בבתי היוקרה של בכירים בחמאס בשכונה הקטארית חמד יושבים היום המפקדים של חטיבה 7. בחניה הפרטית של הבית עדיין עומד רכב ששימש את הדיירים העזתים, שמשותיו מנופצות – לצידו חונה עכשיו שיירה של טנקים.
"הבית שאנחנו נמצאים בו עכשיו הוא בית של מחבל", מספר לנו סא"ל שמעון פוטרבני, מפקד גדוד 77. "רואים בבית הזה פאר, רואים שהיו כאן אנשים שחיו ברמת חיים גבוהה, שיש להם כסף. אנחנו יודעים לומר בוודאות שזה בית של בכירים בחמאס כי מצאנו בפנים תעודות הוקרה מארגון חמאס, יש הוכחות חותכות שאלו בעלי תפקידים בארגון במשך שנים".
מגג אחד הבתים שעוד עומד על תילו נשקפת לפנינו השכונה הקטארית. אל"ם אלעד צורי, מפקד חטיבה 7, מתאר את חמד, שהפכה לזירת קרב: "התפקיד שלנו כרגע הוא לכתר את השכונה בחלקה המערבי. הגענו לכאן ממחנה הפליטים ח'אן יונס אחרי חמישה חודשי לחימה רצופים. בכל יום אנחנו מוצאים פה אמצעי לחימה, פירים ותוואי מנהרות, שבינו מחבלים בכמויות גדולות מאוד. גם אחרי חמישה חודשים אנחנו עוד מאתרים פה מחבלים חיים שהשתתפו בטבח ב-7 באוקטובר".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בחממה לפלפלים חריפים – מנהרת טרור
הצטרפנו למפקדי החטיבה שיוצאים לסריקות במרחב. בתוך חממה לגידול פלפלים חריפים, עגבניות וחצילים, התגלתה מנהרת טרור שמובילה למסלול באורך 200 מטר מתחת לפני האדמה. סא"ל גלעד מילס, מפקד גדוד 603, מתאר: "אנחנו נמצאים בצפון מערב ח'אן יונס, במרחב של חממות אזרחיות תמימות כביכול. מגדלים פה פלפלים, ובחממות ליד – חצילים ועגבניות. מתחת ליריעות הפלסטיק מצאנו כניסה למנהרה שהייתה מוסתרת בקרשי עץ וסככה. במעמקיה מצאנו תיק של חמאס עם רימונים ואמצעי הפעלה של מטעני חבלה".
במנהרה שהתגלתה בחממת הפלפלים החריפים עומד סולם שדרכו אפשר לרדת אל מתחת לפני האדמה, לעומק של 20 מטר פנימה: "ארגון טרור משתמש במרחב חקלאי אזרחי שאמור לשמש את האזרחים התמימים למחיה", אומר סא"ל מילס. "החמאס עושה שימוש ציני באוכלוסייה האזרחית, ואפילו את השטח החקלאי הוא הופך למסלול טרור".
רימונים במחסן ארגון הבריאות העולמי
המשימות שעמדו בפני הלוחמים השתנו בקצב שיא לאורך הלחימה בעזה. "בהתחלה נלחמנו בצפון הרצועה ופרצנו את ציר טנצ'ר, שהיום מהווה ציר תנועה מרכזי שצה"ל אוחז בו בפרוזדור נצרים", מתאר סא"ל מילס. "ביצענו משימות משמעותיות גם בציר הים, בבית החולים שיפא ובעיר עזה. הרגנו עשרות מחבלים, חיסלנו עשרות תשתיות אויב, עשינו משימות מעל לפני הקרקע ומתחתיה, מצאנו משגרים, אמצעי לחימה ונשקים והשמדנו אותם".
על חורבות היישוב היהודי נצר חזני, לוחמי החטיבה מוצאים מחרטה לייצור רקטות שנורו לעבר ישראל. "באחת הפשיטות שלנו באזור הקטארי, שהייתה מבוססת על מודיעין טוב, הגענו למתחם ממוגן שנראה לנו חריג", מספר סא"ל פוטרבני. "המיקום הוא בדיוק איפה שהיה בעבר היישוב נצר חזני".
"מצאנו תשתית תת-קרקעית שיוצאת מתוך מקלט, ששימש בימי גוש קטיף את תושבי היישוב", מתאר סא"ל פוטרבני. "השמדנו אמצעים להכנת רקטות בינוניות. הם השתמשו במקום הזה לייצר רקטות – ואת היכולת הזו כבר לא תהיה לחמאס כאן. בתשתית ישנה של היישוב מצאנו מחסן רקטות ואתר שבו חמאס הרכיב וירה לשטח מדינת ישראל. מצאנו מכונות, אמצעי הכנה ומנהרות שדרכן העובדים נכנסו, יצאו והבריחו את הרקטות המוכנות".
במחסן שאמור לספק סיוע הומניטרי לאוכלוסייה בעזה, שבו מתנוסס סמל ארגון הבריאות העולמי, לוחמי החטיבה מאתרים רימונים – ולא מן הסוג האכיל – בין שקיות הקמח והשמן. סרן אביב רוזנבלום, מפקד פלוגה בגדוד 603, מציג לפנינו את הממצאים: "יש פה קמח, שמן ומוצרים חיוניים של סיוע הומניטרי. באחת הפינות זיהינו שמסתתר תיק ומשהו מבצבץ, זיהינו וסטים, רימונים, הרבה מאוד מחסניות. השתמשו במחסן של סיוע הומניטרי לצורך אחסון ציוד לחימה. וסטים, רימונים, מחסניות – הכול במסווה של שלט ארגון הבריאות העולמי".
"מקווים למצוא את החטופים מהחטיבה"
עבור חטיבה 7, המלחמה למען השבת החטופים היא עניין אישי. חלק מהחטופים שמוחזקים בידי חמאס הם חיילים בחטיבה, אחד מהם הוא איתי חן ז"ל, שמשפחתו התבשרה בשבוע שעבר כי הוא נפל עוד ב-7 באוקטובר, וגופתו עדיין מוחזקת בידי חמאס. גם סרן דניאל פרץ ז"ל, ששירת כמפקד טנק במוצב נחל עוז, נמנה עם כוחות החטיבה: פרץ היה מפקד מחלקה בגדוד 77, והשבוע הודיע צה"ל כי נפל בקרב בשבת השחורה וכי גם גופתו מוחזקת בידי חמאס.
"אני הרופא הגדודי, אז אני מכיר את כולם ונהיה חבר של כולם", מספר ד"ר אסר פרג', הרופא הגדודי של 77. "עומר נאוטרה הוא קצין שלנו שנחטף מהטנק שלו. עולה חדש מארצות הברית וילד מקסים. תמיד מחייך, תמיד מוכן לעבוד. היינו עושים אימונים משותפים יחד. כל יעד שאנחנו תוקפים עכשיו וכל שטח שאנחנו מטהרים זה מה שיושב לנו בראש, שיש סיכוי שנמצא את החברים שלנו".
"זו השליחות שלנו כגדוד 77 – יש לנו את מספר ההרוגים והפצועים מהגבוהים בצה"ל ואנחנו לא שוכחים לרגע את החברים שלנו", מצהיר הרופא הגדודי. "הידיעה שהם חטופים ונמצאים שם בפנים, הידיעה שאנחנו יכולים בכל רגע נתון להשיב מישהו מהם למשפחה שלו, זו השליחות שלנו".
משאלת הלב למצוא את החברים החטופים מהחטיבה עוד לא התגשמה, אבל הלוחמים זכו להשתתף בשני מבצעים להשבת חטופים. אל"ם צורי מספר: "הייתה לנו הזכות להשתתף יחד עם הימ"מ במבצע חילוץ החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן. אנחנו דאגנו להכניס את הכוחות, להכין את המרחב ללחימה, לבודד את השטח, זו הייתה תחושה של גאווה עצומה שנותנת לנו את הכוח להמשיך קדימה".
בשלב מוקדם יותר חילצו לוחמי החטיבה את גופותיהן של נועה מרציאנו ז"ל ויהודית וייס ז"ל מאזור בית החולים שיפא – שם חזר צה"ל לפעול השבוע. הלוחמים של חטיבה 7 הביאו אותן לקבורה בישראל באמצע חודש נובמבר, ומקווים מאז בכל פעילות להגיע לעוד חטופים.
"פתאום יד מתוך ההריסות"
את הנסיעה מישראל לשכונת חמד אנחנו עושים עם לוחמי גדוד 17 של ביסלמ"ח, דרך ציר טנצ'ר שפרצו לוחמי החטיבה. הדרך שנשקפת לנגד עינינו מגלה את ממדי ההרס: קילומטרים של מבנים שהופצצו עד היסוד, מבלי להשאיר זכר למציאות שלפני המלחמה. "מה שאנחנו עושים בשכונה הקטארית קצת שונה ממה שעשינו עד עכשיו", אומר סא"ל פוטרבני, "נלחמנו באזורים שבהם האוכלוסייה כמעט לא נמצאת. פה בשכונת חמד חמאס ערוך היטב ומחכה לצבא שיגיע. לכן גם ההתקפה הייתה באופי שונה".
כ-15 אלף תושבים התגוררו בחמד, הצבא שכבש את השטח העביר את רוב האוכלוסייה האזרחית למסדרון ההומניטרי ועדיין תושבים ופעילי טרור רבים ממשיכים להימצא במרחב. "עיקר האתגר בחמד היה להתמודד עם האוכלוסייה שגרה כאן במהלך המלחמה. זה דרש מאיתנו לעשות התאמות".
הלחימה בתוך אוכלוסייה אזרחית מולידה דילמות מוסריות. מפקד החטיבה אל"ם צורי מתאר: "במהלך סריקות שבהן חיפשנו אמצעי לחימה מצאנו משגרי רקטות שירו לעבר ישראל. המשגרים הושמדו והכוחות יצאו לסרוק את השטח. אחד ממפקדי הגדודים שלנו זיהה נערה בת 14 שוכבת מתחת להריסות, בתוך המבנה הזה. קראנו לה בערבית 'ילדה, ילדה' ופתאום היא הרימה את היד".
"הייתה לנו דילמה כמפקדים אם מדובר בניסיון הטעיה של חמאס", מוסיף סא"ל מילס ונזכר גם הוא באירוע: "יצאנו לסרוק את המרחב ופתאום ראינו יד מתוך ההריסות". ומפקד החטיבה מוסיף: "חילצנו אותה משם – אנחנו, שלא כמו האויבים שלנו, בוחרים להתנהל אחרת. הדבר הראשון שעשינו היה לתת לה אוכל ומים, לפנות אותה באמבולנס לבית החולים".
23 לוחמים נפלו בחטיבה מתחילת מלחמת חרבות ברזל, עשרות נפצעו ונזקקו לטיפול. הרופא הגדודי פרג' מתאר כיצד מרגע שנכנס ללחימה, הטיפול נעשה תחת אש: "למדנו תוך כדי תנועה איך מתנהלים באירועים האלה והגענו כגדוד למצב שבו אנחנו יודעים לטפל בכל פצוע בתוך שבע דקות ולהוביל אותו לבית חולים בתוך פחות משעה. זה משרה ביטחון וכוח ללוחמים, שהם יודעים שיש מי שיגן עליהם במקרה של פציעה".
לדברי הרופא, הפציעות של לוחמי השריון מורכבות כיוון שהן נגרמות מהדף. "כלפי חוץ הם נראים ללא פגע, אבל האיברים הפנימיים שלהם ניזוקים. כל טנק שנפגע זה אוטומטית אירוע רב-נפגעים כי מדובר בארבעה או חמישה אנשים, זה לא חייל שמקבל כדור או רסיס".
באחד המקרים בח'אן יונס חטף טנק של פלוגת המילואים פגיעת נ"ט, והדוקטור נדרש לטפל בארבעת הנפגעים באירוע הקשה, תוך שאיפת עשן. "היו פגיעות הדף פנימיות, לא דברים שאתה כרופא יכול לראות את הפגיעות בעין ולטפל בהן. למרות הקושי הצלחנו להציל חיים".
"בקרוב נחזור – ועד אז נמשיך להילחם"
ערב שבת. השמש שוקעת, ובהיעדר תאורת רחוב הכוכבים בולטים בשמי ח'אן יונס. לוחמי ההנדסה הקרבית מבשלים ארוחת שישי לאור פנס. "ערב שישי בעזה, מבחינתנו זה כבר מצב רגיל. אני מכין ארוחת שישי מקבנוס שאני מבשל ברוטב, מכין מנה חמה, שיהיה מה לאכול", מספר ינון אוחנה, לוחם צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) בגדוד 603.
וגם במטבחו של בכיר החמאס לשעבר שהפך לבית המג"ד מבשלים ארוחת שישי. "אנחנו מכינים קציצות בשר ומוקפץ עם עוף. אני מכין פה פסטה בולונז מהבשר שנשאר, מוסיף קצת בצל, שום ותבלינים", מספרים סגן יותם רפאל, קצין קשר גדודי ב-603, וסמ"ר רון צימרמן, לוחם בחפ"ק המג"ד. "מכניסים לנו כאן בכל יומיים ציוד במבצעי מלאי שמאוד מועילים. יש לנו את התשתית של הבית שהקמנו פה בבית המג"ד".
"יש לנו פה אנשים מכל הגוונים של המדינה, אנחנו מתחשבים ומכינים הכול לפני כניסת שבת", מספרים הלוחמים. בעודם מבשלים, הם מבקשים לשלוח מסר הביתה: "סליחה שלא מתקשרים ולא מדברים הרבה, אבל בקרוב נחזור – ועד אז נמשיך להילחם".
"אחרי חמישה חודשים ברצועה אפשר להגיד שראינו פה הכול", מסכם המג"ד, סא"ל פוטרבני. "אני חושב שהפשיטות היום-יומיות האלה, הישג אחד ועוד אחד – מביאות לרצף של הישגים משמעותי. כגדוד שהיה ב-7 באוקטובר בהגנה על העוטף, הקישור לכאן הוא קיים. כולנו יודעים מאיפה באנו ולאן אנחנו רוצים להגיע".
הפרטים המופיעים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה.