מי שעקב השבוע אחרי ההצהרות של דונלד טראמפ יכול היה לחשוב שהוא בכלל יועץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו – זורק הצעות מהיציע, אך ללא כוח להכריע. "ישראל תצטרך להחליט, ארה"ב תגבה את ההחלטה שהם יקבלו", צייץ נשיא ארה"ב בשבת שעברה כשהמליץ להציב אולטימטום לחמאס.
נתניהו היה בהלם. הוא רגיל להיות מימין לנשיא האמריקני, והינה האזרח מספר אחת של המעצמה החזקה בעולם מאגף אותו מימין – ועוד בנושא רגיש ביותר. אבל אסור להתבלבל: גורמים מדיניים שישבו בשיחות עם בכירי הממשל מציירים תמונה מורכבת הרבה יותר. המשחק של טראמפ מתוחכם בהרבה ממה שנראה במבט ראשון.
בראש סדר העדיפויות של טראמפ עומדת העסקה עם סעודיה – היהלום שבכתר של הסכמי אברהם, ההישג שיוכל למצב אותו כמשכין שלום. האינטרסים הכלכליים אדירים, שיתופי הפעולה נגד איראן קריטיים, וגם הנובל קורץ לנשיא האמריקני.
גם נתניהו היה רוצה לנופף בהישג כזה, זו אמורה להיות המורשת שלו, אבל פוליטית – הוא לא יכול לשלם כל מחיר. ודאי לא אחרי שאיתמר בן גביר פרש מהקואליציה במחאה על ההסכם עם חמאס. הקו האדום של שותפיו ושלו הוא סיום המלחמה בלי למוטט את ארגון הטרור העזתי.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
טראמפ מבין זאת היטב – ולכן החיבוק החזק. כשהוא מאגף את נתניהו מימין, הוא מרוויח פעמיים:
- ציבורית – טראמפ רוצה את הציבור הישראלי איתו, כך שנתניהו יתקשה לעשות לו דה-לגיטימציה ברגע האמת.
- פוליטית – נשיא ארה"ב מחזק את נתניהו מול שותפיו הקואליציוניים. בזמן כהונתו של נשיא שמציע לא רק סוכריות אלא בית ממתקים שלם, יהיה להם קשה לפרוש.
נשיא ארה"ב מציע "בית ממתקים" שלם בתקווה ששותפיו של נתניהו לא יפרשו. ישיבת ממשלה בנהריה|צילום: מעיין טואף, לע"מ
סדרי העדיפויות של ישראל אחרים. שר הביטחון ישראל כ"ץ הבהיר זאת השבוע למשלחת סנאטורים אמריקנית: "ישראל לא תסכים לעולם להקמת מדינה פלסטינית שתסכן את קיומה. סדר העדיפויות שלנו ברור: מניעת נשק גרעיני מאיראן, שחרור החטופים, חיסול חמאס בעזה – ורק אחר כך הסכם עם סעודיה". במילים אחרות – העסקה עם ערב הסעודית חשובה, אבל לא דחופה. בטח לא במחיר של מסלול למדינה פלסטינית.
אצל טראמפ זה בדיוק הפוך – עזה חשובה לו, אבל הוא כבר אמר שתוכנית ההגירה לא חייבת לקרות כרגע. מנגד, הנורמליזציה דחופה לו מאוד. טראמפ חושש שהמומנטום חומק לו בין האצבעות: מהקדנציה הראשונה הוא למד שאת המהלכים הגדולים עושים בהתחלה, לא בסוף. ולכן גם אם ישראל חוזרת ללחימה, הוא לא יסכים להתבוססות בעזה.
איפה טראמפ וישראל כן נפגשים? בכמה וכמה נקודות קריטיות. טראמפ יודע שהעסקה עם ריאד עוברת דרך סגירת גזרת עזה – מיטוט חמאס והחזרת החטופים. שלב ב' של עסקת שחרור החטופים הוא למעשה הסדר על סיום המלחמה. כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה, טראמפ ואנשיו מנסים להוסיף קלפים חדשים לשולחן כגון פירוז, הגליית בכירים ויישום תוכניות הגירה.
אבל זה לא יהיה קל. מי שראה את הטקס המזוויע של החזרת החללים מבין שחמאס עוד תופס עצמו כריבון חמוש. הוא לא ממהר להתפרק מנשקו. גם אם תחליט ישראל לחזור ללחימה, טראמפ היה רוצה שזה יהיה זבנג וגמרנו.
אך בניגוד למה שנראה כלפי חוץ, שלב ב' תלוי קודם כול בנשיא ארה"ב ובנחישות שלו. הוא יחליט מה האולטימטום האמיתי שלו – וכשזה יקרה, זה כבר יהיה הרבה פחות בידיים של נתניהו.
