה ההופעה הייתה מטורפת.

הבנות גם ממש גדולות, הן מהממות (כמו תמיד), הן משגעות את אימא וסבתא לפעמים, אבל גם אני קצת. היום אופיר ביקשה מאימא לשמוע הודעות קוליות שלך, כי היא כבר שכחה איך אתה מדבר. אני כמעט בכיתי כששמעתי את זה. כנראה אני שכחתי שאתה היית איתי 14 שנים ואיתן רק 6 ו-7, אז אין לכם כל כך הרבה חוויות ביחד כמונו. אה, וכמעט שכחתי שיש לך מחר יום הולדת! מזל טובבבב. אוהבת אותך הכי בעולם.

אבוש, אני מתגעגעת אליך ברמות מטורפות. אתה אפילו לא יכול לתאר כמה. אתה לא מבין כמה קשה בלעדיך. בלי הצחוק שלך, החיוך שלך, הבדיחות, החידות, המוזיקה, הנסיעות, הספורט. כל כך הרבה דברים שפשוט אי אפשר בלעדיך. זוכר שרצינו לטוס להופעה של בילי אייליש (אני רציתי ואתה זרמת) ואז לאיזה משחק כדורגל או משהו? אבל עכשיו אני לא יכולה לשמוע אותה בלעדיך, או את אמינם, שאתה הכרת לי. אתמול מצאתי את עצמי בוכה מהשיר Mockingbird, שבמקרה היה השיר הראשון שהכרת לי. שמענו אותו יחד בדרך חזרה מבאר שבע אחרי איזו בדיקה.

ירון שחר (צילום: באדיבות המשפחה)
"מתגעגעת אליך ברמות מטורפות". ירון שחר ז"ל יחד עם בתו זוהר|צילום: באדיבות המשפחה

אבא, אני מתגעגעת אליך. אין יום שעובר ואני לא חושבת עליך ועל מה היית עושה או אומר אם היית פה איתי. אין יום שאני לא חושבת על מה שעבר עליך שם באותו יום, על כמה הצלת אותנו ואת כולם. אתה הגיבור שלי, אין ספק. אתה החבר הכי טוב שלי, האבא הכי טוב שאפשר לבקש. זכיתי ל-14 שנים מושלמות, וחבל ושלא יותר.

אוהבת אותך הכי בעולם ויותר מכולם,
זוהר

סיפור הירצחו של ירון שחר ז"ל

ירון שחר נולד ב-1972 וגדל והתחנך בקיבוץ רעים. הוא נשאה לאישה את עינת, בת קיבוץ ניר יצחק, והיה אב לשלוש בנות, זוהר בת ה-14, ענבר בת ה-9 ואופיר בת ה-7. ירון לא היה איש צבא, חבריו מתארים אותו כאיש של שלום וחברות. בשנתיים האחרונות קיבל עליו את תפקיד רבש"ץ הקיבוץ.

ירון שחר (צילום: באדיבות המשפחה)
"יש בך קסם כזה מיוחד". ירון שחר ז"ל יחד עם בתו זוהר|צילום: באדיבות המשפחה

ב-7 באוקטובר, לאחר מטח הרקטות הראשון בשבת השחורה, קיבל ירון טלפון, הקפיץ את כיתת הכוננות ויצא מתוך תחושת מחויבות ושליחות להגן על קהילת קיבוץ ניר יצחק ועל משפחתו. עינת ובנותיו נותרו נצורות בממ"ד שעות ארוכות. לאחר שעות מספר הספיקה עינת אשתו לראות אותו עומד מחוץ לביתם טרם נפילתו בצוהרי אותה שבת בקרב על הגנת הקיבוץ. 

"מהרגע שהלכת לי נפער בי חור" | אסול נסראלדין כותבת לאביה לוטפי ז"ל

כמה דברים הספיקו להשתנות במשך השנים האלה...

לפעמים אני שואלת למה אותך לא הצילו בפעם האחת שהיית צריך בה הגנת אלוהים. אומרים שאת הטובים לוקחים, כנראה אתה היית ממש טוב, כי אלוהים רצה אותך. אבל גם אני רוצה את אבא, צריכה מילה, חיבוק, חיוך מרגיע.

"אבא, תעזור לי. שאדע להבדיל בין הרע לטוב ושאדע מה לעשות. אני אובדת עצות"

יש עוד דברים שלא הספקתי לשתף. למה לא אמרו לי שהזמן שלנו ביחד תכף ייגמר ופתאום יישאר חלל בלב. חלל מאדם שאהב כל כך. בן אדם שהוא בעצם מלאך. דמות עילאית בשבילי.

הרבה מעבר לאבא ובת - קראתי לך תמיד 'חיים שלי'. כי באמת אתה החיים שלי. ממך שאבתי כוחות!

מהרגע שהלכת לי נפער בי חור. לא אשקר, לא עיכלתי, ותכלס אני עדיין לא מעכלת. אבל יש רגעים שזה מחלחל ואז אני נשברת. מסתכלת בתמונה שלך ולא מאמינה. למה הלכת לי? למה? כמה אתה חסר לי... כמה אהבה יש לי אליך.

אבא, אני בטוחה שמלמעלה אתה שומר עליי ודואג לי.

אבא, תעזור לי. תמליץ עליי טוב, אבא'לה. שאדע להבדיל בין הרע לטוב ושאדע מה לעשות. אני אובדת עצות. חתומה בדמעות של אהבה וגעגוע.

שלך,
אסול

לוטפי נאסרלדין וביתו אסול (צילום: באדיבות המשפחה)
"כנראה אתה היית ממש טוב, כי אלוהים רצה אותך". לוטפי נאסרלדין ז"ל ובתו אסול|צילום: באדיבות המשפחה

סיפור נפילתו של רס"ב לוטפי נסראלדין ז"ל 

רס"ב נסראלדין נולד בשנת 1970 בכפר דאליית אל-כרמל ונקרא על שם דודו, רב-סמל לוטפי נסראלדין, לוחם גולני שנפל שנה קודם לכן במרדף אחר מחבלים בערבה. סבו של לוטפי, אמל נסראלדין, כיהן כח"כ מטעם מפלגת הליכוד והוא מהדמויות הבולטות בעדה הדרוזית בארץ.

לוטפי היה מהדרוזים הראשונים שהצטרפו לשורות חיל הים. בשנות שירותו הארוכות בצה"ל התנסה בתפקידים שונים, צלח אתגרים רבים ולאחר שמונה שנות שירות הוא הצטרף לחטיבת גולני.

לוטפי נאסרלדין וביתו אסול (צילום: באדיבות המשפחה)
"בטוחה שמלמעלה אתה שומר עליי ודואג לי". לוטפי נאסרלדין ז"ל ובתו אסול|צילום: באדיבות המשפחה

יומיים לאחר תחילת מבצע "עופרת יצוקה", ב-29 בדצמבר 2008, נהרג לוטפי מפגיעת פצצת מרגמה בבסיס נחל עוז, ששהה בו. בן 38 היה במותו – החייל הראשון שנהרג באותו מבצע. בהגיע הידיעה על מותו עטף אבל כבד את דאליית אל-כרמל. אלפים מכל רחבי הארץ ליוו את לוטפי למנוחות בדרכו האחרונה, בבית העלמין הצבאי שבעוספייה. לוטפי הניח אישה, בת, הורים, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה בדרגה.

"ההנצחה והזיכרון הם בבסיס החוסן הלאומי שלנו"

אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון הוא גורם מרכזי ומשמעותי לליווי הורים שכולים, אלמנות, אחים שכולים ויתומי מערכת הביטחון ולתמיכה בהם. האגף מעניק סיוע רגשי, כלכלי ורווחתי למשפחות אלה, לאור מורשתם הערכית ומתוך כבוד והוקרה לחללי מערכות ישראל ומשפחותיהם.

"אנו רואים בליווי המשפחות השכולות שליחות מתוך כבוד וערך להנצחת הנופלים", אומר אריה מועלם, הסמנכ"ל וראש האגף. "אנו פועלים בשיתוף עם הארגונים היציגים ומערכת הביטחון כדי להעניק תמיכה כוללת למשפחות מרגע האובדן, בלוויה, בשבעה ובהמשך הליווי לאורך מסע החיים".

מלבד הסיוע הכלכלי והרגשי, האגף מקיים פעילויות להנצחת זכר הנופלים ולחיזוק הקשר עם משפחותיהם. "אנו מאמינים שההנצחה והזיכרון הם בבסיס החוסן הלאומי שלנו", מסביר מועלם. "אירועי ההנצחה השונים מאפשרים לנו לכבד את מורשתם של הנופלים ולהעביר את ערכיהם לדורות הבאים".