"זה קרה במסיבה אחרי האוסקר בלוס אנג'לס", מספר עומר טופול, בנו של חתן פרס ישראל חיים טופול שהלך לעולמו לפני כחודש. "מפיק הוליוודי ניגש לאבא שלי והכיר לו במאי איטלקי, לא אחר מאשר סרג'י לאונה. וסרג'י אמר לאבא, 'תשמע - יש לי תפקיד נהדר בשבילך במערבון, אנחנו מצלמים אותו באוקטובר'. אבל אבא השיב שהוא כבר מחויב לצילומים עבור סרט אחר בדיוק באותו הזמן, לארבינקא. ככה אבא הפסיד את התפקיד של אלי וולך ב"טוב הרע והמכוער".
אז את התפקיד של "המכוער" במערבון הפופולרי פספס טופול, אבל די להתבונן בחומרים ששומר בנו כדי להבין לאיזה סדר גודל הגיעה הקריירה של טופול, בישראל וגם בעולם. במחסן שבביתו הפרטי, בתוך ארגזים מצהיבים שומר טופול הבן את "התסריטים הכי גדולים" של הסרטים שבהם שיחק אביו. "אלה נכסי צאן ברזל של הקולנוע הישראלי", הוא יאמר במענה לשאלתנו מדוע הם לא נמצאים במוזיאון כלשהו, מקבלים את הכבוד הראוי להם, ויוסיף בצניעות: "אף אחד לא הציע מה לעשות עם הדברים האלה".
טופול, מעידים התסריטים הללו, לא רק גילם את הדמויות שהפכו לסמל תרבותי ולעתים גם לאומי אלא היה מעורב בתסריט ובדיאלוגים של הדמות. בנו מראה לנו את המחיקות של כמה שורות שנכתבו עבורו ב"סלאח שבתי", ואת השינויים שהכניס בכתב ידו לתסריט שאותו בחר לומר.
הכישרון שהתגלה כבר בילדות
חיים טופול נולד ב-1935 בתל אביב. כבר בגן החובה בלט כישרון המשחק שלו. "ימימה טשרנוביץ' שהייתה הגננת שלי, חזתה את זה עוד בגיל 5", סיפר בריאיון לערוץ 1. "היא הייתה תמיד בוחרת בי לשיר ולרקוד".
הוא התגייס ללהקת הנח"ל יחד עם אורי זוהר, ומהר מאוד הפך למפקד הלהקה. אחרי הצבא הקים עם זוהר וחברים את להקת "בצל ירוק", מעין ניסיון ליצור קואופרטיב של בידור בתוך קיבוץ. טופול סיפר שהם הקימו את "בצל ירוק" כחברי משק כי זה היה הענף שבו עבדו. הכסף שהרוויחו על ההופעות הועבר לקיבוץ, כמו בכל הסדר של אדם עובד בקיבוץ שיתופי דאז.
הלהקה הצליחה מאוד, חבריה עברו לתל אביב, וטופול ניסה להתקבל ל"הבימה" או ל"הקאמרי", אבל סורב. הוא נחשב בדרן, לא שחקן רציני. אחרי כן עבר טופול לחיפה יחד עם יוסף מילוא, הקים שם את "התיאטרון העירוני". המוטיב הזה של יזמות הוביל אותו גם להרפתקה הבאה - קולנוע.
הפריצה הראשונה כשחקן קולנוע
הוא פרץ בסרט "אלדורדו" שביים מנחם גולן ב-1963. שנה אחר כך, טופול, יחד עם אפרים קישון, הציעו לגולן פרויקט חדש: להרחיב מערכון ששיחק בו פעם – כסאלח שבתי. הדמות הזאת החלה עוד בימים של טופול בלהקת הנח"ל. קישון, אז עיתונאי ומחזאי צעיר, הציע מערכון על עולה במעברה. הוא קרא לו "סעדיה והסעד".
טופול יצא לעשות תחקיר על הדמות. "שבוע שלם הסתובבתי שם, במעברת רמת השרון", סיפר טופול. "פגשתי יהודי בשם סאלח. ישבתי איתו וכל פעם חזרתי אליו. אחר כך באתי לקישון, אמרתי לו: אפרים, סעדיה זה שם תימני, בוא נקרא לו סאלח".
"סאלח שבתי" היה שובר הקופות הראשון בשפה העברית. "מתוך אוכלוסייה של שני מיליון, מיליון וחצי ראו את הסרט", אמר טופול. הביקורת על הדמות הסטריאוטיפית של המזרחי שכל היום משחק שש-בש לא הפריעה לקהל לנהור לסרט, שלעג גם לממסד ולקיבוצים.
סאלח גם חשף את טופול לעולם הקולנוע שמחוץ לישראל. הסרט זכה בשני פרסים בגלובוס הזהב, פרס הסרט הזר ופרס המשחק לטופול עצמו. "סאלח שבתי" היה גם הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לאוסקר וטופול הפך לכוכב על, השחקן הישראלי הראשון שהקהל רץ לקולנוע כדי לראות אותו.
רגע התפנית בקריירה של טופול
ואז הגיע הרגע ששינה את חייו – ב"כנר על הגג". המפיק גיורא גודיק הציע לטופול לגלם את טוביה החולב על פי כתבי שלום עליכם. "אני זוכר, פשה (פשנל) אמר לי: הוא מוכן לשלם הרבה, אמרתי: עזוב, עזוב, זה לא בשבילנו. זה גלותי כזה, אני לא רוצה לעשות את זה", סיפר טופול איך הגיב בתחילה כשהציעו לו את התפקיד.
שמואל רודנסקי זכה בתפקיד, וגם הצליח מאוד. טופול החליף אותו מדי פעם כשרודנסקי חלה. כשהעלו את ההצגה בלונדון, הזמינו המפיקים לאודישן את "השחקן ההוא", שגילם יהודי עם זקן ב"סאלח שבתי". טופול גילם את טוביה על הבמה 3,500 פעמים. בעקבות ההצלחה הגיע הסרט. בהוליווד חשבו בהתחלה על פרנק סינטרה, דני קיי, כוכבים גדולים בהרבה כדי שיגלמו את טוביה, אבל הבמאי התעקש על טופול.
פרס גלובוס הזהב לשחקן ראשי על תפקידו בסרט הזה והמועמדות לאוסקר - הפכו את טופול לשם הוליוודי מוכר. כזה ששמו מופיע פעם אחר פעם בגאון בטריילרים כדי למשוך קהל. הוא הוזמן לקוקטיילים נוצצים עם הכוכבים הגדולים ביותר ושיחק בשוברי קופות.
בסרט בסדרת ג'יימס בונד טופול גם תרם לעלילה - את הפיסטוק חלבי. תרומה שזיכתה אותו בתוספת שכר. בסצנה הוא נראה משליך את הפיסטוק כפעולת הטעיה של השומרים. "התחבאנו באיזשהו מקום", סיפר טופול על הסצינה. "במקום להיות במתח, הם כן מסתווים, לא מסתווים, אז אני הצעתי לזרוק פיסטוק חלבי על הרצפה. אז בא המפיק ואמר: זה לא היה בתסריט, מי המציא את זה? רוג'ר אומר: חיים. (אז הוא רשם לי) צ'ק".
המיזם של טופול בצפון הארץ
אבל יותר מכל ההצלחות בקולנוע, טופול גאה במיזם שלו. ב-2013 הוא הקים על הכנרת את כפר נהר הירדן, כפר נופש לילדים שחולים במחלות קשות, השקעה של 100 מיליון שקל שטופול גייס בתרומות. "אני שם פעם או פעמיים בשבוע", סיפר טופול. "אני גומר את הפגישות ואת העבודה, אני יוצא החוצה, יושב במכונית ובוכה חצי שעה. בוכה בתודה. ואלה בעיניי הדברים באמת הכי חשובים".
אפרים קישון ראה בטופול את התגשמות הצבר האולטימטיבי. ואולי יש משהו סמלי בכך שהצבר האולטימטיבי תפקידיו הגדולים היו האשכנזי הגלותי והמזרחי שלא מוצא את מקומו בארץ. טופול גילם את שניהם באותה מידה של אמפתיה, אהבה ועוצמה. באופן הזה הוא ייצג במידה רבה את ישראל שרצינו לראות במראה - קיבוץ גלויות, כור היתוך מהלך - שמצליח להכיל ולכבד את כולם.