השעה הייתה 7:00 בבוקר כשהטלפון צלצל בשבת בבית משפחת שלו בכפר יונה. לא נשמעו אזעקות באותו בוקר בעיר, על אף שבשעה הזו כבר אלפי מחבלים ורקטות חדרו לשטח ישראל. "הבן שלי עידו התקשר אליי", מספר רונן, שבאותה שבת שחורה היה עם אשתו רפאלה בבית. "הוא אמר לי שיש חדירה של מחבלים בדרום. קמנו באיזי, הדלקנו טלויזיה – רואים שיש בלגן אדיר, טילים על כל הארץ. אנחנו מכינים קפה, מדליקים סיגריה - עדיין לא קלטנו ששניים מהילדים שלנו נמצאים ממש שם".
ערב לפני זה ישבה כל המשפחה לארוחת שישי: רונן, רפאלה ושלושת ילדיהם - ליאור (25), עידו (22) ורועי (30), יחד עם בת הזוג שלו מפל אדם. "נורא אהבנו את ארוחות שישי. רפאלה עמדה כל היום מ-6 בבוקר ובישלה. זה היה עוד ערב שישי כיפי ושמח, וידענו שאחרי זה הילדים יוצאים למסיבה ברעים. תמיד הם היו הולכים ביחד למסיבות".
כמה שעות אחרי אותה ארוחה, יצאו בלילה בנו רועי וזוגתו מפל בת ה-26 למסיבה, וברכב אחר בתו ליאור נסעה עם חברה טובה. הבן הקטן עידו לא הצטרף אליהם הפעם, באופן חריג, בשל משחק כדורסל שהלך אליו. "משהו ניתק אצלי את שני האירועים אחד מהשני. בטלויזיה רקטות ובלגן, ואני יודע שהילדים שלי במסיבה בדרום ברעים. אפילו שידעתי כמה שזה קרוב לעזה, הייתי בקונספציה שזה המקום הכי בטוח בעולם בעוטף", מספר רונן. "עד כדי כך, שגם כשהבנתי שיש חדירת מחבלים, לקח לי רבע שעה עד שנפל האסימון. אמרתי לרפאלה - הילדים שלנו שם. התחלנו לרעוד בכל הגוף".
מאותו רגע, השתלשלות האירועים של היום הזה תיצרב בנפשם של כל בני המשפחה. יום שנראה היה שבמובנים רבים נגמר במזל גדול, לפחות עבור בני המשפחה עצמם, אך אותותיו המשיכו לרדוף את רפאלה עד לנשימתה האחרונה. "אלוהים עשה איתי עסקה. הוא נתן לי חיים – אבל נאלצתי להקריב", הוא אומר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"האישה הכי שמחה בעולם"
הם היו ביחד 30 שנים. רונן גר אז בדירה ברמת גן עם שותפות שעבדו עם רפאלה בחברת "איתורית", חברת הביפרים הגדולה בישראל בשנות ה-80', ודרכן הם הכירו. השניים הביאו לעולם את שלושת הילדים, עברו בין תל אביב ורמת גן ולבסוף השתקעו בכפר יונה, יחד עם הכלב שלהם ברונו. כמה חודשים לפני אותה השבת, רועי הכיר למשפחה את בת זוגו, מפל, אחותה של אשת הטלוויזיה מעיין אדם. "התאהבנו בה ישר. ביום כיפור היא עשתה לנו ערב משחקי חברה עד 2 בלילה, עם מלא צחוקים וכיף. היא הייתה משהו מיוחד". באותה תקופה גם רועי ומפל עברו לגור קרוב למשפחה בכפר יונה: "רפאלה מאוד אהבה אותה. היא וליאור הלכו איתה ממש כמה שבועות לפני שזה קרה לאיקאה, לחפש להם רהיטים לבית החדש".
במהלך השיחה שלנו מצליח רונן לתאר בשטף את אירועי 7.10, אך ברגע שאני מבקשת ממנו לתאר לי את אשתו, קצב המילים מאט, ונהיה עצור. "קשה לי לדבר עליה. היא הייתה כול עולמי".
איזה אדם היא הייתה?
"האישה הכי שמחה בעולם. אוהבת לרקוד בכל הזדמנות, אם זה בטברנה ביוון או בכל מקום שמושמעת מוזיקה. היא הכי קסומה בעולם והכי אוהבת, תמיד ראתה את האנשים השקופים. הקפידה לומר למנקות בקניון של השירותים 'בוקר טוב', 'ערב טוב' ו'תודה'. נורא אהבה את הילדים, והכול היה סביב המשפחה. היה לה לב ענק. היא הייתה שמחה מאוד, שזה מה שלא ברור - איך אישה כמוה יכולה להישבר ברמה כזו. אף אחד לא האמין, היא האחרונה שיכולה לעשות דבר כזה לעצמה, אבל האירועים האלה טלטלו אותה בצורה קשה".
הרגע שלא עוזב
באותה השבת, ברגע שבו רונן ורפאלה הבינו שילדיהם ליאור ורועי נמצאים בשטח מסיבת הנובה, התחיל רצף טלפונים. "התקשרנו לרועי ולליאור ושניהם לא ענו. באיזשהו שלב הצלחנו לתפוס את ליאור. אנחנו שומעים אותה מתנשפת ורצה, אומרת שהיא בורחת בשדות עם קבוצה גדולה של אנשים ושוטר שמכווין אותם. אני אומר לה 'ליאור, נסי להסביר לי איפה את בדיוק, אני מכיר טוב את האזור'. היא אומרת שהיא לא יודעת ושהיא מבולבלת, יש יריות ושכולם רצים ובוכים. היא מספרת שהצליחה לתפוס את רועי, ואומרת שהוא מסתתר". בזמן הזה רפאלה, ליד רונן, שומעת את השיחה: "היא איתי ביחד, מתחילה לבכות ולהיכנס ללחץ אדיר".
בשלב הזה אב המשפחה מחליט שהוא יוצא לחלץ אותם ולא נשאר בבית. "אני מתקשר לאבא של חברה של ליאור כדי שניסע ביחד. אני אוסף בדרך את עידו, שהיה אצל חברה שלו והתווכח איתי שרוצה לבוא איתנו. כל הדרך אני חושב לעצמי מה לקחתי אותו, ככה אני מקריב את הבן שלי הקטן ואיכנס איתו לשם? רפאלה לא יודעת בכלל שהוא איתי. אני בלחץ ויודע שהוא לא ייתן לי להיכנס לשם לבד".
מה עם רפאלה בזמן הזה?
"בינתיים היא בבית בלחץ אדיר. מגיעים חברים שלנו להיות איתה כדי שלא תישאר לבד, להרגיע אותה, כי הם יודעים שהילדים במסיבה. היא מצליחה לתקשר עם רועי דרך הטלפון בבית. כל הזמן הזה אני ממוקד בילדים, בנסיעה. דיברנו איתה פעמיים בדרך הזו, אני חושב. הדאגה המרכזית שלי באותם רגעים היתה הילדים".
תוך כדי נסיעה הם מצליחים לתפוס את רועי בטלפון. "הוא עדיין במתחם של הנובה, נשכב 50 מטר מהמקום של הרחבה, על הציר של 232. הוא מספר שהוא ומפל נשכבו אחד על השני מתחת לרכב, ושהילי חברה שלהם שהייתה איתם שם (הילי סולומון, י"י) נשכבה לידם. הוא מספר שהוא פצוע. אומר לנו 'ירו בי, אני מאבד דם', ומודיע שהילי ומפל מתות. התרסקנו. התחלנו לבכות באוטו. אני טס כמו משוגע לכיוון". במקביל, הם מצליחים לתפוס שוב את ליאור: "היא עדיין בבריחה ובשלב מסוים אומרת שהם מסתתרים בחווה נטושה. אחרי חצי שעה הם המשיכו לרוץ לעבר השדות".
המשטרה עצרה את הרכב של רונן בצומת שער הנגב. "אני מתחיל להתווכח עם השוטרים והם לא נותנים להיכנס. אני צועק עליהם שהילדים שלי שם. המשכנו להישאר בצומת הזה, ובינתיים ליאור עדכנה שרמי דוידיאן הצליח לחלץ אותה ועוד כמה חבר'ה ליישוב פטיש. בזמן הזה אנחנו נמצאים בצומת כשמסביבנו מלא הורים מודאגים, שיחות ששומעים את הילדים לוחשים או הורים שצורחים ובוכים כי הילדים לא עונים".
אחרי כמה שעות, רועי מחולץ משטח המסיבה לבית החולים סורוקה, וליאור מצליחה להגיע לרונן. הם עוברים בבית, אוספים את רפאלה ודוהרים לבית החולים. רונן לא זוכר מי עדכן במהלך הזמן הזה את רפאלה לגבי מצבם של רועי, מפל והילי. "המחשבות היחידות שעוברות הן שקיבלתי את שני הילדים שלי במתנה. ליאור אומנם איתנו ברכב, מפוחדת, בוכה ומאובקת, אבל איתנו. אנחנו אוספים את רפאלה, שהייתה מבועתת מכל הסיטואציה שיש לה בן פצוע ובת שברחה מהגיהינום. שנינו עוד לא כל כך מאמינים עדיין שמפל מתה, כי רועי אבחן את זה ולא כוח רפואי. חשבנו שאולי יש עוד מזל והילי ומפל חיות".
הסצינה שראו לנגד עיניהם בבית החולים סורוקה באותה שבת בשעות אחר הצהריים, טלטלה אותם: "בית החולים מלא במשפחות שבאו לחפש את הילדים שלהם וקיוו למצוא אותם בין הפצועים. בכל רגע אמבולנסים נכנסים ויוצאים בכמויות מטורפות, מסוקים ממריאים ונוחתים. בשלב מסוים הגיעו גם ההורים של מפל והילי, שחיפשו אותן. זה היה קטע קשה. לא ידענו מה להגיד. אנחנו יודעים שרועי אמר שהן מתות, אבל לא יכולים לומר להם את זה. אמרנו להם רק שהבנו שמפל והילי נשארו שם ושהן לא חולצו, שאנחנו מבינים שהיה שם תוהו ובוהו".
שבוע נוראי של לוויות
יום למוחרת רועי, שנפצע משני כדורים וראה את מפל והילי נרצחות לנגד עיניו, משוחרר הביתה. כעבור ארבעה ימים, לאחר שחולצו גופותיהן משטח המסיבה, הן הובאו למנוחות. "רועי היה במצב נפשי מאוד קשה", מספר רונן. "אני ורפאלה וכל המשפחה עוטפים אותו כל הזמן. איך שחזר מבית החולים כל החברים שלו מילאו את הבית, הביאו בירות, אלכוהול, אוכל, כיבוד. פותחים שולחנות".
איך רפאלה מגיבה לזה?
"מבחינתה עכשיו צריך לשמור על רועי. היא לא עוזבת אותו. כל יום רועי מספר את הסיפור, מההתחלה עד הסוף. מגיעים חברים שלו שהיו בנובה. כולם מספרים שם סיפורים שבהוליווד לא יכולים להמציא. שאלוהים ישמור".
באותו השבוע מתחיל רצף של לוויות ושבעות עבור המשפחה, ובשורות קשות מגיעות בזו אחר זו. ביום שבו מפל והילי נקברו, רפאלה קיבלה הודעה שגם בנה של הבוסית שלה וחברתה הטובה, סרן עומר וולף, נפל. הוא היה סגן מ"פ בגדוד 51 של גולני, והחזיק באותו יום קו בכיסופים יחד עם הפלוגה שלו. כשהוקפצו לכיוון היישובים לאחר שהחלה המתקפה, טיל RPG פגע ברכבם. "בכל הימים האלה גם ליווינו את אימא שלו בחיפושים אחריו, הוא היה נעדר בהתחלה", הוא מספר. "זה ריסק את רפאלה לגמרי. גם המוות שלו, גם של מפל והילי. אנחנו באותו יום בשתי הלוויות שלהן, אחת אחרי השנייה – בכפר יונה ובגבעת שאול, ובהמשך השבוע גם בהלוויה של עומר".
רונן ורפאלה פוקדים בקביעות את השבעה של מפל. "שבוע נוראי של לוויות ושבעות", הוא מתאר. "כשמגיעים הביתה אז יש את רועי שיושב עם החברים בחוץ, בוכה ומספר את כל מה שעבר וצריך לתמוך בו ולהיות איתו כל הזמן ולארח מלא אנשים. מנסים לחייך כל הזמן ולתת הרגשה שהכול בסדר ולצחוק, אבל אז מתחילים שוב לבכות ושוב לבכות. שבוע הזוי".
אתה רואה התנהגות חריגה של אשתך? היא משתפת אותך במה עובר עליה?
"לא. אני לא רואה איך זה הולך ומשפיע עליה. כלום. היא לא משתפת. בעיקר דיברנו על רועי, כל הזמן היה לה צורך לעטוף אותו. הוא נזכר במפל כל הזמן ומתחיל לבכות. כל השבוע הזה החברים בבית, מגיעים, והמון אלכוהול ומעשנים וצוחקים ובוכים. אחר כך גם יש את העלייה לקבר של שלושתם (הילי, מפל ועומר). ורפאלה מתפקדת רגיל. והיא לא מראה שום מצוקה. כלום. לקראת אותו היום החלטנו גם שנתחיל לחזור לעבודה, שאנחנו צריכים להתאוורר. אם הייתי רואה משהו, חושד במשהו, לא הייתי יוצא באותו יום לעבודה".
"כתבה לנו שישמרו עלינו מלמעלה"
באותו בוקר, בדיוק 12 ימים לאחר אותה השבת שבה ניצלו שני ילדיו, יצא שלו מוקדם לבית הקפה שלו ברמת השרון. רפאלה לא הייתה לידו במיטה – והוא הבין שכבר יצאה לעבודתה במועצה האזורית עמק חפר. "תמיד בדרך לבית הקפה אני מתקשר אליה ואומר לה בוקר טוב. הפעם היא לא ענתה. בשעה 7 בבוקר, אחרי שכבר יצאתי, אני בודק עם ליאור אם אימא בבית. היא אומרת שלא ומספרת שהפעם האחרונה שראתה אותה הייתה בלילה בסלון ושאימא נתנה לה נשיקה לפני שהלכה לישון. אני ממשיך להתקשר לרפאלה כמה פעמים, היא לא עונה ובאיזשהו שלב הטלפון גם לא זמין. אני מתקשר לאחיות שלה – גם הן לא שמעו ממנה. בשלב הזה כבר הבנתי שמשהו לא בסדר. היא לא אחת שנעלמת. ב-9:00 בבוקר כבר דיווחתי עליה כנעדרת".
לפני ששלו יצא לעבודה, הבית התמלא במצלמות. רועי בנו התראיין באותו בוקר לניב רסקין, וסיפר על אהובתו מפל שנרצחה ביחד עם חברתם הילי. באותה עת, אף אחד מבני המשפחה לא ידע מה קרה באותו הבוקר בהרי ירושלים.
במשך שעות חברים ובני משפחה חיפשו את רפאלה - בים במכמורת, המקום האהוב עליה ועל רונן, התקשרו לכל מי שאפשר, נעזרים במעיין אחותה של מפל כדי להצליח לקבל תשובות מהמשטרה. הם מתחילים להתאסף בבית כשמגיעה הבשורה הנוראה, על רכב בהרי ירושלים שבתוכו נמצאה גופה. "הייתי בטוח שזה על רקע לאומני. רפאלה אף פעם לא נוסעת להרי ירושלים, לא אהבה לנהוג בחושך, לא הייתה נוסעת רחוק. כלום לא הסתדר", מספר שלו על אותם רגעים. "קיבלנו את זה כמשהו שלא יכול להיות, לא הגיוני. זה לא רפאלה - מה ה'אינטרס' שלה להשאיר אותי עכשיו לבד עם שני ילדים פוסט-טראומטיים ועם בן שרק השתחרר מהצבא? לא יכולנו להאמין".
רק ביום למוחרת קיבלה המשפחה את הזיהוי הרשמי של גופתה של רפאלה. הם גילו כי מחוץ לרכב היא השאירה את טלפון הנייד שלה, ובו הודעת פרידה. "היא כתבה שהיא מצטערת על הכול ולא יכלה לעמוד בזה, שהיא אוהבת אותנו ושהיא שבטוחה שנהיה חזקים. שנחזיק מעמד. 'הם ישמרו עלינו מלמעלה', ככה היא כתבה. הודעה קשה וארוכה".
אני חושבת על זה שבמשך כל השבועיים האלה, אתה בטוח שזהו, שהסיפור נגמר – שני הילדים שלכם ניצלו בנס, ואז אתה מגלה שאיבדת את אשתך.
"בהתחלה כל הזמן היה לי הכאה על חטא - למה עזבתי אותה בשבת ההיא והשארתי אותה לבד? אבל אמרתי בשביל מה? מה זה יעזור, להלקות את עצמי? זה קרה. צריך לחיות עם זה עכשיו. וצריך להמשיך הלאה. יש לנו משפחה פצועה, נפשית ופיזית, שצריך לטפל בה". אחרי כמה שניות של הרהור הוא מוסיף: "הבנתי שעשיתי עסקה עם אלוהים, קיבלתי והקרבתי. אפילו שאני חילוני ולא מאמין - אלוהים נתן לי את הילדים שלי במתנה, וכנראה שהייתי צריך להקריב משהו בשביל זה. כי לא מקבלים ככה ילדים. היה לנו נס על נס. כאילו זה היה טוב מדי. זה שעידו לא הלך עם האחים שלו למסיבה, זה שליאור ורועי נסעו בשני רכבים נפרדים. זה שרועי שרד 5 שעות בשטח המסיבה כשהוא שוכב פצוע מירי - אנשים לא שרדו את זה".
יש לך גם כעס עליה?
"היה לי כעס בהתחלה, אבל החלטתי שכמו כפתור – אני מעביר מאון לאוף. לא כועס ולא שופט. היה לה קשה והיא סבלה. לא עמדה בזה. אני עמדתי בזה. היינו ביחד כל הזמן ולא עזבנו אחד את השני. לא ראיתי את זה בא. אף אחד לא ראה את המצוקה שלה. אף אחד לא ראה טיפה מצוקה כלום. ממש-ממש כלום".
"רוצה שהמדינה תשלם את המחיר"
חודשיים אחרי שרפאלה שמה קץ לחייה, הוא החליט להנציח אותה ואת מפל, בהשראת הקעקוע שעשה בנו רועי לאחר אותם ימים נוראיים. את זרועו השמאלית של רונן מעטרת כעת דמות גדולה של מלאך, מעל מפל זורם וסלעים. "המלאך זו רפאלה, והמפל הוא לזכר בת זוגו של רועי. היה לי חשוב להנציח אותן".
ההנצחה לא נגמרה בקעקוע - את שם בית הקפה שלו, נקודת לחם ברמת השרון, הוא שינה ל"קפה מפל". באתר של בית הקפה עבד גם רועי, עד לפני אותה שבת שחורה: "בחודש הבא רועי יתחיל לעבוד אצל שף שהוא ומפל עבדו איתו ביחד. עד עכשיו רועי לא חזר לשגרה. הרבה בבית ומתקשה לישון. הוא היה בהרבה מסעות הסברה לארה"ב כדי לספר לעולם מה קרה שם".
מאז שאשתו הלכה לעולמה, קיבלה המשפחה החלטה. "אנחנו לא כועסים, לא שופטים ולא שואלים שאלות יותר. מקבלים את המצב איך שהוא, ומתמודדים עם הבחירה שלה. אנחנו אומרים לעצמנו שהיא במקום יותר טוב עכשיו, ושרק סבלה פה למטה עם כל מה שעברה. אנחנו בוחרים להמשיך בחיים. אנחנו משפחה חזקה והחברים של הילדים מקיפים אותנו כל הזמן".
אבל דבר אחד לא מאפשר לרונן להצליח להמשיך הלאה: ההכרה. לראייתו, סיפור התאבדותה של רעייתו שלוב בשבת של 7.10, אותה שבת שבה שמעה דרך הטלפון את מצוקתם של ילדיה שהיו בסכנת חיים, ולא ידעה מה יעלה בגורלם. באותם רגעים היא גם נחשפה בזמן אמת לכך שבת הזוג האהובה של בנה נרצחה לנגד עיניו לצד חברתם המשותפת.
כמה חודשים אחרי מותה, החליט רונן לתבוע בבקשה שיכיר בה כנפגעת פעולה איבה. בקשה לא שגרתית - שכן לא הייתה באירוע ולכאורה לא נפגעה ממנו באופן ישיר. "אני חי את 7.10 יום יום", הוא אומר. "היום הזה שרפאלה נעלמה רודף אותי כל הזמן. קשה לי מאוד לתפקד, הלילות שלי הם לא לילות. אני לא ישן". הוא מסביר מה גרם לו לתבוע: "החלטתי שמישהו צריך לשלם על מה שקרה פה. הקרבתי משהו גדול. זה ברור לכולם שזה קשר ישיר ל-7.10 - אישה הכי בריאה בעולם ששמה קץ לחייה אחרי המקרה הזה, כולם מבינים בדיוק מה הקשר, ואני החלטתי שהמדינה תכיר בה כנפגעת פעולות איבה, שהמדינה תשלם על מה שהיא עשתה לי".
להכרה ברפאלה כנפגעת פעולת איבה יש משמעות כלכלית, שתוכל לתת תגמולים של אלפי שקלים בחודש למשפחה, אולם לדבריו של שלו, לא זו הסיבה העיקרית שהוא תובע. "זה אפילו לא העניין הכספי. העניין הוא שהמדינה תכיר במה שהיא עשתה. הפקירו לנו את הילדים. שלחתי ילדים לרקוד במסיבה ואף אחד לא אמר לי 'תיזהר, אל תשלח אותם, זה מקום מסוכן'. לא שמרו עליהם. אני רוצה שהמדינה תיקח אחריות על זה, חד וחלק. אני רוצה שהמדינה תכיר בזה שהמוות שלה הוא כתוצאה מ-7.10 ומה שקרה שם, זה מה שחשוב לי".
הרשות המאשרת במשרד הביטחון, שאחראית על טיפול במקרים כאלו, דחתה את התביעה בטענה שהפגיעה של רפאלה לא עולה בגדר "פגיעת איבה", כפי שהחוק דורש. אך רונן עומד על כך כי לולא מתקפת הטרור אשתו, שהייתה בריאה בנפשה, לא הייתה שמה קץ לחייה. "מבחינתם, המוות שלה הוא כאילו טבעי לגמרי. הם לא מכירים בו כקשור ל-7.10. אני אילחם עד הסוף על ההכרה הזו".
למה זה כל כך חשוב לך?
"כי זה ייתן לי שקט, שהמדינה תיקח אחריות. העובדה שהם מתחמקים ממנה הורג אותי".
על אף שהרשות במשרד הביטחון דחתה את תביעתו, הגיש רונן ערעור על ההחלטה, באמצעות עורך הדין יוסף קוסטיקה לוועדת ערר נפגעי פעולות איבה - ועדה שהיא בסמכות בית משפט מחוזי. כעת הם ממתינים לראות אם המדינה תקבל החלטה עקרונית ביחס למקרים מסוגה של רפאלה, שבהם הנפגע לא היה נוכח פיזית באירוע האיבה אלא ליווה אותו באופן צמוד בנייד או באמצעים אחרים, בדומה למקרים נוספים שאותם סיקרנו לאחרונה במגזין N12. חברי הוועדה קבעו את הדיון בערר של שלו לעוד כחצי שנה, לחודש יולי.
אם רפאלה תוכר כנפגעת פעולות איבה זו תהיה החלטה תקדימית, ושלו מאמין שהסיכוי שתביעתו תתקבל לא קלוש. "הסיפור הזה טרגי. העובדה שהוועדה לא דחתה את התביעה שלנו על הסף מראה שיש לנו סיכוי".
מה מחזיק אותך בימים האלה?
"הילדים. אני רואה אותם, ומסתכל על מה קיבלתי. מה שנשאר לנו הוא להמשיך להיות חזקים ולהתמודד. שיהיו לנו את הכוחות להמשיך".
הסיכון לאובדנות אחרי 7 באוקטובר
פרופ' חגי חרמש, מומחה לפסיכיאטריה ופרופסור חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, אומר כי יש לשים לב תמיד, ובאופן מיוחד לאחר 7 באוקטובר, לתסמינים של אובדנות, בשל העלייה בגורמי הסיכון - דיכאונות וחרדה - מאז תחילת המלחמה. פרופ' חרמש הקים את עמותת "בשביל החיים", המסייעת רגשית לבני משפחה וקרובים של מי ששמו קץ לחייהם, לאחר שבנו התאבד בעת שירותו הצבאי. הוא מבקש באמצעות העמותה להעניק תמיכה רגשית לאחרים שחוו טרגדיה כזו.
לפי חרמש, "צריך לשים לב למי שאמרים שהם מיואשים ואיבדו תקווה, ולהתייחס ברצינות לאמירות האלה, בטח כשמתווספות לכך אמירות כמו 'קצתי בחיי' או 'עדיף למות מלחיות כך. בנוסף, יש להתאמץ להגיע לאיש מקצוע - לא להיגרר לקלישאה השגויה שלפיה מי שמדבר על התאבדות, ומי שכבר ניסה, איננו מתכוון ברצינות לכך. אל תהססו לבקש עזרה".
חרמש מציע למי שהאסון כבר פקד אותם וקרוביהם שלחו יד בנפשם לפנות לתמיכה רגשית ולא להתמודד עם זה לבד. "העמותה שלנו 'בשביל החיים' ועמותות נוספות מציעות עזרה רצינית, רגשית, מקצועית ומעשית, מהירה וחינמית, למי שאסון ההתאבדות כבר נחת על ראשם ונפשם. התמיכות שלנו כוללות עיסוק רב ורגיש ברגשות האשם, היות שהם קשים, שכיחים ואף מסוכנים לחיים. לכן, מומלץ מאד להיעזר בתמיכה".
תגובת משרד הביטחון
"לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה ופסיקת בג"ץ נדרשת נוכחות פיזית באירוע כדי להכיר בנפגע. אירועי שבעה באוקטובר גרמו למצוקה נפשית קשה גם עבור אלו שנחשפו אליהם מרחוק, אך הדין הקיים אינו מאפשר הכרה במקרים אלו. חשוב לציין כי הוקמה ועדה ממשלתית ייחודית שמטרתה לתת מענה מקיף לכלל נפגעי אירועי שבעה באוקטובר. המלצות הוועדה, שאושרו לאחרונה בממשלה, כוללות הקצאת כמיליארד שקלים לטובת מענקים וסלי שיקום למשפחות השכולות, משפחות החטופים ונפגעי האירועים מרחוק".
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. אם אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות הפנייה
לסיוע במצבי מצוקה:
"בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771, www.path-to-life.org
סה"ר - סיוע והקשבה ברשת - Sahar.org.il
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201
המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת - 105